ב

ונחזי אנן. הנה הטעם דחתי' עצמה אסור לרבינו אפרים והרשב"א מבואר בחה"ר פכ"ה סוף דף ק"ח. דלכאורה קשה ע"ז הרבה כמ"ש בבדק הבית דצ"ח דהא שמואל וריש לקיש ס"ל גם בבשר בחלב אפשר לסוחטו מותר ופי' רש"י והתוס' שהחתיכה הנאסרה חזרה להתירה ומ"ש ע"ז במ"ה שא"כ מצינו הגעלה באוכלין. כ' כן לשיטתו דאינו מפרש כפירש"י ותוס'. אבל לרש"י ותוס' [אין זה] קושיא כלל דאין זו הגעלה כי הגעלה צ"ל שיפלט כל האיסור דכל שנשאר מעט מהאיסור אינו מתבטל בהכלי ולפיכך לא מהני הגעלה לכ"ח. אבל גבי אוכלין כל שנשאר מעט פחות מששים מתבטל בהמאכל וכמ"ש הבד"ה ודבריו מוכרחין ודאי לשטת רש"י ותוס' בפי' אפשר לסוחטו מותר. אלא דאנן קיי"ל בב"ח כמ"ד אפשר לסוחטו אסור. אבל גבי שאר איסורין למ"ד דלא אמרינן בהו חנ"נ א"כ ראוי לומר דג"כ אפשר לסוחטו מותר הגם שהם שני דברים מ"מ מאחר דראינו דשמואל ור"ל ס"ל גם בב"ח דאפשר לסוחטו מותר א"כ בשאר איסורים ראוי לפסוק כן כמו דלא אמרינן בהו חנ"נ וכמ"ש הרשב"א עצמו בחידושיו שם על דברי ר"א לא הבנתי טעם דבריו בזה לפי מה שהוא מפרש אפשר לסוחטו מותר אף החתיכה עצמה [כו'] ע"ש סד"ה קסבר אפשר לסוחטו אסור. וזהו סברת הטור סי' ק"ו שכתב על הרשב"א ואיני מבין דבריו וכ"ד הבד"ה. והרשב"א דלא ס"ל כן היינו משום דמפרש דגם לשמואל ור"ל דאמרי אפשר לסוחטו מותר אין הכוונה להתיר החתיכה שנאסרה שא"כ מצינו הגעלה באוכלין וכו' א"ו חתי' עצמה נשארה באיסורה כן פי' בחידושיו סוף דף ק"ח בשם הרמב"ן וכ"כ במ"ה דף ק"ח ובת' לרמב"ן סי' קנ"א דמ"ז ע"ג. ודבריו אלה הם נגד פירש"י ותוס' בפי' ד' שמואל ור"ל. ורבינו אפרים הובא בחה"ר שם עם היות דמפרש כפירש"י ותוס'. מ"מ ס"ל דחתי' עצמה אסורה משום דס"ל דלא שייך אפשר לסוחטו מותר רק בבב"ח אבל בשאר איסורים לכ"ע אפשר לסוחטו אסור. ומ"מ לגבי חנ"נ הוא בהיפוך קילי שאר איסורי' מבב"ח וע"ש בחה"ר שהרשב"א השיג על טעם זה וכנ"ל. וז"ל רבינו אפרים שם אבל דבר איסור שנבלע בחתיכה ונתן בה טעם אי אפשר לשאר החתיכות הבאות אחרי כן להצטרף עם חתי' הראשונה שנאסרה להתירה משום דכבר נבלע אע"ג דאיכא למ"ד אפשר לסוחטו מותר הא לא שייך אלא בבשר בחלב אבל בשאר איסורין לא הלכך אין להתיר חתיכה ראשונה שבלעה איסור ויש בה טעם איסור עכ"ל הובא בחה"ר שם. ודבריו אלה עולים בסגנון אחד עם מ"ש הרא"ה בבד"ה דף צ"ח סע"ב וז"ל שיותר ראוי לומר בשאר איסורין חתיכה עצמה נעשית נבלה מבשר בחלב דבשאר איסורין איכא אוסר ונאסר דהיינו מכיון שבלע ההיתר מן האיסור ראוי לומר שכבר נאסר ואינו חוזר להיתרו ואפי' נפלט כל איסור שבו בשכבר נבלע האיסור בגופו ונעשה הכל כגוף אחד אבל בשר בחלב שהוא היתר בהיתר וצירופן הוא שאוסרן אפשר שאם נתפרש צירופן בכדי שנשאר כל אחד נקי כתחלתו שיהיו מותרין כו' עכ"ל. וה"ז כדברי רבינו אפרים שכ' אע"ג דאיכא למ"ד אפשר לסוחטו מותר ה"מ בבשר בחלב כו' ותמיה לי על המ"ה דף צ"ט ע"א שכ' על הרא"ה שנשתבש הרבה במה שמחמיר בשאר האיסורין כו' עד וזהו דעת רבינו אפרים ז"ל עכ"ל שהרי נהפוך הוא דדברי רבינו אפרים ממש כדברי הרא"ה שלענין אפשר לסוחטו אסור יש להחמיר בשאר איסורין אף למ"ד דבב"ח אפשר לסוחטו מותר. היפך ממש ממ"ש המ"ה בשמו. אלא כסברת הרא"ה. רק דלענין חנ"נ לגמרי להצריך ששים כנגדה ס"ל לרבינו אפרים דלא שייך בשאר איסורים אף דאפשר לסוחטו אסור וזהו לא כהרא"ה כ"א כדעת הרשב"א והמ"ה. אבל אין הרא"ה משתבש כלל במה שמחמיר בשאר איסורין דהא לענין אפשר לסוחטו כן סברת רבינו אפרים כנ"ל. ומ"מ אף שהרא"ה מחמיר בשאר איסורין יותר עכ"ז כ' דף צ"ט ע"א וכן נמי לא שייך דינא דחענ"נ אלא בבלוע ע"י בישול. אבל יבש ביבש או לח בלח לא והיינו מתניתן דתנן אין המדומע כו' ואין מים שאובין כו' עכ"ל. הרי אף להרא"ה המחמיר בשאר איסורין יותר מבב"ח ס"ל דבלח בלח לא שייך כלל חנ"נ. וכן כתב רבינו אפרים בחה"ר שם. וז"ל אע"ג דלא דמי כולי האי איסור דם וחלב שנבלע בחתיכה ליין שנפל למים ולמדומע דהתם לכשיפלו מים אחרים יכולין להצטרף וכן המדומע גבי יין ושמן ותבואה אבל דבר איסור שנבלע בחתיכה כו' עכ"ל הובא לשונו לעיל וכ"כ הב"י בשם המרדכי והוא בפרק כל הבשר סי' תרצ"ז שכ' ועתה נ"ל להכריע כו' דודאי בכל שאר איסורין חענ"נ ודוקא בחתיכה עצמה מטעם חשיבות החתיכה כו' אבל בדבר לח רוטב כו' או כגון רוטב ברוטב כגון בנד"ז (שנשאל ראב"ן וע"ש דמיירי ברוטב רותח) דאין האיסור ניכר ונבדל כו' ולא שייך כלל למימר חענ"נ כו' ועפ"ז התרתי מעשה שבא לידי עכ"ל. וכ"כ האגור בשם הרב איסרלן שהוא מהרא"י בשם הא"ז לחלק בין חתיכה שנבלע בה האיסור ובין דבר לח המעורב בהיתר כו' הובא ב"י ומתוכו מבואר ג"כ בהדיא דאפילו בדבר לח רותח הדין הכי:

קיצור. (מרבינו אפרים והרא"ה מבואר ג"כ דבדבר לח בלח לא שייך לומר חענ"נ וכ"ד המרדכי פכ"ה סי' תרצ"ז והא"ז הובאו ב"י ומדברי המרדכי והא"ז מובן דאף בלח רותח דינא הכי):

ומ"ש היש"ש פג"ה סס"י ס' אבל מ"ש האגור בשם מהרא"י להתיר ממ"נ כו' שהרי ר"ת ור"י כו' אלמא שלא חילקו בין דבר לח לחתי' כו' וס"ל נמי כו' בכל דוכתא אמרינן חנ"נ עכ"ל. אין זה מספיק דא"כ הא נגד זה תמצא ג"כ סברא יחידית לקולא דס"ל כרבנן דר' יהודה דאפילו בב"ח אפשר לסוחטו מותר וכרבה בב"ח נגד רב פג"ה (ד"ק) דלא ס"ל חענ"נ והוא הרי"ף לפמ"ש הרמב"ן במלחמות הביאו הכנה"ג סי' צ"ב בהגהת הב"י סכ"ד גם דעת הראב"ד בהשגות פ"ט מהמ"א דלא אמרינן חנ"נ אלא לריה"ו דס"ל מין במינו לא בטיל. אלא כיון דרוב הפוסקים רובם ככולם לא ס"ל כן נדחה סברא זו לגמרי כמ"כ לעומת זה אף אם ר"ת ור"י ס"ל דבלח בלח ג"כ אמרי' חנ"נ אף בשאר איסורים לא ניחוש לזה כיון דג"כ רוב הפוסקים ס"ל להקל בזה ע"כ נראה דברי רמ"א עיקר. ובתשו' נו"ב מהד"ת סי' מ"ט כתב שאפשר אף רש"ל לא החמיר במקום הפסד גדול. ומ"ש הכו"פ סי' ק"ו סק"ג דבלח בלח חם שייך ג"כ בלוע מלבד תערובות הוא נגד מ"ש הרשב"א בתה"א דצ"ח ע"א והלא החלב הנסחט חוזר הוא ומתערב כו' י"ל דבשר בחלב שאני כו' ע"ש. ואילו להכו"פ הרי התם יורה רותחת וא"כ החלב בלוע מבשר ולא תערובות לבד. א"ו לח בלח בין חם בין צונן נק' תערובות ולא בלוע וכ"מ באגור בשם מהרא"י שהביא הב"י סי' צ"ב שכתב שאין האיסור נבלע בהיתר אלא מעורב בו:

קיצור. מ"ש היש"ש ס"פ ג"ה על מהרא"י לק"מ דנגד ר"ת ור"י יש לצרף סברת י"א [בדעת] הרי"ף ודעת הראב"ד. מ"ש הכו"פ יש להשיב עליו מהרשב"א ומהאגור: