א

סימן סד

בשר רותח שחתכו בסכין חולבת שאינו ב"י. פסק בש"ע סי' צ"ד ס"ו דבעי' קליפה ולדעת הט"ז סקי"ג והודה לו בנה"כ בעי' ג"כ ס' נגד השמנוני' והפר"ח חולק ע"ז וכ"ד הב"ח ומחלקותם תלוי' במ"ש פסחים (ע"ז א') שאני סיכה דמשהו בעלמא עבידא לי' שהרשב"א מפרש דמיירי שיש ס' ואיסור שמן ואפ"ה בעי' משהו לקלוף משום שבאותו מקום נסרך יותר ובנטף מרוטבו בעי' מטעם זה נט"מ וג"כ בדאית ס' (רק שמשום שהסיכה משהו בעלמא אין נסרך הטעם ביותר במקום בליעתו מבכל החתי' רק בכדי קליפה ובנטף מרוטב נסרך הטעם עד כדי נט"מ ומשם ואילך מתפשט בכל החתי' בשוה ובזה מתורץ קושיית הפמ"ג שהניח בצ"ע על הט"ז מן התוס' ותוי"ט בפסחים שם משינוי הלשונות יקלוף ויטול את מקומו שבאמת יש שינוי לדינא מטעם הנ"ל) ובהכי מיירי כל הסוגי' שם וכ"כ בתה"א. ובמ"ה ד' קי"א. ובבד"ה שם חולק עליו ומפרש דמיירי בדליכא ס' ואינו איסור שמן. והנה בב"י סי' ק"ה הביא שהרמב"ם חולק על הרשב"א וס"ל כשיש ס' לבטל האיסור א"צ נט"מ ואעפ"כ פסק שם בש"ע סוף ס"ה כהרשב"א. א"כ לפ"ז יש להחמיר כאן כהט"ז דהא בהא תליא. אבל מהרא"י שם חולק ע"ז הובא בש"ך ס"ק ט"ו ומ"מ דעת הש"ך ורמ"א שם כהב"י. ומ"מ נראה שאינו אלא מצד חומרא אבל עיקר הסוגיא בפסחים מראה כדעת הפר"ח ע"ש בפר"ח. והלכך נהי דשם החמירו כהרשב"א בכאן יש עוד צד להקל משום דסתם סכינים י"א שהם נקיים ע' פר"ח. וההג"ה שבסמ"ק דבאינו ב"י בעי' קליפה. בסמ"ק שלפנינו לא קאי כלל ע"ז עיי' ב"ח וסמ"ק. ולפ"ז לפוסקי' הנ"ל שסתם סכין נקי אפילו קליפה לא בעי ונהי דבזה לא סמכינן עלייהו. מ"מ לענין דליבעי ס' נגד הקליפה יש לסמוך על ד' הרמב"ם ור"ב שבמרדכי סוף פג"ה ומהרא"י ומהרש"ל ומהרמ"פ שבש"ך סי' ק"ה ס"ק ט"ו וב"ח ופר"ח שבכאן דא"צ ס' נגד משהו. ואם הסכין ב"י דבעי' ס' נגדו אעפ"כ יש להחמיר דבעי' נט"מ כדעת הרשב"א שבש"ע סי' ק"ה ססע"י ה' ע"ש. וע' ט"ז שם שכ' דבזה בעי' קליפה מצד השמנונית ולכאורה נ"ל דגם הב"ח ופר"ח מודים בזה דגם לשיטת הרמב"ם הגם דס"ל דהיכא דבעי' ס' לא בעי כ"ק. מ"מ בנ"ד מצד השמנונית בעי' קליפה שלהיותו משהו אין לה כח להתפשט יותר כנ"ל לשיטתם וכ"כ הפר"ח בהדיא. אמנם אפשר לדחות זה משום שטעם שבסכין מצטרף עם השמנוני' שעליו ואינו איסור משהו. ומתפשט עדי ס' אם הבשר הנחתך שמן או מצד דוחקא דסכינא אעפ"י שאין הבשר שמן כדאי' בש"ך. וא"כ לשיטת הרמב"ם וסיעתו שבסי' ק"ה דהיכא דהאיסור מתפשט עד ס' לא בעי' נט"מ גם בזה א"צ נט"מ. ומ"מ כיון שפסק שם כהרשב"א. א"כ יש להחמיר בזה דבעי' נט"מ וכ"כ הפמ"ג ובאינו ב"י סגי בקליפה ודלא כמ"ש הפמ"ג דבעי' נט"מ ולאו דוקא קתני בש"ע קליפה לשטת הרשב"א ובאמת ז"א כמש"ל שיש לחלק בענין הסרכא של הטעם בין כשהאיסור משהו שעד כ"ק בלבד הוא נסרך ביותר. ומשם ואילך מתפשט בשוה כנ"ל: