ג

והר"ן כ' וז"ל ויין של ישראל כנוס בהן כתב רש"י ז"ל הכניס בהן יין לקיום ולא ידעתי למה כתב כך. אפשר דס"ל אפילו לר' מאיר אין יין שבתוכו אסור בהנאה אא"כ הכניסו לתוכו לקיום. ומלשון כנוס דאיק לה עכ"ל. משמע דס"ל דלחכמים דרק אסור בשתייה ולא בהנאה אפילו לא הכניסו לקיום הדין כן. וקשה דהרא"ש דקדק מלשון רש"י שאין היין נאסר לאלתר. אלא שלא פירש לנו הגבול ויראה לומר שצריך שישהה בתוכו מעת לעת. ואם הוה ס"ל להר"ן כן לא היה קשה לו על רש"י למה כתב כך. ומ"מ יש לדחות כי פי' הכניס בהן יין לקיום מורה על זמן רב ולא על מעת לעת לבד ע"כ ע"ז כתב ולא ידעתי למה כתב כך. ואע"פ שברבינו ירוחם נתיב י"ז תחלת חלק שלישי משמע דכששהה מעל"ע חשוב מכניסו לקיום. כי ז"ל שלא נאסר היין כי אם במכניסו לקיום כלומר ששהה בתוך הכלי מעת לעת עכ"ל. ובאגודה פרק אין מעמידין סי' כ"ג כתב וז"ל נודות הכותים וקנקניהם ויין ישראל כנוס בהן אסורין ואיסורן איסור הנאה. וחכ"א אין איסורן איסור הנאה פירש ר"י דמיירי דליכא ששים וטעמא דרבנן דלא החמירו כל כך בפליטת הכלי כיון דבלוע הוא בתוכו עכ"ל. משמע ג"כ דמיירי כששהה היין בתוך הכלי עד כדי שיפלוט הבלוע בתוכו. מ"מ לשון מכניסו לקיום משמע ודאי זמן נכון וכמו כל ששהה שלשים יום באדם נתברר שהוא בן קיימא בפירש"י פי"ט דשבת (דקל"ה סע"ב). וכל שלא שהה שלשים יום עדיין י"ל שמא אינו בן קיימא. משמע פי' קיימא הוא שיתקיים כן זמן רב. ועיין בספר ג"פ רס"י קכ"ו לענין כותב בדבר של קיימא משמע ג"כ ענין של קיימא שיתקיים כן זמן רב. ובמסכת פאה פ"א מ"ד שנינו כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה. והובא בפסחים ספ"ד (דנ"ו ע"ב) ופירש"י ומכניסו לקיום שמתקיים ימים רבים. ובנדה פרק בא סימן (ד"נ ע"א) פירש"י ומכניסו לקיום שאדם יכול לאוצרו. וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה בפאה שם וז"ל ופירוש מכניסו לקיום ר"ל אפשר בו להיות אצור וכמוס באסמי' להוציא מכללו הירקות כולם שאין לנו לחייב בפאה אלא דבר הנאצר כגון החטה והשעורה כו' עכ"ל. א"כ מכ"ז נשמע דשהייה מעל"ע אינו חשוב כלל מכניסו לקיום. א"כ י"ל דהר"ן שכתב על רש"י למה הצריך מכניסו לקיום לא יחלוק עמ"ש הרא"ש דאינו נאסר בשתיה בפחות מעת לעת. רק שא"צ מכניסו לקיום. ובתשו' הרמב"ם לחכמי לוניל הובאה בכ"מ פי"א מהמ"א הי"ח כ' וז"ל אינו מכניסו לקיום אפילו נשתהה בו יי"נ יום או יומיים כו'. וזה כמ"ש דמכניסו לקיום היינו זמן רב:

קיצור. לכאורה משמע מהר"ן דמיד שהכניס ישראל לתוכו יין נאסר בשתייה. ומיהו אינו מוכרח. דתמיהתו רק שא"צ מכניסו לקיום. דמשמע ימים רבים. כענין ומכניסו לקיום פ"א דפאה מ"ד ודלא כרי"ו. אבל לעולם צריך שישהה עד שיפלוט הכלי לתוך היין וכ"כ באגודה: