ב

ורבינו ירוחם סוף נתיב ט"ו אות כ"ט דף קי"א ע"ב בדפוס קאפוסט עכבר או שום שרץ שנפל לתוך חומץ כו' ואם נמוח השרץ אפילו תוך מעל"ע משערים בששים כו'. ודוקא בחומץ ובשכר דחיישינן דלמא אשבוחי משבח אבל ביין ושמן ושאר משקין נטל"פ הוא ומותר אפילו אם שהה זמן מרובה ומשליכו אם הוא שלם והשאר מותר. ואם נמוח מעבירו במסננת כו'. וכמ"כ במבושל כו' ואם נמוח משערים אותו בכולו בס' עכ"ל. הנה לא הזכיר כלל הדין דאם נתחתך בענין שאינו יכול לבררו הכל אסור ולא מהני ס'. והנה התוספות דס"ט ע"א כתבו יש לתמוה עכשיו כו' והלא רגלי הדבורים מעורבים בדבש כו' וכ"כ הרא"ש שם סי"א והיינו אימרטוטי אימרטט ואפילו יפגום הדבש השרץ מיהא אסור והתירוץ כי הם ע"ד עצמות החמור מותרים. וכ' התפל"מ בסי' ק' אף דדבורה אינה משמונה שרצים וא"כ מהו הקושיא. וצ"ל דס"ל להתוספות והרא"ש דאין הטעם משום בריה וכמ"ש הרשב"א והר"ן וה"ה חצי שיעור אלא משום שניכר בתוכו כמ"ש הדרישה וט"ז עכ"ל. ומ"מ אפשר לומר משום דדבש אינו מאכל אלא משקה אף שנקרש כמ"ש במס' טהרות פ"ג מ"ב וצ"ע בא"ח סי' קנ"ח [ע' מפתח]. עכ"פ מזה ראיה דס"ל להתוספות דאף ברוטב עב אינו בטל אף חצי שיעור. מיהו הש"ך בנקה"כ תירץ דהתוספות שם מקשין דעינינו רואות שרגלי הדבורים מעורבים בדבש ואוכלין הדבש עם רגלי הדבורים. ור"ל כיון דעינינו רואות לא שייך ביטול כלל. והטור כ' ואם נתחתך בענין שאינו יכול לבררו הכל אסור ופי' הב"י וז"ל קאי אמאי דכ' ברישא שאם יכול לסננו במסננת טעמו בטל בס' והשתא קאמר שאם נתחתך בענין שאינו יכול לבררו כגון שהי' השכר או החומץ מעורב במאכל עב שא"א לסננו הכל אסור עכ"ל וכ"כ הד"מ דלהטור אפילו נתערב במאכל אינו בטל וכ' דהיינו דוקא בח' שרצים הנ"ל. וכ"כ הב"ח וז"ל ואם הי' השכר מעורב במאכל עב שא"א לסננו הכל אסור ומיהו דוקא בח' שרצים המובדלין דאיסורו כטומאתו. אבל בשאר איסורין אם אינו יכול לבררו שרי והיינו דכ' רבינו בסתם בסי' ק"א דאם נתרסקו בטלי דתו לא חשיבי דבכל ענין שרי אם נתרסקו ואפילו נפל לרוטב עב וא"א לבררו עכ"ל. אבל היש"ש פג"ה סי' מ"ט כ' וז"ל ואם נתחתך בענין שלא יוכל לבררו הכל אסור כו' ואפילו פחות מכעדשה מ"מ חצי שיעור אסור מן התורה ואין היתר אלא בנמוח לגמרי עכ"ל. מדאסר אפילו בחצי שיעור א"כ ה"ה בשאר איסורים. וזה דלא כהפר"ח סק"ג שהשוה דעת מהרש"ל לדעת רמ"א והב"ח. ומהתוספות והרא"ש פב"ת דע"א (דס"ט) הנ"ל משמע כמ"ש מהרש"ל. וצריך להבין דזהו נגד או"ה וגם נגד הרשב"א דס"ל דבמאכל מתבטלים וא"א לומר דלא קיי"ל כהרשב"א דהא קיי"ל בבריה שאם נחתך ממנה אבר מתבטלת במאכל כמשנ"ת בסי' פ"ד גבי עבר ובישל תוך יב"ח דפסקו שם הטוש"ע כהרשב"א. ואין לומר משום דהתם הספק שמא נמוח לגמרי דא"א לומר כן דהא גם הסה"ת העומד בשטת התוס' כ' סי' נ' והני מילי כשהוא שלם ואז קרוי בריה כדאמרינן ריסק ט' נמלין ואחד חי דדוקא אחד חי והיינו שלם ואפילו מת קרוי בריה. אבל מקצתן חתוכין אפילו ישנן עם ההיתר בטלים בששים עכ"ל. הרי דאפילו הוא אינו נמוח רק שנחתך קצתו בטל בס' במאכל מיהת וכ"כ שאר הפוסקים כמ"ש בטור וב"י סי' ק'. וא"כ מ"ש רוטב עבה שמעורב במאכל אמאי לא יבטל המאכל את החתיכות שרץ. ואין לתרץ דהתם מיירי במאכל שהוא כעין הבריה והוי כמו מין במינו אבל שאר מאכלים שאינן דומים להבריה אין מבטלים כלל הבריה אפילו נחתך ממנה קצת משום דכיון שאין דומין זל"ז הרי אין מבטלים זא"ז דא"א לומר כן שהרי א"א לצייר במאכלים דהיתר שיהיה דוגמת זבוב או נמלה. והנה הרשב"א במשמרת הבית דק"ה כ' דאפילו עכבר ממש מתבטל גופו כשהוא נתערב במאכל ואינו מכירו בין המתבשלין והבד"ה כ' דא"א שלא יכירו אבל בבריה קטנה דאינה מכירה יודה דשייך בה ביטול לולי דבריה אינה בטלה אבל כשנחתך אבר בטלה וכמש"ל. והש"ך בנקה"כ תירץ דהכא שנתערב במשקה גזרו שמא יפגע בגוף האיסור. והביא ראיה מריא"ז בש"ג וזוהי השטת או"ה שנת"ל אך אינו מספיק דהם מיירי במשקה דוקא דאז אין שייך ביטול [דהא הוי] יבש בלח ממש הלכך חששו מספק שמא יפגע כו'. משא"כ במשקה שיש בו מאכל דא"כ נתבטל החתי' שרץ ממש וא"כ מ"ש משאר איסורים גמורים של תורה דכשמתבטלים כדינן בס' או ברוב אין חוששין שמא יפגע כו' עס"י ק"ט:

קיצור. נת' הטור כ' דכשא"א לסננו אסור ופי' הב"י כגון שכר המעורב במאכל וס"ל לרמ"א וב"ח דדוקא בח' שרצים הדין כן. ומהרש"ל ס"ל דה"ה אפילו בשאר איסורים. ויש להקשות על כולם מדקיי"ל בריה שנחתך ממנה אבר בטלה ואפילו בריה ממש בטלה בתתק"ס לרשב"א. ותי' הנק"כ דחוק דבמאכל שאני דראוי שיתבטל לגמרי: