ו

אך כ"ז אם מכר הלוה למלוה הסחורה במעות מזומנים או אפילו בהקפה רק שהוא בענין שאף אחרי נמכר הסחורה להמלוה מ"מ נשאר הלוה חייב עדיין סך להמלוה מלבד הסחורה שנחלטה לו עד שיש כאן לומר שעבור זה שממתין לו החוב הוא מוזיל לו והרי כאן רבית דכללא דריביתא אגר נטר לי' ולא שייך אגר נטר אא"כ שגם אחר שנחלט הסחורה למלוה נשאר הלוה דהוא המוכר חייב להמלוה דהוא הלוקח מלבד הסחורה הנחלט למלוה דאז יש כאן אגר נטר שהלוקח דהוא המלוה ממתין מעות ההלואה דנשאר חייב לו הלוה אחר המכירת הסחורה ג"כ והמתנה זו הוא עבור הרבית שנותן לו המוכר דהוא הלוה במה שהוזיל לו הסחורה. אבל אם מכר לו הסחורה בעבור כל החוב שהי' חייב לו. כגון שהי' חייב לו מאה זוז לשלם לזמן ר"ח ניסן וקודם הזמ"פ מכר הלוה סחורה זו עבור המאה זוז הנ"ל והמלוה קיבל סחורה זו עבור חובו א"כ אף שהלוה הוזיל במקח של סחורה זו בפחות הרבה מהשער לא מיבעיא דאין כאן ר"ק אלא אף רבית דרבנן גמורה י"ל דליכא. דאף שהוזיל לו הרבה והוי כרבית מ"מ כיון שאין כאן שום אגר נטר מאחר שהלוה שילם כל חובו למלוה ע"י סחורה זו א"כ ליכא ריביתא שהרי בשעה שנתהוה מהות הרבית אז מסתלק מלהיות לוה שלו. ורבית הוא דוקא אגר נטר רק שי"ל דהוי כמו רבית מאוחרת שנותן לו ומוזיל לו בשביל שהי' חייב לו מכבר. והנה ענין זה הוא תלמוד ערוך פא"נ (דס"ג א') בברייתא דר' אושעיא. הרי שהיה נושה בחבירו מנה כו' עד יש לו מותר וכ' בנמוק"י בשם הרמב"ן דכיון דבהלואה אינו פוסק אא"כ יש לו אפילו בשלא יצא השער יכול לפסוק כו' וכ' עליו הרשב"א ז"ל דדבריו אמת דכיון שיש לו אזולי הוא דמוזיל גביה עכ"ל הובא ב"י רס"י קס"ג. א"כ משמע דיכול להוזיל גביה כמה שירצה דאמאי לא מאחר שמעתה אין כאן שום אגר נטר ולא דמי להא דתנן ולא ישכור ממנו בפחות דשאני התם שעדיין חייב לו וכה"ג חילקו התוס' (דע"ג ב') ד"ה ושפכי וע' בספר שער משפט סי' קס"ו סק"א. אך בבעה"ת שמ"ו ח"ה סי' ח' כ' והוא שיעשה על עצמו כשער שבשוק כו' והגי"ת שם עמד ע"ז. ותירץ דכשפוחת מהשער מוכחא דמשום ההלואה מוזיל כו' וכ"כ בפנ"י דס"ג דרש"י לא ס"ל כהרמב"ן. ולכאורה יש קושיא ע"ז מעובדא דרבינא (דע"ג ב') ושפכי ליה טפי כו' אחולי הוא דקמחלי גבך ופירש"י הואיל ולא פסקת כו' ובשו"ע סי' ק"ס ס"ד בהג"ה חילק דדוקא במכר שרי כה"ג אכן הגי"ת שמ"ו ח"ד סי' מ"ו הביא דהתוס' (דף ע"ג ב') סד"ה ושפכי מתירים אפי' בהלואה ע"ש כיון שמעתה שוב אין חייב לו ואפילו להאוסרים בהלואה י"ל דאינו רבית מאוחרת כדמשמע מלשון הרא"ש שבב"י רס"י ק"ס ולבי מהסס כו'. הא דלא אסור רבית מאוחרת כו'. אבל אם בשעת הפרעון נותן לו יותר מתחזי כרבית אפילו בסתם י"ל דהיינו רבית מאוחרת וכ"מ בהה"מ פ"ד מה"מ הובא בשע"מ סי' ק"ס סק"א וע' בעה"ת ח"ג דין י"א. והב"י רס"י קס"א כ' בשם הרשב"א דרבית מאוחרת קיל מאבק רבית: