א

סימן סו

אחד שחט שלשים אווזים ונמלחו על שלשה דפים מפורדים גם הקורקבנים נמלחו מפורדים ואחר שנגמר תקונם והתיכו את השומן נתנו את הדקין לעניים והביאה אשה אחת חתיכת דק אחת ובה בועא גדולה כמו אגוז קטן ומתוך הדק היה נקב לתוך הבועה וחתכתי אותה מבפנים והוצאתי הליחה קרושה ונשאר העור מהבועה וראיתי שזה הוא עור הדק (ר"ל עור הדקין) שנתעלה למעלה ובצדו הוא נקב וכמעט שהיה שומן הנשאר מעט סותמה אך ע"ג הבועה מלמעלה היה מונח דבר קרוש ואפשר שהיה מוגלא קרושה וגם ע"ז אפשר שהיה שומן סותמה אך כשהובא לפני לא היה עליה שומן כדרך שמלקטין כל השומן מן הדקין והנה נפלו לי בזה הרבה ספיקות לא ראי זה כראי זה כי לקחו מחצית השומן שעלה ערך כ"ד ליט' ועירבו לתוכם יותר מן שלשים ליט' שומן של בהמה קודם שנודע התערובות. והנה הנודע ביהודה סי' מ"ט וסי' נו"ן מתיר כה"ג ממש אך לא אדע זה מפני שהוא מחשיב זה לח בלח שבה"מ לא אמרינן בשאר אסורי' חנ"נ. והנה כבר קבלו הטעם כשהתחיל להתחמם שאז אפשר שלא נחשב לח בלח והנה הוא צירף ג"כ לזה להתיר מפני שהיה ספק טרפה יודיעני מר דעתו אם יש להחשיב גם כאן לספק טרפה שמא היה שומן סותמו. ומצאתי בפמ"ג סי' ק"י ס"ק ל"ז בד"ה מעשה. מחשיב זה לס"ט. גם יודיעני מר נידון הבשר מה שעדיין עומד בס'. כי הנ"ב מ"ק סי' ל"ג מתיר כה"ג גם במ"ב סי' ל"ז מתיר אך עלי' השיגו כבר הט"ז והש"ך ומהקורקבני' נאכל מקודם קורקבן אחד ומהראשים נאכלו שנים או שלשה גם מהכנפים נאכלו כמה קודם שנודע התערובות והי' דעתי להתיר האחרים כמבואר בש"ע סי' ק' סעי' ז'. אך מפני שבאו לשאול אותם שבשלו דבר מהם קודם שנודע התערובות והנה ראוי להתיר להם כליהם כפי שמבואר בסעיף ה'.וא"כ הוא תרתי דסתרי אהדדי לאחוז החבל בשני ראשים. והנה הכו"פ כ' באם שהקדרה שבשלו בה עדיין בעין לא נוכל לתלות האיסור במה שנאכל והגאון בעל חו"ד החזיק בידו לכן לא אדע פשר דבר. גם נודע לי ספק אחר בנידון הראשים והרגלים כי הרגלים הופשט עורם מעליהם טרם נודע התערובות ולפי דעת רמ"א הם חהר"ל וגם שהראשים אינם ראוים להתכבד אך מפני שנמלחו כולם כאחד. והנה בעת תיקון הראשים שכחו לתקן שלשה ראשים ומצאו אח"כ קודם שנודע התערובות שלשה ראשים ושני רגלים שלא נתקנו ולא נמלחו ואחר שנתוודע הספק רפו ידיהם ובין כך ובין כך עברו עליהם שלשה ימים הכי נוכל לצרף זה להתיר האחרים לתלות הקלקלה במקולקל כי לדעתי הכל א' אם נאבד מן עולם או שנאסר. והנה גם בזה יש תיוהא דהא אפשר בצלי. אך עכ"ז יודיעני דעתו אם נאסר בענין אחר מה דינו. גם יודיעני מר אם נאבד א' אחר שנמלחו יחד הלא במליחה נאסרו לכל הפחות שלשה. גם אם נתיר לתלות במה שנאכל כבר כבד הדבר לפי דעת הרמ"א שאף שנים שנים לא יאכלם אדם אחד והנה כשיתבשלו כאחד נחשב כמו שאוכלם אדם אחד. גם בנדון הכנפים אם לחשוב אותם לחהר"ל. גם נדון שומן הנשאר שלא נתערב. גם הכבדים נאכלו מהם כמה אך מפני שנצלו בתנור כא' וקרוב הדבר שנגעו זה בזה כי הרבה היו. והנה כל הנ"ל עומדים עדין בעין גם העור המטוגן ומצפים עד בא תשובתו הרמתה ובקשתי למחול ולעיין נידון כל הנ"ל ולהשיבני תשובה נכונה באר היטב בפרטיות על כל דבר ודבר:

תשובה הנה בהשומן שנתערב אח"כ עם שומן בהמה כיון שעכשיו יש בו ששים שהרי סך כל השומן מהשלשים אווזות היה מ"ח ליטרות ושומן האיסור המעורב היה חלק א' משלשים דהיינו מאווז א'. וא"כ כשלקחו כ"ד ליט' מזה ועירבו יחד עם עוד שלשים ליט' שומן ה"ל ההיתר יותר מששים על האיסור שהאיסור הוא ערך ארבעה חומשי ליטרא וההיתר סך הכל הוא ערך נ"ג ליטרות. וא"כ נראה דבהפסד גדול כזה סמכינן לומר דלא נעשה נבלה ומצטרף היתר האחרון להיתר הראשון לבטל שומן אווזא האסורה כיון דמתערב הכל יפה דה"ל לח בלח וכמ"ש בש"ך סי' צ"ב סעיף ד' ס"ק י"ד גבי איסור לח בהיתר לח או חלב לשומן כו' ע"ש גבי י"א דלא אמרינן חתיכה נעשית נבלה אם נתערב איסור לח בהיתר לח ואח"כ נתערב הכל בהיתר וא"צ ששים רק נגד האיסור שנפל וע"ז כ' הש"ך או חלב לשומן. ואם משום דשומן אווזא עם שומן בהמה ה"ל מין בשאינו מינו יתבאר לקמן אות וא"ו דמ"מ כיון בלח בלח לא אמרינן חנ"נ אין לאסור יעו"ש ע"פ מ"ש הרמב"ם פט"ו מהמ"א הלכה כ"ב. אך לכאורה יש סתירה גדולה לזה ממ"ש רמ"א עצמו בסי' ק"ד ס"ב בהג"ה הכל אסור אפילו יש ששים בשומן נגד כל העכבר וע"ש בש"ך סק"ו. וק' אמאי אסור הא זהו תערובות לח בלח דלא אמרי' בי' חנ"נ בהפסד גדול וע"ש בפר"ח סק"ו דכתב היכא דלא אמרינן חנ"נ א"צ ששים רק נגד העכבר והגם שי"ל דרמ"א מיירי כשאין הפסד גדול אך הכו"פ שם פי' דכאן לא הוי לח בלח דתיכף נקרש כו' אפשר לסוחטו אסור כו' ע"ש. וצ"ל דס"ל דלא מהני מה שיתיכוהו שיהיה נבלל יפה יפה כיון דכבר נאסר אף שלא נעשה נבלה לגמרי כמו בבשר בחלב מ"מ אין לו היתר עוד לכן חוזר ואוסר התערובות עד ס' כן משמע בכריתי שם סק"ג אפי' למ"ד לא אמרינן חנ"נ וכו' אוסר התערובות כו' ע"ש. וכ"כ בפליתי שם סק"ג וחלק על הפר"ח דלעיל וזהו כדעת הרמ"א בת"ח כלל כ"ב דין ט' שכתב וז"ל אבל בדעירה עליו משמע דיש לאסור אפי' בדאיכא ששים דכל מה שמערה ונוגע בעכבר נאסר ונתערב בשאר שומן עכ"ל וא"כ לפ"ז בנ"ד נמי הכ"ד ליט' נאסרו תחלה כשנקרשו וכשחזרום והתיכום יחד עם השלשים ליטרות אז להכו"פ והרמ"א ה"ז הכל אסור אע"פ שיש ששים נגד שומן האיסור ממש והכ"ד ליטרות לא נעשו נבלה ממש מ"מ אסורים משום אפשר לסוחטו אסור ואוסר תערובתו עד ששים. ועוד יש להחמיר לפמ"ש הט"ז סי' צ"ב ס"ד ס"ק ט"ו בשם רש"ל ביש"ש פג"ה סי' ס' וז"ל מ"מ נ"ל לחלק דזהו דוקא שנתערב שלא כדרך בישול אבל אם הוא דרך בישול כו' צריך ששים נגד כל הרוטב כו' עכ"ל. הרי אפי' בלח דרך בישול ס"ל דאמרינן חנ"נ וכשנתערב אח"כ בלח אחר צריך ששים נגד כולו. גם הש"ך שם סס"ק י"ד הראה מקום ליש"ש פרק גיד הנשה סי' ס' הנ"ל (כנראה שמסכים עמו וצ"ע בש"ך ס"ק ט"ו דמשמע דוקא בבשר בחלב). אך מדברי רמ"א בהג"ה נראה דלא ס"ל חילוקו דהיש"ש וכמ"ש במשבצות שם סס"ק ט"ו וז"ל ורמ"א שחילק בין לח ליבש והוא סברת הראב"ד א"כ אין חילוק בין דרך בישול או צונן רק בין לח בלח או לח ביבש וכדאמרן עכ"ל. וכדברי רש"ל וט"ז נראה דס"ל להכו"פ מסברת עצמו לפמ"ש בפליתי סי' ק"ו סק"ב דדוקא בלח בלח צונן לא אמרי' חנ"נ ואפשר לסוחטו אסור. אבל בתערובות יי"נ חם ביין כשר חם הרי בולע טעם של יי"נ חם ומבליע כמו מחתיכה יבש וא"כ אף שירבה עליו יין כשר מ"מ הבלוע לא יצא ואפשר לסוחטו אסור כו' עכ"ל. וכ"מ ממ"ש בכריתי סי' צ"ב סקט"ז דבלח בלח לא שייך ביה בליעה עכ"ל. דלפ"ז בלח בלח חם דשייך ביה בליעה אמרינן אפשר לסוחטו אסור לפ"ז הי' א"ש ההיא דסי' ק"ד דרמ"א דהכל אסור אע"פ שיש ששים נגד העכבר. ולפ"ז בנדון זה נמי יש לאסור. אך כבר כתבתי בשם הפמ"ג דרמ"א סי' צ"ב לא ס"ל חילוקו דהיש"ש וכן הפר"ח שם סי' ק"ד ודאי לא ס"ל כהכו"פ דלהכי הוצרך להעמיד כמ"ד דאמרינן חנ"נ בשאר איסורים וכן משמע בפר"ח סי' צ"ב ס"ק ט"ז מדכתב ומיהו בבשר בחלב אפילו לח בלח מן התורה חנ"נ כדאיתא בהדיא פכ"ה (דק"ח ע"ב) עכ"ל. ושם מיירי דרך בישול ביורה רותחת מבואר דבשאר אסורים אפילו דרך בישול לא אמרינן חנ"נ. וכדברי הפר"ח מבואר בש"ך שם ס"ק ט"ו א"כ נראה דאף הוא ז"ל ס"ל כן:

קיצור. הנה חלב בשומן כ' הש"ך סי' צ"ב ס"ק י"ד דהל"ל לח בלח ובהפסד גדול לא אמרינן בזה חנ"נ וקשה ע"ז ממ"ש רמ"א סי' ק"ד גבי עכבר שנמצא בשומן דאמרינן חנ"נ וחילק הכו"פ דשם לא הוי לח בלח דתיכף נקרש. עוד י"ל ע"פ דעת רש"ל וט"ז דדרך בישול אמרינן חנ"נ אף בלח בלח בשאר איסורים ורמ"א ופר"ח לא ס"ל חילוק זה. ודעת הש"ך איך הוא צ"ע. גם חילוק דהכו"פ הנ"ל נראה דלא ס"ל להפר"ח סי' ק"ד: