ה

ולענ"ד נ' כמה ראיות דהדבר מתבטל אפילו אם ניכר קצת כל שאי אפשר לבררו או אפילו רק טורח גדול. הא' שנינו רפ"ב דכלאים כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט. וכ' הר"ש רובע הקב הוא אחד מכ"ד לסאה שהסאה ששה קבין. ימעט אותו מין אחר המעורב עד שיפחות מרובע ויתבטל בתוך הסאה ומותר לזרוע ולא מיתסר משום זורע כלאים. עוד כ' הר"ש ירושלמי כיצד ימעט או יוסיף על סאה או יפחות מרובע. לא כן אמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל האסורין שריבה עליהן שוגג מותרין מזיד אסור. ומשני תמן אתה מרבה לבטל איסור תורה. ברם הכא אתה מרבה לבטל מפני מראית העין. ופי' הרא"ש שם פ"ב סי' א' דמדאוריי' חד בתרי בטיל כיון דלא ערבו כדי לזרוע וא"צ למעט אלא מפני מראית עין כו'. והתוי"ט הקשה וז"ל ותמיהא לי מלתא דלא שייך ביטול ברוב אלא כשאין ניכרין. דבניכרין אין שייך לומר ביטול וכ"פ בש"ע י"ד סי' ק"ט ובת"ח רס"י ל"ט ובשני מיני תבואה הרי ניכרין. וכ"ש בתבואה וקטניות דמתניתין דלקמן ונ"ל כו' אלא שחכמים כו' ע"ש. ולא משמע כדבריו מלשון הרא"ש שכתב הטעם דחד בתרי בטל. אבל ביטול חד בתרי מיהו צריך מדאורייתא. וא"כ איך יקרא זה ביטול כיון שהן ניכרים. וכן משמע מדברי הרשב"ם פ"ו דב"ב (דף צ"ד ע"א) שבד"ה סברוה. כ' חשוב הוא מן התורה ולא בטיל וכו' ואח"כ במסקנא בד"ה כרובע דהכא דמי. שניהם בטלים מן הדין. הרי שמדין ביטול ברוב נגעו בה. ויש להקשות על הירושלמי איך מקשה מדין שמרבה ומבטל במזיד יותר ה"ל להקשות דאין כאן ביטול כלל. כיון שניכר המין ואפשר לבררו שהרי ר' יוסי אומר יבור. אעכצ"ל דמ"מ כיון שטורח גדול הוא לברר ע"כ חשוב ביטול לענין כלאים. גם שנינו רפב"ת דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר כו' ונראה דאף שטרפן זה בזה אפשר להכיר ולברור כמה חלקים צמר גמלים בפ"ע מצמר רחלים. ועכ"ז חשוב ביטול. וגדולה מזו מבואר בירושלמי שם הובא בטוי"ד רס"י רצ"ט מי שנתערב לו צמר עם פשתן מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן כו'. ועיין במרדכי פכ"ש שר"ת הביא ראיה מדין משנה זו לדין ביטול חמץ קודה"פ ע"ש סי' תקנ"ה. והנה גם בפ"ק דסוכה (ד"ט ע"ב) גבי בשחבטן. ופירש"י וסכך כשר רבה עליו ומבטלו דמדאורייתא כל מילי ברובא בטיל כו' וכבר הקשו הר"ן והריטב"א שהרי אפשר להסיר האיסור. שהאיסור הוא אילן מחובר וסכך הכשר הוא התלוש. ואעפ"כ חשוב ביטול. ומה שתירץ הר"ן הביאו המג"א סי' תרכ"ו סק"ג משום דשם מדינא בפלגא כשר סגי אינו מובן דהא אפשר שגם פלגא לא יהיה המשל כשהכשר הוא ד' חלקי עשרה מכל גג הסוכה והפסול שני חלקי עשרה או ג' חלקי עשרה א"כ הוא בטל ברובא ומצטרף להכשיר הסוכה לפ"ד רש"י ור"ת. והרי ליכא גם פלגא סכך כשר. וא"כ ע"כ מדין ביטול ברוב נגעו בה ואיך הוא בטל כיון שאפשר להסירו א"ו דכה"ג נמי חשיב ביטול. שוב ראיתי בש"ע אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' תרכ"ו ס"ד וס"ט מ"ש ליישב זה. והריטב"א בחידושיו פ"ק דסוכה (ד"ט ע"ב) ד"ה אמר רבא כ' ואע"ג דבאיסור שאפשר להתכבד אינו מתבטל (ונ' שהוא ט"ס וצ"ל שאפשר להכירו) מכיון דמדינא כי מצמצמים ליה לא בעינן רובא אלא דחיישינן לסכך פסול שיהא עומד במקום אחד וכיון דמעורב ברובא סמכינן שמתערב בכל כאיסור הנופל ברוב לח בלח ומתבטל כיון שאין בו כדי צלתו מרובה מחמתו עכ"ל. וע' בחמד משה סי' תרכ"ו סק"ב האריך להשיג על המ"א וכ' ובדקדוק כ' רמ"א שם בהג"ה שאינן ניכרין כו' דאילו ניכר לא שייך ביה ביטול ואף כי מ"מ לא הוה ביטול מעליא. ר"ל מפני שאפשר להכירן כו' והביא מ"ש התוס' ד"ט ע"ב בד"ה הא. כיון דמינכרין ולא מערבין כו' וכ"כ דט"ו ע"ב ד"ה והא אפשר. כיון דאינן מעורבין זה בזה וניכר כל אחד בפ"ע כו' דכשחבטן דלעיל שעירבן ואינו ניכר הי ניהו פסול הי ניהו כשר עכ"ל. והרי עכ"ז אפשר להכירן תומ"י ע"י שיסיר הסכך וישאר האילן וענפיו עומדים בפ"ע ועכ"ז בטל וע' פמ"ג במ"א שם סק"ג דבאיסור כה"ג אינו בטל במכש"כ ממ"ש בש"ע יו"ד סי' צ"ח ס"ד בהג"ה וטבע החלב להקפיא כו' ע"ש. ולפע"ד דין זה דחבטן דומה להא דכל סאה שיש בה רובע כו' דבטל בפחות מרובע אע"פ שאפשר לבררו. וחנם נדחק התוי"ט ר"פ שני דכלאים. הן אמת שיש לומר שיש לחלק בין ביטול ברוב בשאר איסורים ובין איסורי מאכלות. אף שלפ"ד ר"ת במרדכי פכ"ש שהביא ראיה מכלאים לחמץ נראה דאינו מחלק. מ"מ מצינו גדולי הפוסקים מחלקים ביניהם כמ"ש במרדכי פ"ק דביצה סי' תרמ"ח בשם רשב"ם לחלק ביניהם לענין ביטול איסור לכתחלה. אך מהירושלמי רפ"ב דכלאים הנ"ל לא משמע כרשב"ם דא"כ מאי מקשה מהא דר' יוחנן דמיירי באיסורי מאכל להא דכלאים. וא"א לומר דכלאים ה"ל ג"כ איסור מאכל. שהרי כלאי זרעים מותרים באכילה כדאיתא במשנה רפ"ח דכלאים. ועכ"פ מזה נלמוד דגם באיסורי מאכל אין להחמיר כ"כ טובא. והיינו כשהאיסור מעורב תוך מאכל שאי אפשר לברר האיסור מן ההיתר. לכן אף שאפשר להכיר קצת מהאיסור כמו כשאין המאכלים שוים ממש י"ל דבטל כיון שא"א להסיר כל האיסור. דכיון דאשכחן באיסורי' אחרים בטל האיסור תוך ההיתר אף שהוא בענין שאפשר לבררו לגמרי ע"י טורח. כמו רפ"ב דכלאים הנ"ל ופ"ק דסוכה. א"כ גם באיסור מאכל יש לומר דבטל היכא שא"א להסירו כולו. אף שאפשר להכיר מקצתו ע"י מראית העין ע"י טורח כיון שא"א להסיר כולו. וכ"ש כשהוא בענין שא"א להכירו ע"י מראית העין כ"א ע"י מישוש ידים. וזה דלא כהט"ז ופר"ח. כ"א כדעת הש"ך בנקה"כ דלא החמירו בעכבר רק משום דכעדשה הוי שיעור מלקות:

קיצור. ראיה מרפ"ב דכלאים דאיסור מתבטל ברוב היתר אף שע"י טורח אפשר לבוררו. וכן רפב"ת דכלאים. ופ"ק דסוכה רק התם לא מיירי באיסור מאכל. אך גם באיסורי מאכל י"ל שעכ"פ אין להחמיר היכא שא"א כלל לברר האיסור מההיתר אף כשע"י טורח אפשר להכיר מקצת דמקצת מן האיסור. אבל א"א לברור ולהסיר כולו י"ל דבטל: