א

סימן עב

מקור דין זה דספק דרבנן ע"י גלגול לא אמרינן ביה ספק דרבנן לקולא. אינו כמו שחשבת שהרמ"א בד"מ סי' נ"ז חידש סברא זו מדעתו כ"א תלמוד ערוך הוא פ"ק דביצה (דף ג' ע"ב). גבי וספיקה אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות וע"ש בתוספות ד"ה ואחרות דהפשט הפשוט משמע דהאי ואם נתערבה אספיקה קאי. וכ"כ התוס' בזבחים (פ"ח דף ע"ב תחלת עמוד ב') וז"ל דקתני וספיקא אסור ומוקי לה בספק טרפה וקתני נתערבו באלף כולן אסורות עכ"ל. וכן פסק בסה"ת סי' ע"ו. ובסימני סה"ת סי' ע"ד דביצה ספק טרפה כו' ונתערבו אפילו באלף כולן אסורים כאילו נתערב וודאו של איסור. וכמ"ש ג"כ בש"ע יו"ד סי' ק"י ס"ט ובש"ך סי' ק"א ס"ק ב'. והרי אף שהאיסור בעצם הביצה הוא ספק דאורייתא מ"מ עכשיו שנתערבה הוא ספק דרבנן דלו יהא ודאי איסור דאורייתא הרי חד בתרי בטל מדאורייתא. וא"כ האיסור על כל הביצים רק מדרבנן. והרי יש כאן ספק שמא הביצה כשרה וה"ל ספק דרבנן. אע"כ כיון שע"י גלגול בא לו שהוא דרבנן לא אמרינן ביה ספק דרבנן לקולא. וקושיא זו שיהי' בטל מצד ספק דרבנן הקשה המ"כ שהביא הב"י סי' נ"ז בענין ספק דרוסה שנתערב שאינה בטילה וז"ל ועוד קשה והלא אפילו בודאי דרוסה שנתערבה היה מותר מן התורה ברוב רק מדרבנן אסור בדבר שבמנין וא"כ כל העדר בספק דרבנן והיה לנו להקל עכ"ל. ומה שמקשה המ"כ על ר"י ולכאורה היה לו להקשות זה על הגמרא דביצה (ד"ג) הנ"ל. אך י"ל המ"כ לא מקשה על הגמרא משום דבגמרא יש לדחות דהפירוש כמ"ש ר"ת דנתערבה באלף לא קאי אספיקה אלא אודאה. כמ"ש התוספות בביצה שם בשמו וכן בזבחים שם. ומ"מ משמע מהתוספות שם ושם דס"ל עיקר יותר דאספיקה קאי. ועיין מזה בתה"א בית רביעי שער שני (דקי"ד סע"ב ודקט"ו) שכן פי' ר"י הזקן בעל התוספות דאספיקה קאי. והביא ג"כ פירוש ר"ת דאודאה קאי. ושם (דף קט"ז ע"א) הקשה מזבחים פרק התערובות על שטת ר"ת יעו"ש גבי מ"ש וקשיא לי כי ליכא רובא נמי הא איכא בכל חד וחד שבתערובות שני ספק ספיקא כו' וזה כדעת רבינו יצחק ז"ל עכ"ל. ומ"ש אח"כ וי"ל עוד כו' הרי הוא כגופו של איסור. אין זה מוכרח. וכן הבד"ה דף קט"ו ע"ב ס"ל בפשיטות דאספיקה קאי כפירוש ר"י וע"ש במ"ש הבד"ה ולישנא אחרינא אליבא דרבינו יצחק ז"ל. ולכאורה המשנה רפ"ח דזבחים נתערבו בכלאים או בטרפה כו' ירעו עד שיסתאבו וימכרו. ופי' בטרפה היינו בספק טרפה כמ"ש בגמרא (דף ע"ד ב') כגון דאיערב בנפולה ופרש"י ספק טרפה היא. וכן דרוסת הזאב ג"כ י"ל ספק טרפה היא כיון דמהני לה בדיקה. וא"כ קשה דה"ל ספק ראשון בגופו וספק שני ע"י תערובות או דה"ל ספק דרבנן כנ"ל בשם המ"כ. וא"כ אמאי ירעו עד שיסתאבו. הא יש בכל א' רק ספק דרבנן או שני ספיקות בדאורייתא. אלא מזה משמע כשטת ר"י הזקן דנתערבה באלף כולן אסורות דרפ"ק דביצה קאי על ספק טרפה. ואע"פ שיש ליישב בדוחק מ"מ פשטא דמלתא משמע כשטת ר"י. ויותר משמע כן בתוספות דזבחים שם (דף ע"א) ד"ה ובטרפה. והקשה רבינו אפרים כיון דלא ידיעא מה מועלת כאן רעייה דלמיכלה אי אפשר משום ספק טרפה כו' ע"ש. ואמאי אי אפשר הא יש כאן רק ספק דרבנן ולקולא או שני ספיקות בדאורייתא. דלאכילת אדם שריא לשטת ר"ת דנתערבה רק אודאה קאי ולא אספיקה. דבשלמא לגבי אכילת מזבח י"ל בקדשים החמירו. או דמזבח ה"ל כאדם אחד. וס"ל כמ"ש רמ"א בש"ע סי' ק"י סעיף ח' ומ"מ אין לאדם אחד לאכול את כולן כו' (וגם זה אינו מוכרח דעכ"פ סגי בשאחד מהן ירעה עד שיסתאב דאז לא יאכל המזבח את כולן) אבל למכור לחולין ודאי לא שייך האי טעמא דבאמת לא ימכרו לאדם אחד כ"א לשני בני אדם. וא"כ מאי מקשה רבינו אפרים. אע"כ פשיטא להו כשטת ר"י הזקן. ולכן לא מצא תירוץ רק משום שיש לה בדיקה לאחר שחיטה. גם על החילוק שבין נודע הספק הראשון קודם שנתערב ובין לא נודע עד שנתערב יש הרבה חולקים אלא ס"ל דאין החילוק תלוי בזה אלא במציאות דאם במציאות הענין א"א לבוא השני ספיקות אלא בבת אחת מקילין והוי ס"ס כו' אבל אם במציאות הענין אפשר לבוא הספק הראשון קודם השני כגון ההיא דספק טרפה שנתערבה אע"ג שלא נודע לנו האיסור אלא אחר שנתערב לא הוי ס"ס. עיין מזה ג"כ בכנה"ג סי' נ"ז בהגהת הב"י אות קי"ט. והקושיא שהקשית ע"ז מדברי הרי"ף פרק כל שעה. שאני התם דשני הספיקות נולדו ובאו כאחד ממש ר"ל בשעה שנולד הספק על החטים שבתבשיל דה"ל ספיקא דאורייתא אז ג"כ נולד הספק דרבנן על התבשיל וה"ל כדין ביצת ספק נבלה בי"ד סי' פ"ו ס"ג בש"ך שם ס"ק י"א. והיינו משום שברגע זו שנולד הספק בשחיטה על התרנגולת דה"ל לגבי התרנגולת ספק דאורייתא ואפילו ספק בשחיטה באותה רגע ממש נולד על הביצה רק ספק דרבנן לכן הביצה מותרת וכבר האריך בזה בספר שער המלך על הרמב"ם פרק יו"ד מה' מקוואות כלל ששי: