א

סימן סח

עוד על ענין הצוקער הנ"ל גרסינן בפ"ק דביצה א"ר מתנה עצים שנשרו כו' ותנן אין מבטלין כו' ע' ר"ן איכא מ"ד דדוקא בשיש בתנור עצים כו'. ולכאורה זה נסתר מהש"ס דשבת (דכ"ט ע"א) דעביד להו כדרב מתנה כו' שעושה כן לכתחלה וא"כ מאי מהני אם יש שם עצים הרי תחלה מכיר הכלי גם מהתם נסתר מ"ש דדוקא בשאינו מכיר כו' וע' מג"א סי' תק"ז שתירץ. ועיין בחה"ר פרק במה מדליקין (דכ"ט) סד"ה כי אדליק שכ' דהכא א"צ לבטל אלא צריך רוב כדי שלא יראה כמטלטל את האיסור כו':

ולענין ביטול איסור הנ"ל בהשאלה דצוקער י"ל דאין בזה משום מבטל איסור. דהא פסק הרמב"ם פי"ד מהמ"א הי"ב והנאה הבאה לאדם בעל כרחו וכו' והיינו דקיי"ל כר' שמעון דדבר שאינו מתכוין שרי. וכ"כ התוספות בשבת (פי"ד דק"י ע"ב) דבכל איסורים שבתורה קיי"ל כר"ש. והכא אינו מתכוין לבטל הדם בשביל לאוכלו דאדרבה לא ניחא ליה כלל בממשו ועושים כמה תחבולות להוציאו ולנקות הצוקער אפילו מריחו. וא"כ אף אם נשאר ממנו משהו ה"ל דבר שאינו מתכוין ושרי. ומה שמכוין בתערובתו היינו להצליל המשקה זה שרי דהא מותר בהנאה רק באכילה הוא אסור. וא"ת ה"ל פסיק רישי' י"ל לא מיבעי' להב"ח בי"ד סי' ש"א גבי כלאים דס"ל דפסיק רישי' דלא ניחא לי' שרי בכל האיסורים כמו בשבת. ודאי שרי כאן ג"כ דהא לא ניחא לי' כלל. אלא אפילו למה שהשיגו בספר שונה הלכות (דף מ"א) עמוד שני ממ"ש הרא"ש פ' שמונה שרצים סי' ט' דענין היתר דלא ניחא לי' לא שייך רק גבי שבת לבד דבעינן מלאכת מחשבת. וכ"כ הרשב"א והר"ן שם הובאו בב"י באה"ע סי' ה' וע"ש בב"ש. מ"מ הרי כ' שם בשונה הלכות בשם הר"ן בחולין (דף תש"ר) דלענין הנאה אע"ג דהוי פסיק רישי' שרי כל שאינו מתכוין ע"ש. וא"כ כמ"כ כשבטל האיסור בס' ונשאר רק משהו הוי רק כמו הנאה לבד ע"כ י"ל שאין איסור כשאין מתכוין אע"ג דהוי פ"ר. ותו דשם כ' שי"ח על הרא"ש. ובאמת שראיה של הרא"ש מזבחים (דצ"א) הוא פליאה דאדרבה משם מביא הערוך ראיה לדבריו דפ"ר דלא ניחא לי' שרי. וא"כ מבואר בהדיא דלהערוך ה"ה בשאר איסורים שרי. ושוב ראיתי בק"נ הרגיש זה וראיתי בחה"ר ובר"ן שלא כ' שהערוך מביא ראי' מזבחים. וא"כ התוס' שכ' דעיקר ראייתו משם ודאי חולקי' ארשב"א ורא"ש ור"ן. גם בענין דהיכא דמקלקל אפי' ר' יהודה מודה דדבר שאינו מתכוין שרי. גם י"ל הכא ליכא פסיק רישי' דאפשר לא ישאר מהדם מאומה. גם י"ל הכא אינו ענין למבטל איסור כיון שהאיסור נהפך לגמרי למהות אחר כנ"ל. ועוי"ל כיון דהכא כל צוקער שיקנו מלאכתו נעשי' עי"ז א"כ מה בצע שיאסרו לישראל לעשות כן הצוקער. ולא דמי לשאר אין מבטלין איסור שאפשר להיות בלא זה להיות כולו היתר משא"כ הכא שא"א בענין אחר רק שיש לומר בנד"ז דה"ל לא אפשר וקמכוין ע' פסחים (דכ"ו). מיהו ז"א דהכא אינו מיכוין כנ"ל ולא אפשר ולא קמכוין אע"ג דהוי פ"ר שרי. כ"כ בס' שה"ל הנ"ל (דל"ט ע"ג). ותוס' כ' דלא הוי פ"ר והדין עמהם דהא אמר שם אפשר ולא קמכוין ג"כ שרי והיינו ודאי כשאינו פ"ר. אך בדרבנן משמע שם בתוס' להקל וה"נ הוי דרבנן. ועיין בתוספות דבכורות (דכ"ה א') גבי שתי שערות דפרה שעיקרן מאדים וראשן משחיר דלפירש"י אף דמתכוין לחתוך השערות רק לא בשביל גזיזה וביארו כן עוד דף ל"ד ע"א (ד"ה אילימא) דאין מתכוין לגיזה אלא לתקן את הפרה. וכן בהקזת דם לבכור אין מתכוין משום הטלת מום אלא משום רפואה. א"כ לפ"ז ודאי ה"נ כשמערב הדם במשקה הצוקער אין מתכוין שיאכלוהו רק להצליל המשקה כנ"ל. אלא אפי' למ"ש התוס' שזה אינו נק' דבר שאינו מתכוין כיון דמתכוין לגוז וכן להטיל המום כשא"א שלא יעשה בו מום כו' מ"מ הכא שרי משום דאפשר שלא ישאר כלל מהדם כנ"ל. ועוד דהוי פ"ר דלא ניחא לי' כנ"ל. ועוד דלא אפשר בענין אחר ועיין בגמ' דשבת (פ"ז דע"ה) שא"ה דכמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה כי (היא) [היכי] דליציל צבעי'. ופירש"י דהא דמודה ר"ש בפ"ר היינו במידי דלא איכפת ליה אי אתרמי כך והתוס' חולקי' אפירש"י. ובעצי ארזים סי' ה' ססקכ"א יישב פירש"י דבמידי דלא איכפת לי' אם מתרמי או לא בזה אינו פטור רק משום משאצל"ג. אבל במקום שהיה ניחא לו יותר אילו לא נעשית המלאכה כלל בזה אף בלא טעמא דמלשאצל"ג נמי יש לפוטרו. וא"כ ה"נ הי' ניחא לו יותר שיפרד הדם מהמשקה ע"י הסינון לגמרי דהא הדם מקלקל הצוקער. ע"כ אף אי הוה פ"ר שריא רק העצ"א מסיק דזהו רק בשבת ולא בשאר איסורין ואינו מוכרח גם י"ל דכי לא אפשר שריא עכ"פ בכה"ג: