א

סימן סה

ע' שו"ת ב"א סי' מ"ז במעשה שחתכו בסכין ש"ב מולייתא של גבינה חם שהיס"ב לאחר שהניחו אותה בכ"ש ונתערב הסכין כו' ע"ש שהאריך ולבסוף העלה להקל:

והנה כל דבריו שם ופלפולו בדין דבר גוש אם מבשל בכ"ש אי לא א"א להולמן כלל. בראש מ"ש בשם הפר"ח דיש להחמיר בתערובות כלים דבב"ח משום דאתי לידי איסור דאורייתא עד"מ כאן בנ"ד שנתערב הסכין בשאר סכינים דבשר וכשישתמש לאחר זמן בזה הסכין בשר יטעום טעם החלב הבלוע כו' ע"ש וע"כ כ' דזה תלי' דאי אמרי' דכ"ש מבשל בדבר גוש וא"כ נאסר הסכין מדאורייתא. אבל אי אמרי' דאינו אלא מבליע ומפליט וא"כ אינו אסור אלא מדרבנן כו'. וע"ז בנה כל פלפולו בתשובתו שם לברר אם דבר גוש מבשל או רק מבליע ומפליט וע"כ לבסוף כשהעלה דדבר גוש אינו מבשל העלה להקל גם בנ"ד. באמת לא תלי' כלל נ"ד בזה כלל דלו יהיה כדבריו דדבר גוש בכ"ש אינו מבשל רק מבליע וא"כ הסכין אינו אסור אלא מדרבנן. מ"מ אח"כ כשיחתוך בו בשר רותח בכ"ר פשיטא שיבוא לידי איסור דאורייתא דהא עכ"פ החלב בלוע בסכין וכשיפליט הסכין זה החלב לבשר רותח שבכ"ר הר"ז בב"ח ממש דאורייתא ומה בכך שאין הסכין נאסר מתחלה אלא מדרבנן הא אפי' סכין כשר של חלב שנתערב בסכינים ש"ב דבהא מיירי הפר"ח שם יעו"ש אפ"ה כ' שם הפר"ח שאסור משום שיבוא לידי איסור דאורייתא אע"פ שבעת התערוב' היה כשר גמור ומדבריו משמע שהבין בדברי הפר"ח שצריך שבעת התערובות יהי' אסור מדאורייתא וזה ודאי אינו כמשנ"ת. גם כל מה שפלפל שם והאריך בדין דבר גוש כ"ד אינם מובנים. מ"ש כל האחרונים הסכימו לדעת רש"ל ואו"ה דבדבר גוש כו' מבשל לעולם. עירב דעת האו"ה ורש"ל והם רחוקים זה מזה ע' ט"ז סי' צ"ד ס"ק י"ד העתיק בדברי האו"ה מבשל ואסור בהנאה אבל בדברי מהרש"ל מבואר רק מבליע ומפליט וכמ"ש הפמ"ג לשם. ומה שהביא ראי' מדברי המ"א בא"ח סי' שי"ח ס"ק מ"ה דאסור לטוח שום או שמן על הצלי אפי' אינו אצל האש כו'. י"ל דדין דצלי דהתם לא שייך כלל לדין דדבר גוש בכ"ש דפליגי האו"ה ורש"ל עם רמ"א דהאו"ה ורש"ל מיירי בבשר מבושל בקדירה ואח"כ הוציאוה מהקדירה ונתנוה בכלי קר בזה פליגא דרמ"א ס"ל דהוי ככ"ש דפשיטא וגם הסברא נותנת שנתקררה ממה שהיתה תחלה בהכ"ר כיון שהריקוהו מכלי אל כלי וכדין כל כ"ש והאו"ה ורש"ל ס"ל דל"ד לשאר כ"ש דהתם איכא דפנות המקררות כו' וכמבואר בט"ז כאן ובש"ך סי' ק"ה ס"ק ח' ובד"מ שם אבל בבשר צלי שנצלה על האש ממש הרי בשעה שהיתה על האש היתה בודאי כ"ר ע"כ גם לאחר שסלקוה מהאש דין כ"ר יש לה ממש דאיזה שינוי הי' בה שתאבד שמה הראשון כיון שלא הריקוה מכלי אל כלי ממילא טעמו וריחו וחומו לא נמר שמא תאמר שזה עצמו היא השינוי מה שסלקוה מהאש. ז"א דא"כ אף בכל כ"ר שהוסר מהאש נאמר כן וזה ודאי אינו כמבואר בדוכתי' טובא ומהם בסי' צ"ה בטור קערו' ש"ב שהודחו ביורה כו' או אפי' אינה אצל האש כו' והכא נמי בבשר צלי הזה כ"ר גמור אף לאחר שהוסר מהאש כמ"ש המ"א הנ"ל והוא מדברי רש"י בשבת ק"ט ד"ה שריקא. תדע דאל"כ למה המציא האו"ה ורש"ל דין זה מדעתם וסברתם הא דין מפורש הוא ברש"י הנ"ל ולא אישתמיט חד מינייהו להביא ראי' מא"ח סי' שי"ח מדין דצלי הנ"ל וגם האיך פליג הרמ"א ע"ז כאן א"ו דלא שייך הא דצלי לכאן וכ"מ מדברי הט"ז לשם ס"ק כ"ד שכ' וה"ה במעביר מעל האש כו' דהא עדיין כ"ר הוא הרי בהדי' כמ"ש. ואילו לדברי הב"א הכי הל"ל וה"ה במעבירו מעל האש דהוי כ"ש אפ"ה אסור כיון דהוי גוש גם הל"ל דזה דוקא לדברי האו"ה ורש"ל ביו"ד אבל לא לדברי רמ"א שם והאיך סתים דבריו כיון דדין זה תלי' בפלוגתי' דדבר גוש ועוד הרי הט"ז בעצמו ביו"ד בסי' צ"ד הסכים להקל בדבר גוש בלא דוחקא והאיך סתם כאן לחומרא א"ו כדפי'. ולזה נתכוין המ"א לשם במ"ש וכ"ש צלי ר"ל כיון דיש דיעות בדבר גוש אפי' בכ"ש (דהיינו כשהריקוהו מהקדירה לכ"ש) מבשל וכ"ש צלי שלא הוריקוהו שהוא כ"ר ממש:

ובזה נדחה ג"כ מה שהביא ראי' אח"כ מהפקעת ביצה ע"ג סודרין דסודר שהוחם על האש הוא כ"ר ממש כמו צלי שנת':

ומה שתי' קושית המ"י מהא דסוף סוף כ"ש הוא ע"פ מ"ש רמ"א בסי' ק"ה סעי' ג' דכ"ז שלא הניח הגוש בכ"ש מבשל אבל כשמונח כבר בכ"ש אינו מבשל רק מפליט ומבליע. ודבר זה אין לו שחר כלל דנחזי אנן למאן הקשה המ"י קושי' זו הא להאו"ה ורש"ל הקשה כן דהא הרמ"א באמת אין מחלק כלל בין גוש לצלול כמבואר בהדי' בסי' צ"ד ובד"מ בסי' ק"ה ואפי' אינו מפליט ומבליע כמ"ש הש"ך בסי' ק"ה בשם הת"ח דאם חתכו בשר בסכין חולבת בכ"ש שרי לגמרי רק בסי' צ"ד הצריך קליפה קצת להבשר משום שמנוניות הסכין. אלא פשיטא דלאו"ה הקשה כן ואיהו ס"ל בהדי' דאפי' כשמונח כבר בכ"ש דין כ"ר יש לו בגוש כמבואר בדבריו בהדי' ושפיר הקשה המ"י מהא דסוף סוף כ"ש כו' ומה זה שתי' מרמ"א סי' ק"ה על האו"ה דפליג עליו ולבסוף מסיק דברי המ"א והאו"ה שאסור בהנאה בצ"ע וא"כ למאן תי' דעל הרמ"א מעיקרא לא קשי' ועל האו"ה הקושי' במקומה עומדת. גם עיקר החילוק שכ' בשם רמ"א דכ"ז שלא הניח הגוש כו'. אינו מובן כלל דמשמע מדבריו דרמ"א מחלק בין צלול לגוש כאו"ה דגוש חמיר מצלול אלא דבגוש עצמו יש חילוק כו' וזה אינו כלל ע' בד"מ בסי' ק"ה שדחה ד' מהרש"ל שם דמחלק בין גוש לצלול ותי' דהא דחם לצונן אוסר כ"ק וכן הא דדגים שעלו בקערה והא דסי' ק"ז מטעם עירוי קאתינן עלה כיון שלא היה מעולם בכ"ש כו' אבל כשמונח כבר בכ"ש אפי' גוש שרי יעו"ש הרי בהדי' דלא מחלק כלל בין גוש לצלול דאם הוא דרך עירוי קודם שהונח בכ"ש אפי' צלול אוסר כמבואר בהדי' בסי' צ"א ובש"ס וכל הפוסקים בדין חם לצונן חלב רותח לתוך בשר צונן כו' (וחלב הוא דבר צלול) ואם כבר מונח בכ"ש אפי' גוש אינו אוסר וא"כ ברור דחילוק זה דרמ"א אינו שייך כלל לתרץ בזה קושי' המ"י על האו"ה בדין דבר גוש וזה ברור:

ומה שתי' עוד ומחלק בין דוחקא וגוש מבשל וגוש בלא דוחקא אינו מבשל ודחה אותו בשתי ידים מהא דא"ח בסי' שכ"א דמותר לגמור שחיקות הריפות בעץ פרור אפי' בכ"ר לאחר שהעבירו מהאש והא הוי גוש ודוחקא ואפ"ה שרי בשבת אלמא דאינו מבשל. הנה האריך ופלפל בכל תשובתו שם בדברים וחילוקים שבדה מלבו וכשמצא חילוק אמת (כי חילוק זה דדוחקא נמצא בפמ"ג סי' צ"ד) דחה הוא עצמו אותו בקש דהא דשחיקות הריפות לא שייך כלל לזה דהתם טעמא משום דכבר נתבשל כ"צ קודם השחיקה ואין בישול אחר בישול כמבואר בט"ז שם להדי' תדע דהא התם בכ"ר מיירי ואי גם בכ"ר וגוש ודוחקא לא מבשל מאן מבשל (ואם כוונתו דהתם טעמא משום דאין בישול אחר בישול וא"כ גם כאן הסכין שרי מדאורייתא דדרך בישול אסרה תורה ואין בישול אחר בישול וכמ"ש אח"כ דזה תלוי בחקירה מטעם דאין בישול אחר בישול כו'. אם זה כונתו לא היה לו להקשות דוקא על האו"ה שהחמיר בגוש בכ"ש אלא גם על רמ"א יקשה כן דהא גם הוא אוסר בשחתך בסכין חולבת בשר בכ"ר ואמאי הא אין בישול אחר בישול וכן מבואר בטור ומחבר וכל הפוסקים בסי' צ"ד בתוחב כף חולבת ב"י בקדרה ש"ב דאם אין ס' הכל אסור אפי' בהנאה א"ו דבב"ח יש בישול אחר בישול וכ"מ בדוכתי' טובא) ומ"ש אח"כ וא"כ יש כאן הרבה צדדים להקל חדא שהרי הש"ע ורמ"א לא מחלקי' בין גוש לצלול ולעולם אינו אלא מבליע ומפליט. ליתא שהרי הרמ"א מתיר לגמרי בגוש בכ"ש ואף אינו מבליע ומפליט כמבואר בסי' צ"ד דלהסכין די בנעיצה כו' וכ"ה בת"ח להדי' וכדלעיל. וכמו בכל כ"ש שהיקל המחבר ורמ"א בסי' ס"ח וסי' ק"ה בדיעבד יעו"ש:

ומעתה שכל דבריו דחויים הכל ניחא ע"פ שטת הפמ"ג דהאו"ה מיירי בדוחקא וגוש מבשל ורש"ל מיירי בלא דוחקא אז רק מפליט ומבליע כאחת ומעתה לא יקשה קושיית המ"י מהא דפריך סוף סוף כ"ש. דהתם בלא דוחקא. ומדין דצלי אין להקשות דהתם בלא דוחקא ומבשל דדין דצלי לא שייך כלל לנ"ד וכמו שנת' אלא הדבר הנשאר קשה בזה הוא מהא דנותן לחמיטה ע"פ פירש הר"ש והרע"ב וכמו שהקשה הוא שם בתשובתו וע"פ מה שנת' בדין דצלי דא"ח סי' שי"ח דהוי ככ"ר לכ"ע כיון שלא הורק מכלי אל כלי א"כ יותר הקושי' חזקה בהא דחמיטה ומה שתי' הוא שם דהרמב"ם בפי' המשנה שם פי' חמיטה קערה. כנים דבריו. אבל בזה לא תעלה ארוכה לדברי הר"ש והרע"ב לדחותן לגמרי. וי"ל דבמעשר הקילו כיון דהא גופא דהאש קובעת למעשר תקנת חכמים היא כמ"ש הרמב"ם שם משום דאין דרך לבשל ולאכול עראי ואפשר דלטוח שמן על העוגה ולהחליק פני' קים לחז"ל דהוי דרך עראי וכ"מ קצת מלשון הר"ש והרע"ב שם דעל חמיטה פי' דקמ"ל דלא חשיב בישול דהאש קובעת למעשר אבל האי לא חשיב בישול ועל תמחוי פי' משום דהוי כ"ש ואינו מבשל משמע דדוקא תמחוי אינו מבשל אבל חמיטה מבשל שפיר וע"כ אסור לטוח שמן על הצלי כנ"ל רק דכאן גבי מעשר לא חשיב בישול. וכ"ז לענין דבר גוש אם מבשל א"ל אבל לענין השאלה דהסכין שנתערב פשיטא דאסורי' כל הסכינים ע"פ הכרעת הפר"ח בסי' ק"ב דבין כך ובין כך אתי לידי איסור דאורייתא וכדלעיל ובחנם היה כל פלפולו בזה:

ובר מן כל דין. הנה מה שהביא מהפר"ח הטעם משום דאתי' לידי איסור דאורייתא טעם זה הוא מתשו' מהריב"ל שהביא הש"ך והפר"ח לשם. אבל הפר"ח בעצמו דחה זה דא"כ אפי' במב"מ לא יבשל קטניות כו'. וע"כ העלה דעיקר החילוק הוא דבמבשא"מ איכא למיקם עלה דמילתא והוי כניכר האיסור ואיסור הניכר אפי' בדרבנן אין לו ביטול. וע"כ העלה בסוף דאפי' בשאינם ב"י אין להקל כלל. וא"כ פשיטא דבנ"ד אסור כל הסכינים לשטת הפר"ח אלא שהפמ"ג חולק עליו בסי' ק"ב והעלה דבטל בס' כדין יבש מבשא"מ ע"ש:

הלכות תערובות