ו

ונשוב לנ"ד שהוא תערובות שומן טרפה בשומן כשרה וחזר ונתערב בשומן בהמה ה"ל לח בלח לכ"ע דלא אמרינן בי' חנ"נ בהפסד גדול זולתי להר"ן שבפמ"ג כיון דהוא דרך בישול ולא בצונן כו'. וכיון שהוא מידי דרבנן יש לסמוך על הפוסקים המתירין הא"ז הובא במרדכי ובאגור בשם ה"ר איסרלן והראב"ד שבתה"א ובת' לרמב"ן כנ"ל והמרדכי ורבינו אפרים והרשב"א והרא"ה וכ"פ בתויק"ו שם סס"ק הנ"ל לסמוך ע"ז במקום הפסד גדול (ומשום מבטל איסור לכתחלה אין שייך כאן לכ"ע כיון שעירבום יחד בהיותן מהותכים יפה א"כ כבר נתבטל ועדיף מההיא דסי' צ"ב ס"ב) ואין להחמיר משום דשומן האווז לגבי שומן הבהמה הוי מבשא"מ כמ"ש בב"י סי' צ"ח דבשר עוף ובהמה שני מינין הן וכו'. ובשומן הבהמה לבדו לא יהי' ששים נגד שומן אווזא הטרפה רק בצירוף שומן אווזות הכשרות [ע' מפתח]. דמ"מ כיון דל"א חנ"נ ה"ל כאילו נתערב יחד כ"ז בב"א דהי' מצטרפין שומן האווזות הכשרות ושומן הבהמה לבטל שומן אווזא הטרפה כיון דאין בשומן הטרפה בנותן טעם כו' וכמ"ש בב"י רס"י צ"ח בשם הרמב"ם פט"ו מהמ"א הכ"ב מין במינו ודבר אחר שנתערבו כגון קדרה שהיה בה חלב אליה וגריסין ונפל לתוכה חלב הכליות ונמחה הכל ונעשה גוף אחד רואין את החלב האליה ואת הגריסין כאילו הם גוף אחד ומשערין חלב הכליות בגריסין ובאלי' אם היה א' מששים מותר שהרי אי אפשר כאן לעמוד על הטעם עכ"ל וכן בנד"ז דאף שנרגש טעם שומן אווזות בהתערובות היינו טעם אווזות כשרות אבל מיעוט טעם האיסור ודאי אינו נרגש כו' וכמו גבי שאור של חולין ושל תרומה שנצטרפו והחמיצו דשרי משום שאין באיסור לבדו כדי להחמיץ כמ"ש במשניות פ"ב דערלה. ואע"ג שנצטרפו והחמיצו. וה"נ אע"ג שטעם שומן האווזות נרגש בהתערובות כיון שטעם האיסור ידענו שאין בו בנותן טעם בכל התערובות מתבטל. ועיין במשבצות סי' צ"א סק"ה בשם הדרישה. העולה מזה בנ"ד שנראה שהכ"ד ליט' שומן עירבום עם השלשים ליט' ע"י שהתיכום יחד וא"כ נתערבו יפה כדין לח בלח נראה שיש להתירם בהפסד כזה כפסק רמ"א סי' צ"ב. ואף גם אם עירבום שלא ע"י שהותכו יחד ממש כ"א כשהותכו זה בקדרה בפ"ע וזה בקדרה בפ"ע ובהיותן נימוסים ולחים עירבום יחד בכלי א' ודאי ג"כ נתערבו בטוב ובטל האיסור בתערובות זו. רק א"כ לרווחא דמלתא יש להתיכם שנית יחד אם נקל הדבר כדי שיתערבו יפה יפה בודאי:

קיצור. שבנ"ד דה"ל תערובות לח בלח יש להתיר בהפסד גדול וגם משום מבטל איסור ליכא כאן לכ"ע ומ"מ יש להתיכם שנית יחד: