ד

ועתה נבוא לדין תשו' הרא"ש כלל כ' סי' א' בעכבר שנמצא בשומן והביאו בהגמ"ר דחולין סי' תשנ"ה ובאו"ה כלל למ"ד ס"ז אם נמצא עכבר בשומן אווזות מהותך אם יש להסתפק ששפכו מידי יום יום שומן רותח באותו כלי אז הכל אסור כו' עכ"ל. וע' בש"ג פ"ה דע"ז בשם רבינו אלחנן ופי' רמ"א בהג"ה בש"ע סי' ק"ד אפילו יש ששים בשומן נגד כל העכבר. וכ' הפר"ח דזהו למ"ד דאמרינן חנ"נ גם בשאר איסורים. והכו"פ כ' סק"ג אפילו למ"ד לא אמרינן חנ"נ מ"מ כשעירה אותו שומן הרך אפשר לסוחטו אסור וכשחוזר ונתערב אוסר התערובות עכ"ל. וכ"כ בפליתי סק"ג. וזה אינו דהא דאפשר לסוחטו אסור בשאר איסורי' אף גם למ"ד דלא אמרינן חנ"נ כנז' בסי' ק"ו היינו רק בחתיכה משום דאין הגעלה באוכלין להרשב"א. משא"כ בשומן שחוזר ומתערב לא שייך זה:

קיצור. (שיש קושיא אמאי אסור בעכבר שנמצא בשומן אף דאיכא ס'):

מיהו קשה אף לפמ"ש הפר"ח דזהו למ"ד חנ"נ מ"מ הרי הש"ך סי' צ"ב סקי"ד כ' דתערובות חלב בשומן הוי לח בלח וא"כ ה"ה פליטת העכבר בשומן ובלח בלח לא אמרי' חנ"נ בשאר איסורים לפ"ד המרדכי ועוד פוסקים וכמבואר בב"י סי' צ"ב בשם האגור גבי שומן דמחשיב לח בלח וא"כ אמאי כ' רמ"א בפשיטות אפילו יש ס' בשומן נגד כל העכבר אסור ובאמת עמד ע"ז בשפ"ד סק"ו. ועיין במנ"י כלל כ"ב סקי"ט שהביא ג"כ בשם תשו' חוט השני סי' ס"ג שנאסר הכל ולא מהני ס' וקשה כנ"ל. ויש לתרץ בשני אופנים. האופן הא' משום דחיישינן שלא נתערב יפה השומן שנ"נ עם שאר השומן. כי י"ל עד"מ במחצית השומן נתן טעם ונאסר שאין בו ס' ובשאר השומן לא הגיע כלל שהרי עירוי אינו דומה לכלי ראשון. ואע"פ שיכולים לערבו ע"י התכה י"ל דה"ל מבטל איסור והרי אין מבטלין איסור לכתחלה וכאן ע"י שמתיכין יחד השומן הוא שנעשה ביטול האיסור. מיהו י"ל דהא דאין מבטלין איסור היינו ע"י שמוסיפין עליו היתר בכדי שעי"ז יתבטל האיסור. משא"כ הכא שאין מוסיף עליו מאומה כלל ממקום אחר כ"א שמערבו יפה יפה התערובות שכבר נתערב זה שרי [ע' מפתח] וה"ל כמ"ש הרמב"ם וש"ע סי' צ"ב ס"ב וכן אם נפל לתוך המרק כו' נוער את הקדרה כו' והרי לכל הפי' שנאמרו בזה מ"מ לולי הניעור היה האיסור בלתי מעורב יפה בכל הקדרה וכמ"ש הב"י דאע"פ שהחתיכות בתוך רוטב אפ"ה צריך ניעור כו'. נמצא דע"י ניעור זה נעשה ביטול האיסור ואיך שרי. אעכצ"ל כיון שאין מוסיף עליו היתר ממקום אחר כ"א שנוער ומערב יפה ההיתר שנכנס כבר בתערובות עם האיסור שגם אם לא היה נוער היה היתר זה בלתי נאכל ועכשיו ע"י ניעור זה שמתערב יפה מתבטל האיסור זהו שרי. וכמ"ש הש"ך שם סק"ח ואין להקשות כו' ואיך יבטל איסור כו' י"ל דכיון דלא נודע כו' ע"ש וכ"כ הט"ז שם סק"ו הא אין מבטלין איסור כו' דכאן מיירי הרמב"ם לענין שבאמת מצטרף הכל כו' ע"ש. ור"ל דכה"ג אין זה נק' מבטל איסור. ולא דמי למ"ש רש"י ותוס' דק"ז למ"ד דאפשר לסוחטו מותר דהיינו דיעבד אבל לכתחלה לא דאין מבטלין איסור. דהתם ודאי נק' זה מבטלין איסור שהרי הוא ע"י שמוסיף עליו ממקום אחר. משא"כ הכא שרק מערב יפה יפה התערובות שכבר נתערב זהו שרי. ואף שהרמ"א שם כ' ויש חולקין כו' דאינו מועיל כו' י"ל דלא משום אין מבטלין איסור אלא התם היינו משום דנעשה נבלה קודם שנתערב לכן גם אם ינער אח"כ לא מהני כיון דהוא חתי' וחענ"נ וצריך לבטל כל החתיכה. אבל בנד"ז דלכשיתערב יפה לכ"ע אין שייך להצריך ס' נגד תערובות הראשונה מטעם הנ"ל א"כ משום ביטול איסור לכתחלה יש לומר אין לחוש גם להרמ"א וע' בפרי תואר סי' צ"ב סק"ח שכ' וא"ת סוף סוף האיך נוער לצרף החתי' במרק ונ"ל דאין לחוש כיון דלא ברור לן מלתא דאיכא טעם החלב במרק לא אמרי' אין מבטלין איסור לכתחלה בכה"ג עכ"ל. אך לכאורה קשה ע"ז ממ"ש בש"ע סי' ק"א ס"ו אבל אם נתכוון לכך כו' והרי התם ג"כ אינו מוסיף היתר ממקום אחר כ"א מיניה וביה ואפ"ה נק' זה מבטל איסור והוא ש"ס ערוך בגיטין (נ"ד ב') ועמ"ש במ"א על המשנה דתרומות ספ"ה סאה תרומה שנפלו לפחות ממאה חולין טחנן והותירו כו' ובירושלמי הביאה הר"ש תני אף טוחן לכתחלה ומתיר כו' שכן דרך כהנים להיות טוחנין מדומע בבתיהן ודלא כהתוי"ט שם שאין זה אלא שנתגלה כו' ע"ש. ואפשר לחלק דהכא שאני כיון שמעורב הוא כבר א"כ מה שנוער ומערב יפה יפה לא נק' ביטול איסור בודאי כמ"ש הש"ך סי' צ"ב סק"ח כיון שספק הוא אם יתערב שום איסור וכמ"ש הפר"ת. משא"כ התם בסי' ק"א ס"ו יש כאן ביטול איסור בודאי ונ"ד דסי' ק"ד נראה דומה להא דסי' צ"ב וצ"ע:

קיצור. שאף על תירוץ הפר"ח יש להקשות דלח בלח לא אמרינן חנ"נ. וצ"ל דהתם משום דחיישינן שלא נתפשט בלע האיסור בכולו ולחזור ולהתיכו ס"ל להרא"ש דחשוב מבטל איסור לכתחלה. אך מדברי הרמב"ם וש"ע סי' צ"ב ס"ב אם נפל לתוך המרק כו' נוער את הקדרה משמע דכה"ג לא חשוב כלל מבטל איסור: