ג

אך הפר"ח פי' דמיירי שנפל לרוטב עבה שהרוטב הזה דין לח יש לו אע"פ שהוא עבה וא"א לסננו (ולא מיירי ברוטב שיש בו מאכל דא"כ החתיכה שרץ מתבטלת במאכל מדין יבש ביבש) והחתי' שרץ יש לו דין יבש. ולכן אינו מתבטל שהרי ע"י מישוש ידים ירגיש בממשו של איסור ויכירנו וה"ל איסור הניכר ואין לו ביטול עכ"ד. וע"כ צ"ל דהיינו אפילו א"א לבררו ולהוציאו מ"מ נאסר דכיון דשייך בי' הכרה ע"י משמוש ידים אע"פ שא"א לברר כולו באמת אוסרים הכל. והט"ז כ' ג"כ כעין זה. והנה באמת יש ראיה לשטה זו מלשון ואסר רב כהנא דאילו להרשב"א דהיינו עד שיסננו לא שייך איסור דה"ל למיתני תקנתא כדאמר רפ"ק דעירובין ימעט ובדאורייתא נמי תני תקנתא. אבל לפי' זה א"ש דמיירי שהחומץ היה עב ביותר כעין שמרי חומץ. וכ"מ מהתוס' גבי רגלי דבורים וישוב נקה"כ ע"ז הוא דוחק. אך הט"ז הקשה לעצמו מהרשב"א בתה"א בית ג' ש"ו דף פ"ו ב' גבי קום הובא ב"י סי' קט"ו שאע"פ שהקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה בטל במיעוטו שהביטול ברוב בעלמא אינו מצד שהמיעוט מתערב עם הרוב כו' אלא אע"פ שזה עומד בפ"ע וזה עומד בפ"ע בטלין בשיעורן שכל שאין אתה יכול לברר דבר מתוך דבר אילו היית אוסר הרוב מפני המיעוט נמצא שאין המיעוט בטל כו'. כש"כ בקום שבחמאה שאי אתה יכול לברור אותו מתוך החמאה דרוב כל האיסורין המתבטלין ברוב בטלין בכיוצא בזה עכ"ל. והרי קום בחמאה הוא לח ביבש ומכירו ואעפ"כ מתבטל כיון שא"א להפרישו אין אוסרין הרוב מפני המיעוט כו' ותירץ דבעכבר יש לחוש שמא יאכל חתיכת האיסור בפ"ע בשלמא יבש ביבש נהפך האיסור להיתר כו' וג"ז דחוק דממ"נ כמ"כ כאן נהפך האיסור להיתר כיון דמתבטל ברוב כה"ג לפ"ד הרשב"א. גם הרשב"א לא ס"ל כמ"כ אפי' במין במינו הא דנהפך כו'. וצריך להבין להט"ז הא דמבשא"מ יבש ביבש בטל אעפ"י שהן מובדלין בעצם. וי"ל דשאני התם דמיירי שא"א להכירן כלל לכך אע"פ שמובדלין בעצם הם מתבטלים משא"כ הכא כ' שיכולים להכירו כו' לפ"ז אם א"א להכירו בטל לכ"ע אע"פ שהוא מבשא"מ ובכך יש ליישב ההיא דבריה שנחתך ממנו קצת דבטל דמיירי כשא"א להכירו. ועדיין צ"ע מקמח חטים בקמח דשעורים דבטל ובביצה פ"ה (דף ל"ח ב') משמע חטים בשעורים מתבטלים אע"פ שיכולים להכיר בין קמח חטים לקמח שעורים וכ"ש בין חטים לשעורים ולהרשב"א א"ש דא"א לברר:

קיצור. נת' הפר"ח ס"ל יבש ברוטב עבה אע"פ שא"א לברר אינו מתבטל. וקשה מקום בחמאה דהוי לח ביבש ובטל לרשב"א ותירץ ט"ז דשם כשאוכל ורואה קום זורק הקום והכא יש לחוש שיאכל החתי' בפ"ע וג"ז דוחק דעכ"פ כשיאכל החתיכה עם הרוטב אין איסור דבטל. ולהט"ז ופר"ח ג"כ כשא"א כלל להכיר האיסור עכצ"ל דבטל אע"פ שמובדלין בעצם כמבשא"מ: