ח

ובענין חהר"ל שנאכל א' מהן קודם שנודע התערובות אין להתיר לאכול האחרים שנים שנים אם צריך לדון על הכלי שבישלו בה החהר"ל שנאכלה כמ"ש בפליתי סי' ק"י ס"ז ס"ק כ"א וכ"ד החו"ד. ואף שהפמ"ג במשבצות סי' ק"י סק"ח הניח בצ"ע אם הכלי חרס אחר מע"ל נ' שאין להקל נגד הכו"פ והחו"ד. וכעין ראי' לדבר ג"כ ממ"ש במל"מ פי"ט מה' אבות הטומאה ה"א כללא דמלתא כו' דאם נטהר הב' נמצא דהאדם שאכל הא' טמא כו' ע"ש. הרי אע"פ שהטהרות נאכלו אין מטהרין הטהרות השניות כיון דיש כאן שאלה על האדם שאכל הטהרות הראשונות וע"כ אמרינן מאי חזית כו' ושניהם טמאים וה"נ דומה קצת להנ"ל דיש כאן שאלה על הקדרה כו'. ומ"מ צ"ע ממ"ש הרא"ש בתשו' כלל כ' סי' י"ז ותה"ד דין נאכל א' מהם לבן ברית דהרי א"א לאכול בלי בישול וא"כ צריך לדון על הכלי. ואיך כ' הרא"ש בפשיטות להתיר השאר ולא הזכיר נידון אם הכלי שבישלו בה קיימת וצ"ע. ומ"מ למעשה אין להקל. ולקמן יתבאר דכיון דהאווזא הי' ספק טרפה יש להקל. אך מ"ש עוד ומפני זה נסתפקתי בנאבד א' מהן אחר שנמלחו הכל ביחד מפני שנאסר טעם הנאבד הבלוע באחרות שנגעו בה בשעת מליחה וצריכים אנו לדון עליהם אפשר שלא נק' נאבד הגם שאם נתלה האיסור בהנאבד יתבטלו אלו ברוב כי אין איסורם מחמת עצמם ולא יאסרו מפני חהר"ל מ"מ אפשר יש להסתפק בזה אם מה שניתר ע"י ביטול נק' נאבד. וסמוכות לסברא זו נוכל להביא מסי' ק"א ס"ז בנחתך א' ונתבטל מחשיבותו אין תולין לומר שהאיסור נחתך ונתבטל עכ"ל רומע"ל. והנה מדבריו נראה על כרחך דמיירי שההיתר והאיסור אינן שמנים ולכן אינו אוסר במליחה מדינא עד ששים כ"א בקליפה סגי כמ"ש בש"ע סי' ק"ה ס"ט וסמכינן ע"ז בהפ"מ כמש"ש רמ"א בהג"ה ססע"י ט' ויש לסמוך כו'. דאל"כ אלא שהאיסור או ההיתר היה שמן הרי מדינא נאסרו כולם כיון שנמלחו כל האווזות יחד ולא הי' ששים כו'. או אולי ר"ל מעל' נמלחו הכל ביחד לא הכל ממש כ"א עשרה על דף אחד ועשרה על דף שני ועשרה על דף ג'. שנמצאו לא נאסרו ע"י המליחה רק עשרה ולכן בטלים ברוב בעשרים. ואיך שיהי' כיון דעכ"פ מצד המליחה יש כאן ביטול ברוב לטעם שנתפשט מהאיסור לתוך ההיתר כו' וע"ז אין שייך ענין חהר"ל וא"כ אין החששא רק מצד גופו של איסור המעורב בההיתר דהוא לא בטיל דה"ל חהר"ל. וכיון שכן ודאי דבנאבד א' מהם מהני להתיר הכל מאחר דאין החששא רק משום גוף האיסור שנתערב שאינו בטל משום דה"ל חהר"ל ולא משום פליטתו דפליטתו בטל ברוב או בששים. רק גופו אינו בטל. וכשנאבד גוף אחד מהן אמאי לא נתלה שהאיסור נאבד כדי להתיר האחרות. וה"ז כמו עד"מ אילו נתבשלה חתי' נבלה הראויה להתכבד בקדרה בענין שיש ששים לבטל פליטותה דאעפ"כ כל החתיכות אסורות ואם נאבדה א' מהן ודאי הן מותרות לאוכלן שנים שנים. ולא דמי כלל להדין דסי' ק"א ס"ז בנחתך א' ונתבטל מחשיבותו. דישנו בעולם וצריכים לדון עליו אם הוא מותר אם אסור א"כ מאי חזית לומר דהוא האיסור. (ואדרבה איסורא ברובא איתיה) דלמא בהפך. וה"ל כשני שבילין. (רק שמתירים הנחתך משום שנתבטל מחשיבותו כו'). אבל בנד"ז שהאיסור נאבד ואין צריכין לדון עליו אנו תולים לומר שהאיסור נאבד דתו לא דמי לשני שבילין. וע' ש"ך סי' ק"י ס"ק מ"ד מ"ה מ"ו. ואף שפליטתו ישנה בהתערובות מה איכפת לן כיון דפליטתו נתבטלה ברוב ומישרא שרי. ותדע עוד דהא בלא"ה מדינא ומסברא לא היה לנו לומר שהאיסור נאבד דהא כל דפריש מרובא פריש ורובא דהתירא נינהו ורובא דאורייתא. וא"כ ודאי ה"ל כמו דבר ברור שהאיסור נשאר בתוך התערובות ואעפ"כ תולין לומר שהאיסור נאבד ואין זה אלא משום דבלא"ה מדאוריי' ברובא בטיל אף שלא נאבד כלל וכמ"ש הרשב"א הובא ב"י וש"ך. רק דמדרבנן אינו בטל לכן הם אמרו והם אמרו להקל בנאבד א' מהן כו'. וא"כ כש"כ לגבי פליטתו דאף מדרבנן בטילה לגמרי שאינה מעכבת מלתלות שהאיסור נאבד כו' משום שפליטתו נשאר דמה בכך פליטתו נתבטלה ושריא לגמרי. ובענין אם לא נאבד א' מהן אלא שנאסר אח"כ בודאי אם דינו כנאבד לכאורה נ' דמסברא דינו כנאבד דעיקר הטעם בנאבד משום שא"צ לדון עליו. וה"ה ג"כ כשנעשה איסור דשוב לא שייך מאי חזית כו' ולא דמי למ"ש בש"ע סי' קי"א ס"ו אבל אם נפל איסור כו' וכ"ה בסי' ר"א סע"ב אבל אם בראשונים כו'. משום דהכא לא התירו רק לאוכלן שנים שנים ואמרינן מדהא דהתירא וכו'. אבל לאכול א' א' באמת אסור אפילו נאבד א' מהן. והתם בסי' קי"א ס"ו וסי' ר"א סע"ב דומה לאוכל א' א' דהתם לא שייך מדהא דהתירא וכו' ומ"מ צ"ע. שוב אחר זמן רב ראיתי בפתחי תשובה סי' ק"י ס"ז סק"ז שכתב בשם תפארת למשה בשם תשו' פמ"א ח"א סי' ק"ה להקל בכה"ג. ומיהו כשנאסר מצד ששהה ג"י בלא מליחה נראה דל"ד כלל לנאבד מאחר שאינו איסור מוחלט כי יש לו היתר ע"י צלייה וא"כ צריך לדון עליו וע"כ י"ל מאי חזית כו':