א

סימן פא

בדין נשוכים מזאב שוטה וכומר עכומ"ז אומר שיש לו רפואה ע"י שישתו מים שיתן לתוכן אפר משריפת עכומ"ז שלו שיעשה כדמותה וישרפנה ויתן האפר במים:

איתא בפסחים (כ"ה) חוץ מעצי אשרה. מדלא חילקו משמע אפילו העכומ"ז שהוא רוצה לרפאותו בהם הוא תלשם והביאם לו. והגם שהתוס' שם כ' נראה לר"י דמיירי כגון כו' וכ"כ בפסקי תוספות שם ובאגודה והר"ן שם נחלק ע"ז והביא ראי' מהירושלמי. אך גם להתוספות בשם ר"י כשאומר שאילן אחר מאותו המין לא יועילנו אלא אשרה בלבד אסור משמע אפי' העכומ"ז הוא תלשם והביאם לו. וכמו דיהבי טעמא משום דאתי למיטעי בתר ע"ג ולאימשוכי בתרה וכמ"ש הר"ן בשמם שם ובפ"ב דע"ג. וק' הא משנה שלימה שנינו ספ"ג דע"ג כיצד מבטלה קירסם וזירד נטל ממנה מקל או שרביט אפילו עלה הרי זו בטילה. וא"כ כיון שנטל העלה מאשרה ביטל כל האשרה ואמאי אסור. ועוד דאפילו בשפייה לצורכה דאינה בטילה מ"מ פסקו הרמב"ם והטוש"ע כמ"ד בגמ' דהשפאים מותרים. א"ו צ"ל דזה אינו ביטול כלל כי זה דעכומ"ז יכול לבטל הע"א שלו. היינו כשמבטלה ועושה בה דבר שנראה ממנו שאינו נוהג בו עוד מנהג אלקות כמו קירסם וזירד הנ"ל או קטע ראש אזנה וכה"ג. וענין ביטול זה הוא דמשוי כלא כלום זכר לדבר בביטול הגט הרי הוא כחרס ובביטול חמץ ליבטל כעפרא דארעא. ותדע דהביטול צ"ל גדול יותר מגררה וזרק בה את הצואה כו'. ועיין ברמב"ם פרק ח' מהע"א ובתוי"ט פ"ד דע"א מ"ד. וא"כ בנד"ז שתולש עצים מהאשרה לרפאות בהן חולי הרי אדרבה נותן בה ממש ומחשיבה מאד שיש בכחן לרפאות שלא כפי הטבע. וכמ"ש התוס' בשם ר"י. לכן אין זה ביטול כלל. ול"ד כלל להא דשפייה לצורכה דמ"מ השפאין מותרין דהתם פרש"י בע"א (דמ"ב ע"א) דמיזרק זריק להו ולא פלח להו. משא"כ הכא נותן בה חשיבות גדול. ואי משום ששורפם ונותנם לתוך המים כיון שזהו לומר שעי"ז יתרפא השותה א"כ אין זה ביטול. ודוגמא לדבר להבדיל באלף אלפי הבדלות. גבי מגלת סוטה שאמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים כדי לעשות שלום כו'. שאין מחיקה זו ביזוי השם ח"ו. אדרבה ואדרבה שעי"ז נראה גודל כח השם לעשות פלאות כו' וע' בהרמב"ם פ"ו מה' יסוה"ת ה"ז דרך השחתה כו'. ובהגמי"י שם אות ב' מותר למחקן שלא היתה כוונתו אלא לתקן. וכש"כ בכה"ג שעי"ז מרפא נפש דאין זה ענין ביטול. ועוד ראי' מתלמוד ערוך פ"ג דע"א (דמ"ח סע"א) דרמי בי' שיכרא כו' עד הלכתא כשמואל ופסקו כן הרמב"ם וש"ע י"ד סס"י קמ"ב סעיף י"ב. וצריך לחלק בין זה לנטל ממנו מקל או שרביט. משום דשאני הכא דאדרבה מחשיבה שהשכר שותי' ביום אידם ע"כ אין זה ביטול משא"כ כשלוקח לשתותם שלא ביום אידם ודאי היא בטילה עי"ז וכמ"ש בגמ' שם ואין טועמין מפירותיה דוקא הא לאו הכי ודאי הי' בטילה. כמו נטל ממנו עלה לצורכו. ואפשר לומר דעלה דוקא. משא"כ ע"י נטילת פירות אינה בטילה אם נוטלם למוכרם לצורכה. ומיהו לא משמע כן מהרמב"ם פ"ח שכ' דחוק האשרה הוא ששותי' פירותי' ביום אידם ע"ש. ואיך שיהי' כש"כ בנד"ז שאין זה שום ביטול כלל וכלל. וא"כ ודאי אסור אפילו הי' הרפואה בדוקה אפילו לסברא ראשונה שבש"ע סי' קנ"ה ס"ב כו'. ואין לדמות ענין זה לפמ"ש המרדכי רפ"ג דע"א בשם ראבי"ה והובא בש"ע רס"י קמ"א ס"א בהג"ה שתולין בצואר לזכרון לא מיקרי כו'. דשאני התם שעשוי רק לנוי או לזכרון לבד. משא"כ הכא שעושהו לפעול בו ה"ז דרך ע"א כו'. ותדע דלכאורה דברי המרדכי הם נגד המשנה בע"א (דנ"א ע"ב) ע"א של עכומ"ז אסורה מיד אפילו קודם שתיעבד וכ"פ בש"ע רס"י קל"ט סעיף א'.וא"כ לכאורה ק' על המרדכי מה בכך שלא השתחוה לו מ"מ זהו ע"ז של עוכומ"ז שאסורה מיד. וליישב ד' המרדכי צריך להקדים מה שנחלקו הרשב"א והר"ן פ"ג דע"א גבי דין המשנה (דמ"ב ע"ב) רשב"ג אומר שעל המכובדין אסורין כו' וכ' הר"ן ע"ז וגרסינן בירושלמי כו' זהו דעת הרשב"א ז"ל ולפיכך כ' הרב ז"ל שכל הכלים שיש בהן צורת כו' ולי הי' אפשר דהירוש' ה"ק כו' והובאו ב"י סי' קמ"א ד"ה ומ"ש וכ"ז בסתם. ובש"ע שם סעי' ב'. ונ' בב"י וש"ע שם דס"ל שהעיקר כדעת הר"ן. וא"כ עפ"ז יתיישב דעת ראבי"ה דס"ל ג"כ כהר"ן דאפילו צורה שעובדין אותה אינה נאסרת מיד אא"כ עשאה ע"ד לעובדה משא"כ כשעשאה לזכרון בעלמא. ולהרשב"א אין חילוק. וא"כ בנד"ז שעושאו ע"ד לרפאות בו ה"ז עושהו דרך ע"א דלא גרע מהא דעושין ע"ג כלים המכובדים. ואף את"ל שיש לחלק דבכלים המכובדין עושה הצורה ע"ד לעובדה משא"כ הכא עושה ע"ד לשורפה. מ"מ הרי שריפה זו גדולה היא. א"כ יש לדמותה לע"א של עוכומ"ז שאסורה מיד ע' רמב"ם בפי' המשניות במשנה זו משעה שפסלו כו'. וע' בש"ע של הגאון מווילנא סס"י ק"נ מ"ש וכ' בתה"ד שם דאף באותן כו' הרי החמיר טובא אף באותן שעושין רק לזכרון כו'. וגם בהריב"ש סס"י רנ"ה כ' דבע"א אפילו איסור דרבנן אסור לרפואה אפילו במקום סכנה כו' וכיוצא בזה מבואר בב"י סי' קנ"ז בד"ה גרסינן בס"פ בן סורר כו' ע"ש. וכל זה אפילו היה הרפואה מומחה. אבל בנד"ז שהוא רק דרך קמיע שאינו מומחה הרי אסר מהר"מ מרוטנבורג בהגמי"י פי"ד מה' מאכלות אסורות להאכיל חצי שיעור מאיסור שרץ שאינו רק ל"ת אפילו לחולי גדול שיש בו סכנה ע"ש. כיון שאין הרפואה ידועה או ע"פ מומחה הובא בד"מ וש"ע סס"י קנ"ה. וכ"ש וק"ו באיסור ע"א דחמיר טובא. וכ"ז מדינא. אבל בדרך עצה ג"כ פשיטא ופשיטא שאין ראוי לילך ח"ו אחרי התהו אשר לא יועילו ואין בזה ממש כלל רק שיצא שכרם בהפסדם ח"ו שעי"ז לא יבקשו רפואה אחרת בסמיכתם על ההבל. כ"א ראוי שיסע א' מהם או מעירם לדאקטער מומחה לבקש ממנו עצה על מיחוש זה וה' ישלח דברו וירפאם כמ"ש במשנה ספ"ג דר"ה היו מתרפאין. והנה עד שלא בא תשובתי לקח א' מהן הרפואה הנז' מהכומר ואחר איזו ימים מת ורובם ככולם לא לקחו המים ממנו ועם היות יש מהן שמתו אמנם הרבה מהן חיו:

הלכות רבית