ט

ואם האווזא שנתערבה י"ל שהיא רק ספק טרפה אע"פ שהוא חהר"ל אם נאכל א' מהן אף שנתבשל בהכלי ויש לדון על הכלי י"ל דמודה הכו"פ דמותר לאוכלן שנים שנים דאף את"ל דזה שנאכל היה האיסור יש טענות להתיר הכלי משום ס' דרבנן שהכלי אחר מע"ל ואף שבתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ק"ג פסק שאין להתיר הכלי. מ"מ הפמ"ג בדיני ס"ס סי' א' צידד להקל בלא נודע הספק עד אחר שנעשה דרבנן ובנ"ד מסתמא בישול הקורקבן בהכלי היה עם מים ועוד בשר יש כמה טענות לומר דהכלי אין בה רק איסור דרבנן אף אם היה הקורקבן ודאי טרפה דהא רש"י והרמב"ם והרמב"ן ס"ל טכ"ע דרבנן. וגם מסתמא הי' עוד בשר וה"ל מב"מ דלר"ת הוי ג"כ דרבנן. וגם הכלי אחר מע"ל ה"ל נטל"פ וא"כ ה"ל ספק בתרי דרבנן. לכן כיון שהכלי יש לה היתר לכמה פוסקים אף אם הקורקבן שנתבשל בה היה מהתרנגולת הספק טרפה ממש. א"כ אין צריכין לדון על הכלי. ולכן יש להתיר שאר התערובות כמו בנאבדה. ועיין בא"ח סי' תס"ז במ"א סק"מ. ואף אם באמת אין הלכה כהפוסקים האלו מ"מ הרי הכא לא מה"ט לבד נתיר הכלי. אלא שנסמוך עליהם לגבי היתר שאר הקורקבני'. ולומר דה"ל כאילו א"צ לדון על הכלי. ובכה"ג דשאר הקורקבני' ג"כ אין בהם שום חשש מדאורייתא דהא מדאורייתא ברובא בטיל. רק הכל חששא דרבנן מש"ה יש לסמוך עליהם. גם יש לעשות סניף דאף אם לא נאבדה א' מהן יש לצדד להקל משום ספק ראשון בגופו ספק שני ע"י תערובות בלא נודע הספק עד אחר התערובות שהיקל המ"ב אלא דלא ברירא לי כ"כ אם הוי ספק טרפה דאף שהביא מעלתו מהפמ"ג סי' ק"י ס"ק ל"ז דנק' ספק טרפה משום שמא הי' שומן סותמו. אך בנד"ז שהי' מוגלא ע"ג הבועא א"כ אף אם היה עליו שומן צ"ע אי הוי סתימא מעלי' כיון שהמוגלא מפסקת בין הנקב להשומן ול"ד למחט דהיא דקה מאד משא"כ מוגלא הרבה. וכמדומה שזה תולה במ"ש הב"י סי' ל"ט ד"ה כ' המרדכי בשם ר"ח דהא דאמרינן במקום רביתא כשרה ובלבד שלא יהי' שחין אבעבועות במקום הסירכא וכו' עכ"ל. וצ"ל הטעם משום השחין והאבעבועות מפסיקות עד דעי"ז לא נחשב סתימת הדופן לסתימא מעליא וא"כ כמ"כ כשמוגלא מפסקת בין הנקב שבדקין להשומן אע"פ שהשומן מכסה ע"ג המוגלא י"ל דלא הוי סתימה לפר"ח. אך לפי שהב"י שם כ' דהרבה פוסקים חולקים על פר"ח. א"כ י"ל דבנד"ז ג"כ נחשב סתימת השומן סתימא מעליא. ודבר זה צ"ע בפוסקים. ומ"מ סניף מיהו הוי. עוד נראה לעשות סניף דהא הב"י פסק בסי' ק"א דקורקבן ה"ל אר"ל והוא מתלמוד ערוך בכמה מקומות דאוכליהון לאו בר אינש. ואע"ג דרש"ל פסק דקורקבן של אווז נק' ר"ל וכן נוהגין. מ"מ כיון שנשתהה הקורקבנים כ"כ זמן רב כמה שבועות יש לצדד ג"כ דאינו ראויה כ"כ להתכבד כי אינו ראוי רק למי שדעתו יפה כו' (וכמו גבי חתי' חטאת דלא נק' ר"ל כיון שאינו ראוי רק לזכרי כהונה) כי בלא"ה הם עלולים אל הסרחון וע' פר"ח סי' ק"א ס"ק י"ט. ולכן כ"ז סניף מיהו הוי להקל ולומר דכיון דנאכל א' מהן מותרים השאר ולא לחוש אל מה שצריך לדון על הכלי. ולכן נראה דגם הקורקבנים יש להתיר לאוכלן שנים שנים:

והנה גבי טבעת כו"ם פירש"י בזבחים (דע"ד) תרתי תרתי קאמינא שימכור הטבעות שנים שנים. ואם נאמר דאפי' לישראל מותר למכור כן והרי על הקונה לא התנה שישתמש בשניהם יחד דוקא. א"כ י"ל דרשאי להשתמש בהן בכל א' כיון שקנה שנים שנים וכשבאו לידו אמרי' מדחדא דהתירא הא נמי דהתירא. אלא דלא משמע כן בי"ד סי' ק"מ. אמנם נ' דיוכל אח"כ לבשל שניהם יחד דכיון שאפילו בשיש ודאי האיסור תוך התערובות פסק רמ"א בש"ע סי' ק"ט סעי' ב' בהג"ה דכיון שנתבטל האיסור תוך ההיתר אין חוזר ונאסר כשבשלן יחד. א"כ הכא אפי' לכתחלה שרי לבשלן יחד דהרי נתבטל האיסור כמו התם וגם יש שני ספיקות אם יש כאן איסור כלל בשני' אלו. וגם להב"י שם בש"ע נ' דכאן שרי מטעם זה. וכן פסק בספר חוות דעת סי' ק"י ס"ק כ"ח וגם המ"א סי' תס"ז סק"ד נ"ל דלא יחלוק כלל ע"ז דמותר לבשל השנים דלא כהחו"ד שהשיא דעתו לכונה אחרת אלא כונת המ"א הוא דהתם כיון שהמשהו נ"ט בכולם הו"ל כאוכל כל התערובות כא' ולא כאוכלם שנים שנים. כי התם החטים והקמח נבלל ומתערב יפה יפה וא"כ בכל מצה יש מכל החטים. וכן פי' אאזמו"ר נ"ע בשולחנו סי' תנ"ג ע"ש: