ו

ועוד נ' ראיה לזה ממתניתין פ"ב דטבול יום מ"ג הובאה בגמרא פ"ג דפסחים (דף מ"ד ע"א) ובפ"ו דנזיר (דף ל"ו ע"א) המקפה של תרומה (תבשיל קפוי ועב של תרומה כגון דייסא. והשום והשמן הנתונין בו לתבלין היו של חולין. רש"י) ונגע טבול יום במקצתן פסל את כולן (דמקפה עיקר וטבול יום פוסל את התרומה. רש"י) המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה ונגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו (וברש"י דנזיר שם כ' אית דאמרי דפי' במקצתן היינו בשום ושמן של תרומה. אבל לא במקפה דחולין דטבול יום שוויוהו רבנן שני ואין שני עושה שלישי בחולין. ואית דאמרי מאי במקצתן אפילו במקפה של חולין דכיון דערובי בחד מנא דמי ליה כמאן דנגע בתרומה עצמה עכ"ל). והוינן בה מקום מגעו אמאי פסול הא בטלי להו תבלין ברובא (דקסבר דימוע מדרבנן הוא דאסור כלומר דמדאורייתא חד בתרי בטיל והא דתרומה בחד ומאה דרבנן הוא. תוספות בנזיר בשם רש"י דפסחים) ואמר רבה בר בר חנה (דימוע מדאורייתא הוא) מה טעם הואיל וזר לוקה עליה בכזית כו' וכ' התוספות בנזיר (וכ"ה בפסחים בקוצר) וקשה לר"ת דמדפריך ולבטול ברובא משמע שהשום והשמן אינו בעין. דדבר שהוא בעין אינו מתבטל. ולא משמע הכי דקתני ונגע טבול יום במקצתן משמע דאשום ואשמן קאי ולא אמקפה מדלא קתני במקצתה כו' לכן נראה לר"ת דאיירי שהשום והשמן מפוזרין על המקפה וניכרין כו'. עוד כ' התוספות בפי' הואיל וזר היה לוקה עליהן בכזית ולאו דוקא נקט לוקה דהא תרומת שום מדרבנן אלא ה"ק הואיל וזר לוקה עליהן בכזית אילו היתה תרומה דאורייתא דין הוא להחשיבה ולא יתבטל אגב המקפה. ולע"ד אין צורך לידחק דהא יש בה שמן ותרומת שמן הוא מדאורייתא. עוד כ' וא"ת לימא ר"ל יתרץ הואיל וזר לוקה בכזית אם היה מלקט וצובר משם כזית (ולעולם אין היתר מצטרף לאיסור. וגם א"צ לאוקמי בכזית בכא"פ) ואומר ר"י דאין דרך אכילתו בכך ומשום האי טעמא לית לן למימר דלא יתבטל אגב המקפה עכת"ד. וכ"כ התוספות בפסחים שם ד"ה לאו משום. ומשום אם היה מלקט כו' כיון שאין דרך אכילה בכך עכ"ל יעו"ש. ובשט"מ דנזיר שם כ' נראה לפרש דהכא מיירי בשום ושמן שהוא בעין מפוזרין על פני המקפה אבל אין מעורבין בתוכה כו' עכ"ל. אבל הר"ש בפי' המשנה פ"ב דטבול יום מ"ג האריך. ופי' וז"ל משמע שהשום והשמן מעורבין במקפה ואין מקומן ניכר דמקשינן התם אסיפא מקום מגעו אמאי פסל ופי' שם בקונטריס אמאי פסל הא בטלי להון תבלין ברובא וכו' משמע מתוך פירושו שאין השום והשמן בעין ודבר שהוא בעין אינו מתבטל ברוב כו' ור"ת וריב"א גרסי בפסחים מקום מגעו אמאי פסול הא לא הוי כביצה ומוקמי לה בשהשום והשמן בעין כו' ואי אפשר לקיים פי' זה כו'. ונלע"ד פשוט דאף לפי' ר"ש בפירש"י דמיירי שאין השום והשמן בעין היינו שאינן מפוזרין על פני המקפה מלמעלה. אלא מעורבין בתוכה. אבל בתוכה ודאי יש שום בעין רק שנידך. אבל ודאי מובדל הוא גם למראית העין מן הדייסא שהיא המקפה שכאשר נקח בכף מתוך המקפה יהיה ניכר ודאי קצת חתיכות שום. אלא שא"א לברר השום ולהסירו דא"כ תתקלקל הדייסא לגמרי. ולכן בכה"ג שפיר הוא בטל. ומ"ש ודבר שהוא בעין אינו מתבטל ברוב. זהו כשהוא בעין מפוזר על פני המקפה מלמעלה. שאזי אינו מעורב בתוכה כלל. אבל כשמעורב בתוכה אף שאפשר להכיר מקצתו ע"י הנ"ל בטל לגמרי. ודוגמת מ"ש התוספות בנזיר ובפסחים ואור"י שאין דרך אכילתו בכך ומשום ה"ט לית לן למימר שלא יתבטל כו' כנ"ל. וה"נ כיון שאין דרך כלל ללקוט ולברר השום מתוך המקפה. ע"כ לית לן למימר שלא יתבטל. וכ"ש הוא מדברי התוספות דהא התוספות כתבו כן אף לשטתם שהשום והשומן מפוזרים ע"פ המקפה והוא בעין. אעפ"כ כתבו כיון שאין דרך אכילתו בכך כו'. כ"ש וק"ו כשהשום והשמן מעורבין תוך המקפה ממש שללקט השום מן המקפה קשה מאד וגם יתקלקל ויופסד המקפה וגם א"א כלל ללקט כולו. דבכה"ג הוא בטל בודאי. ונלע"ד ראיה לזה ממשנה שלימה ספ"ו דנדרים (דנ"ג ע"ב). מן המקפה אסור בשום (של מקפה) ורבי יוסי מתיר. מן השום מותר במקפה. וע"ש בהרא"ש דהיו רגילין ליתן בכל מקפה שום. א"כ עכ"פ על כרחך אפשר לברור ולהכיר השום של מקפה מתוך המקפה. שהרי ר' יוסי מתיר בהשום של מקפה כשלא יאכל מן המקפה:

קיצור. מדאמרינן פ"ג דפסחים הא בטלי להו תבלין ברובא. אף דפר"ש שהשום אינו בעין היינו שאינו ע"פ המקפה ואין מקומן ניכר כ"א מעורב בתוכה. אבל [בתוכה] ודאי (הוא) [יש] שום. ואעפ"כ בטל כיון שא"א להסירו מתוך המקפה. וראיה ממשנה ספ"ו דנדרים: