ב

ומעתה בדין שאלתו בקדרה חולבת שהעלה הקדרה רתיחת החלב עד שזב תחת ככר א'. הנה אם ברור שלא זב תחת שאר הככרות הרי מותרים לאוכלם אפי' עם בשר לדעת הגאון מו' עוזר ז"ל והכו"פ כנ"ל ואפי' הש"ך י"ל שיודה בחלב דדוקא בשומן י"ל שיפעפע לא כן בח(לב שאינו מפעפע כלל לא כמו שומן וחלב. וכן מוכרח בתה"א בבית ד' שער א' בסוגיא דטפת חלב שנפלה ע"ג חתיכה דס"ל דחלב אינו מפעפע. ולכן אינו מתפשט מחתיכה לחתיכה וכדמסיק בדף ק' ע"א מאיסור מפעפע כו' כחלב של כליות או שומן נבלה כו' מכלל דטפת חלב אינו מפעפע וכ"כ הש"ך בשמו בסי' צ"ב סק"ג. אולם במשמרת הבית דקי"א כ' בשם סה"ת דחלב מפעפע מ"מ לא דמי לשומן כי החלב אינו מפעפע רק משום שיש בו שמנונית חמאה ול"ד לחמאה ממש ושומן הוי כמו חמאה. אך כשיש ספק שמא זב החלב תחת שאר הככרות לכאורה יש לאסור הככרות אע"ג דהוי ס"ס שמא לא זב ואת"ל דזב שמא לא יבואו לאוכלו עם בשר כיון שיראו להזהר אפ"ה לא מהני. ולענ"ד הי' נ' להקל בזה ע"י טעימה שיטעמו שאין בהן טעם חלב דבכה"ג ליכא איסור רק מחמת גזירה אולי לפעמים יתן טעם ומ"מ יאכלנו כמ"ש הכו"פ ולא שייך לגזור הגזירה רק כשלשו במתכוין עם חלב כמעשה שבגמ' או עכ"פ גם בשוגג אם ודאי זב חלב תחתיו וקנסו שוגג אטו מזיד. אבל בשיש ספק שמא לא זב חלב כלל תחת הככרות יש להתירו ע"י טעימה ולאוכלו בחלב ולא עם בשר עכ"פ. וע' בתוס' דזבחים ובפסחים (פכ"ש דל"א) ד"ה ואפילו במילחא שמשם יש סיוע לפסק זה דכמו בריחא אף למ"ד דריחא מילתא היא ואסור לאכול הפת בכותח מ"מ שרי לאוכלו במילחא ולא חיישינן שמא יבא לאוכלו בכותח כיון דאפי' יבא אין כאן איסור חמור כ"כ. א"כ כמ"כ היכא דיש ספק שמא לא זב תחת הפת כלל וגם טעמוהו וליכא טעם חלב דזהו ראי' שלא זב תחת הפת א"כ לא חמיר איסורו יותר מריחא ושרי לאוכלו במילחא עכ"פ. וע' בת"ח כלל ל"ו ס"ט שנסתייע ג"כ מהתוספות למשוך מזה איזה צד קולא לענינו ע"ש. ואע"פ שבפליתי רס"י צ"ז פסק דלא סמכינן על טעימה לא דמי דאיהו קאי על דין הש"ע באפה פת בתנור שטחו באליה. וא"כ ודאי הי' בליעה בתנור תחת מקום שאפו בו הפת. משא"כ בנדון זה דהוי ספק שמא לא הלך הבליעה לאותו מקום שתחת שאר הככרות כנ"ל ע"ז י"ל דמהני טעימה כנ"ל: