א

סימן פ

ז"ל רבינו ירוחם ני"ז ח"ג נאדות העובדי כוכבים גרודים חדשים מותרים ישנים מזופפים אסורים. פירש"י נאדות של עור גרודין בלי זפת. והם חדשים שנשתמשו בהן זמן מועט מותרים. דלא בלע עור בזמן מועט. אבל כלי חרס בלע בזמן מועט ואסורים (ולכן גבי קנקנים חדשים מותרין היינו חדשים ממש שלא נתן בהם עדיין כלל כמ"ש רש"י והתוספות) ישנים מזופפין כלומר ישנים שנשתמש בהן זמן מרובה בלי זפת או מזופפין אפילו בזמן מועט. כי בלע עור בזמן מרובה אפי' בלי זפת או בזפת אפילו בזמן מועט. ולפ"ז הפירוש קנקנים וכוסות של עובדי כוכבים. מזופפין אפילו חדשים בעו עירוי שמא נשתמש בהן העובד כוכבים ונאסר בכך ואפילו שלנו אם נגע בהן בעוד יין טופח עליו צריך עירוי עכ"ל. וצ"ל לפרש"י בישנים שעמד בהן יין זמן מרובה. כמה הוא זמן מרובה. ואפ"ל דזהו תולה בענין שהביא הב"י רס"י ק"ה גבי כבוש דהמרדכי כ' דכבוש מקרי ששהה כבר שלשה ימים הוי ככבוש כו' כדאמרינן קנקנים של עכומ"ז ממלאן ג' ימים ומערן מעל"ע וכפולטן כך בולען כו'. ובשם הריב"א כ' דביום ולילה מעל"ע נקרא כבוש. וכ"כ הרא"ש פרק אין מעמידין סי' כ' א"כ לפרש"י י"ל או ג' ימים או מעל"ע. וה"ה אם הג' ימים היו לסרוגין וכן המעל"ע תחלה חצי מעל"ע ואחר יום עוד חצי מעל"ע. חשוב בולע. וכמ"ש כה"ג לענין מילוי ועירוי בש"ע סי' קל"ה סעיף י"ט ואע"פ שלא היו שלשה ימים אלו רצופין אין בכך כלום כו'. א"כ ה"ה לענין בליעה דכפולטו כך בולעו כו'. ועיין ש"ך סי' הנ"ל ס"ט ס"ק כ"ד וסעיף י"ג ס"ק ל"ג. ואין דבריו מחוורין אלא העיקר כד' העט"ז שהביא בס"ק כ"ד וכ"נ מדברי המרדכי שבב"י רס"י ק"ה הנ"ל. והי' אפ"ל דאע"ג דפסקו כהריב"א דבמעל"ע נקרא כבוש. זהו לגבי אוכל ששורה באיסור לח כמו בשר בחלב. אבל לגבי שיאסר הכלי י"ל בשלשה ימים כמ"ש המרדכי כמו שחילקו הפוסקים בין כלי ובין אוכל לענין מלח דאין מליחה לכלים בש"ע סי' ע' ס"ב בהג"ה ובט"ז שם סק"ז ובסס"י ק"ה סעיף י"ב י"ג. וה"נ אפשר לחלק לענין כבוש. ועיין ט"ז רס"י ק"ה. והנה התוספות הקשו על רש"י וז"ל וע"ק דגם מתוך שמעתין משמע דדבר שאינו מכניסו לקיום אם אינן זפותין אפילו ישנים משכשכן במים ודי בכך דהנהו כובי דפומבדיתא דאנסו ביה פרזק רופילא ורמא בהו חמרא וקאמר לקמן (דף ל"ג סע"ב) כל דבר שאין מכניסו לקיום משכשכן במים ומותרין. ואין סברא לומר שלא הניח בו העכומ"ז יין אלא פעם אחת עכ"ל. וכ"כ קושיא זו בהרא"ש סי' כ"א. וז"ל הר"ן וכן הדין היוצא לנו משטתו של רש"י ז"ל דכלי עור ועץ אע"פ שאין מכניסן לקיום כל שנתיישנו ביד עוכומ"ז צריכין עירוי אינו נראה דהא אמרינן בסמוך (דל"ג ע"ב) הני כובי דארמאי דבר שאינו מכניסו לקיום הוא וכל דבר שאינו מכניסו לקיום משכשכן במים ואינו חושש וכן נמי חצבי שחימי ופתואתא דבי מיכסי משום דהוה ככלי עץ וכמו שאפרש בס"ד אמרינן בסמוך דכיון שאין מכניסן לקיום משכשכן במים ומותרים כו' וכן מעשים בכל יום בכוסות של עץ שנתיישנו ביד עכומ"ז שמשכשכין אותן ושותים בהן עכ"ל. ומשמע מהתוספות דכובי הם של עור וכ"מ בתה"א (דקנ"ג ע"ב). ואפשר לתרץ דברי רש"י בשני אופנים האחד י"ל דגבי נודות ישנים חיישינן שנשתהה בהם יין של העוכומ"ז שלשה ימים. דאפי' אינן רצופין מצטרפין. וכל ששהה שלשה ימים ודאי צריכין עירוי. וע' ש"ך סי' קל"ה ס"ק ל"ג רצה להחמיר בזה דאפילו עירוי לא מהני לכ"ע אף שאין דבריו נראין מ"מ ס"ל לרש"י דעכ"פ עירוי ג' ימים בעינן דכפולטו כך בולעו. ולכן בעינן שכבולעו כך פולטו כנ"ל. וצע"ג מדוע יחלוקו התוס' והרא"ש והר"ן על רש"י בכה"ג. וא"כ לפ"ז לק"מ מהנהו כובי דדף ל"ג ע"ב שיש לומר ששם לא שהה בהם היין שלשה ימים מעל"ע ובפחות מג"י מעל"ע אפשר ס"ל לרש"י דא"צ מילוי ועירוי דהא ליכא כאן כבולעו כך פולטו. האופן השני י"ל דרש"י לא כתב כן דישנים אסורים רק גבי נודות שהן של עור ורכים לבלוע יותר משל עץ. לכן ישנים אסורים וצריך מילוי ועירוי. אבל הכובי שהם של עץ כמ"ש הרא"ש סי' כ"א אבל כלי עץ כו' כגון כובי וחלתא כו' ע"ש. מודה רש"י דאף ישנים [אינם] אסורים שאינן נוחין ליבלע כ"כ. והרי ר"ת עצמו בתוספות (דל"ג ע"א) מסיק לחלק בין נודות של עור ובין כלי עץ א"כ מאי מקשים על רש"י. ומ"מ אם נשתהה היין כשיעור כבישה בכלי של עץ דהיינו ג' ימים מעל"ע לפ"ד המרדכי י"ל ס"ל לרש"י וכל הפוסקים דצריך מילוי ועירוי. וזה מוכרח לדעת הש"ך סי' קל"ה ס"ק ל"ג הנ"ל. וא"כ בלא"ה לק"מ על רש"י מהנהו כובי דלדידהו מי ניחא אם שהה בהן יין ג"י מעל"ע אמאי א"צ מילוי ועירוי. אע"כ מיירי דלא שהה כ"כ וא"כ גם לפירש"י ניחא. ודוחק לומר דלדידהו אפילו בכה"ג א"צ מילוי ועירוי. דקשה קושיית המרדכי דהא כפולטו כך בולעו. ואפשר ליישב לומר דס"ל כמ"ש הר"ן לפי שהכשר המים של מילוי ועירוי אינו מטעם שיפליטו את הכלי מהיין שהרי לא מצינו בשום מקום שהצונן יפליט אלא ודאי אין המים מכשירין אלא מפני שמפיגין היין הנבלע בתוך הכלי ומבטלין טעמו עכ"ל בד"ה איבעיא להו מהו לתת לתוכן שכר:

הלכות עבודת כוכבים