א

סימן סט

נידון קדרה חולבת שהעלה הקדרה רתיחת החלב עד שזב החלב בתנור תחת ככר פת א' ויש ספק אם זב ג"כ תחת שאר ככרות:

הנה מ"ש בהג"א פב"ת דע"ז בסי' ח' ד"ה וקיי"ל דריחא. וז"ל ומיהו אם זב שומן הבשר חוץ לפשטיד ונבלע בתנור אע"פ שהפת רחוקה מן הפשטיד אסור לאוכלה אפי' במלח עכ"ל. הביאו הב"י סי' צ"ז ד"ה וכתוב בהג"א. ולכאורה מלשון זה משמע אף שודאי לא זב מהשומן תחת הפת אפ"ה אסור ופי' הש"ך סי' צ"ז סק"ב דהטעם משום דמספקא לן אי בישול מפעפע בכל הכלי או לא כמ"ש בסי' צ"ב ס"ק ט"ז עכ"ל . ור"ל דה"נ חיישינן שמא מפעפע השומן בכל התנור והט"ז שם סק"ב דפי' הטעם דחיישינן שמא הלכה הבליעה עד הפת ג"כ כוונתו הבלוע שבתוך התנור דאין ר"ל דחיישינן שמא זב השומן בעין ממש עד תחת הפת דא"כ מהו ל' הבליעה אלא דר"ל דהשומן שנבלע כאן תוך התנור פעפע והוליך בליעתו גם להלאה בתנור וא"כ מהתנור נ"ט בפת. הנה עכצ"ל דהרשב"א והרא"ה בתה"א בית שלישי שע"ד דפ"ג ע"ב וסיעתם לא ס"ל הך סברא דהא הרא"ה שם כ' דא"צ היסק דבקנוח נמי סגי משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא . ואחריו נמשך הר"ן פכ"ה ד"ה עד שיוסק התנור שכתב וה"ה דסגי בקנוח כו'. אמנם פכ"ש ד"ה מפני הרגל עבירה הביא סברת הרא"ה רק בשם אי נמי מפני שדרכו להסיקו ואין דרכו לקנחו נקט היסק. ובמשמרת הבית שם חלק על הרא"ה דהיסק ממש בעינן והיסק גמור יפה כו' . ויש שפירש משום שטיחת השומן לחה ואין התנור מתקנח מהשומן יפה וי"א לפי שסתם תנורים אית בהו קרטופני והשומן נדבק בין הבקעים ואי אפשר לקנחם יפה ולפיכך צריך היסק. והרמב"ן ז"ל פירש כן הטעם שמא לא יקנחנו יפה עכ"ל. וא"כ לפ"ז בנדון דהג"א שלא נבלע שומן בעין תחת הפת רק שהגיע פעפוע לשם א"כ עדיף מנתקנח ולכן אף המשמרת הבית דס"ל דקנוח לא מהני היינו משום שא"א לתנור להתקנח יפה ואיכא שומן בעין. או משום גזירה שמא לא יקנח. וא"כ הכא דמעולם לא הי' שומן בעין תחת הפת וה"ל כמקונח יפה יפה מתחלתו הרי ה"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא . גם מהתוס' דזבחים פרק דם חטאת (דצ"ו ע"א) ד"ה ואם טש. שכ' בשם ר"ת דא"א לו לתנור להתקנח יפה כו' והוי בעין כו'. וכ"כ התוספות בחולין פכ"ה (דקי"ב ע"א) ד"ה הלכתא דגים והתוס' פרק כ"ש (דף ל' סע"א) ד"ה דלמא. וכשלא זב כלל שומן תחת הפת לא שייך לומר כן ושוב ראיתי בפמ"ג בשם הכו"פ סס"י צ"ז שהתיר באמת מהאי טעמא אם לא זב תחת הפת ממש. וגם כבר קדמם בזה הגאון מו"ה עוזר ז"ל כנדפס בשו"ע שנדפסו בסלאוויטא שנת תק"פ דהג"א כתבו כן בשם א"ז ומרדכי. ולשטתייהו אזלי דס"ל דנ"ט בר נ"ט אסור בבישול וצלייה אפילו דיעבד הביאו הרמ"א רס"י צ"ה. לכן כיון שנבלע השומן בתנור הולך ומפעפע עד תחת הפת ונבלע בו. אבל הרמ"א ג"כ לשטתו אזיל דפסק שם בסי' צ"ה דאפילו בבישול וצלייה שרי בדיעבד נ"ט בר נ"ט הלכך אם זב רק תחת הפשטידא אף שמפעפע דרך התנור אל הפת הוי נ"ט בר נ"ט דהיינו מן השומן אל התנור טעם אחד ומהתנור לפת טעם שני והכל דהתירא דשרי הפת אפילו בחלב כו' עכ"ל יעו"ש. ואף למ"ד דנ"ט בר נ"ט אסור בצלייה יש לחלק דהתוספות שם לא דימו זה לצלייה רק אם טחו האליה על התנור ממש רק שחזר ונתקנח. דכיון שהי' על התנור ודאי ישנו עכ"פ בלוע תוך התנור. משא"כ הכא יש עוד ספק שמא לא הגיע הפעפוע תוך התנור כלל כנגד מקום הפת כלל שהרי הש"ך ג"כ כתב רק דמספקא לן אי בישול מפעפע בכל הכלי או לא כו'. ובכו"פ שם סס"י צ"ז כתב שהש"ך סותר דברי עצמו דלקמן סי' קכ"א ס"ק י"ז העלה לעיקר דאם בישל במקצת כלי מותר להשתמש בצד שני בלי הגעלה ש"מ דאינו מפעפע עכ"ל הכו"פ. וצ"ע דשם מיירי בכלי מתכות. אך י"ל דלענין זה אין נפקותא: