ה

האופן הב' י"ל משום דהנה הא דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ יש כמה טעמים. הנה במשבצות סי' צ"ב סקט"ו הביא ב' סברות היינו הרשב"א בשם הראב"ד והמרדכי מחלקי' בין שנבלע איסור בחתיכה ובין תערובות לח בלח והר"ן מחלק בין תערובות דרך בישול ובין תערובות צונן כמו מים במים. ובספר תויק"ו סי' צ"ב סק"ז בד"ה והנה מדברי. כ' עוד חלוקים היינו סברא א' משום דבחתי' האיסור נבלע בהיתר ולכן נעשה נבלה אבל בלח בלח אין האיסור נבלע בהיתר אלא מעורב ולכן ל"א חנ"נ וס"ל דאפי' לח בלח חם בחם לא שייך בליעה. וסברא ב' דבלח בלח חם בחם יש בליעה ואפ"ה ל"א חנ"נ משום שהוא מתפשט ומתערב בשוה (ר"ל האיסור בהיתר האחרון כמו בהראשון) וסברא ראשונה שבתויק"ו הוא המובא בב"י סי' צ"ב בשם האגור בשם ה"ר איסרלן בשם הא"ז כו' וסברא האחרונה היא הר"ן כו'. ות' להרמב"ן סי' קנ"א היא ג"כ כמ"ש הא"ז. לפ"ז באם נתערב פליטת יבש בלח דיש כאן בודאי בליעה י"ל להא"ז ות' להרמב"ן יש להחמיר דדוקא בלח ממש לא שייך בליעה וכש"כ להר"ן שבפמ"ג דיש להחמיר. וא"כ בזה יתיישב גבי עכבר שעירה עליו שומן רותח דה"ל תערובות טעם העכבר בהשומן יש כאן בליעה ובישול וע"כ אמרינן בזה חנ"נ. אמנם בתה"א דצ"ח ע"א משמע דכה"ג ג"כ נק' לח בלח דאל"כ מאי מקשה שם ע"ז דלח בלח ל"א חנ"נ מדאמרי' בגמ' חלב אמאי שרי חלב נבלה הוא וכו' והוצרך לחלק בין בשר בחלב לשאר איסורין והלא התם טעם הבשר בלוע בהחלב שהוא פליטת יבש בלח. אעכצ"ל דס"ל דבשאר איסורין ל"א חנ"נ בכה"ג להראב"ד דג"ז נק' לח בלח והיינו משום שטעם הבשר יתפשט בשוה בתערובות השנייה כמו בהראשונה כו'. ועיין בפכ"ה דקי"ב סע"א בתוספות ד"ה תרי גללי. מ"ש ולא דמי לאפשר לסוחטו כו' וכ"כ הרא"ש שם רס"י ל"ו. ובחידושי הרשב"א שם תוך ד"ה אמר רב נחמן אמר שמואל. כתב וא"ת כו' דהא שומן ודם שניהם רותחים ובלעי מהדדי. הא ליתא דלח ולח לא בלעי מהדדי כלל אלא בלבולי מבלבלא כו' וכ"כ בתה"א בית שלישי שער שלישי דע"ז סע"ב הא בלעי מהדדי הא ליתא דלעולם לא בלעי מהדדי אלא נבללין הן להדדי כו' וע"ש במה"ב ומכ"ז יש סיוע דבלח בלח לא נאמר חנ"נ ע"ש בתויק"ו. ואם נאמר דרמ"א ס"ל כהרשב"א אזי צריך לומר דבסי' ק"ד דכ' הכל אסור לא מיירי בהפסד גדול. או שי"ל דאפילו בהפסד גדול אסור משום דאין מבטלין איסור לכתחלה להתיכו שיתערב יפה כמש"ל באופן הא' אלא דכבר נת' שם שי"ל דאין בזה משום מבטל איסור:

קיצור. עוד טעם לישוב דעת הרמ"א משום דה"ל יבש בלח דרך בישול שיש כאן בליעה וא"כ לא דמי ללח בלח. מיהו ג"ז אין מוכרח: