ז

והן אמת שיש תשו' (כת"י) מאאזמו"ר הגאון נ"ע זי"ע דס"ל שאין לחלק בין דרני חיים למתים. וז"ל [בסי' ט"ו] (התשובה לא"נ הרבני המופלג חריף ושנון מוה' פנחס נ"י) מהודענא אודות התולעים שבריאה לא החלטתי לאסור לאחרים כ"א להחמיר לעצמי (ר"ל שמחמיר על עצמו דאסור למוכרה לעכומ"ז ולאחרים אינו מחליט לאסור למכור לעכומ"ז. אבל פשיטא דאסור להן בעצמן. כ"נ מוכרח מכל התשובה). מפני שאינני סומך על שיקול הדעת להתירן מסוגיא דתמורה (דף ל"א) דפירשא בעלמא הוא ע"ש בתוספות דגם למסקנא קאי הכי (וע' בכורות דף זיין ע"ב וטוש"ע י"ד סי' פ"א ס"ג דבפירשא בעלמא אין בו משום אמ"ה). וע"כ צ"ל כמ"ש רש"י ור"ן ס"פ כ"ה (דקט"ז ע"ב) דאע"ג דפירשא בעלמא הוא אינו כפרש ממש אלא דלאו גופה הוא. וה"נ רימה אינו כגוף האדם והבהמה ול"ד לביצה ע"ש בתמורה. ובבכורות (דף ו') דיוצא מן הטמא נפקא לן מאת הגמל. וא"כ אין לאסור לב"נ היוצא מאמ"ה. אבל לפ"ד הרי"ף ס"פ כ"ה דלא ס"ל כרש"י שם לא אתי שפיר תירוץ זה וא"כ אפשר דסוגיא דחולין ס"ל דלאו פירשא הוא אלא כגוף הבהמה. ואילו חתך בשר חי מגופה אע"ג שמת הבשר אח"כ כגון ריאה בחתיכת הקנה חולין (ל"ג א') ע"ש דעומד באיסורו וה"נ תולעים שבכבד ספא"ט אין איסורם מן אמ"ה בחיות עצמן שהרי אמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה חיה ועוף ותולעים שלא פירשו מותר לאוכלן חיין אי לא משום בל תשקצו אלא איסורן משום שנפרשו והובדלו מגוף הבהמה במה שהן חיין לעצמן. שלכך אין שחיטת הבהמה מתירתן. משא"כ אם לא היה להן חיות לעצמן היו ניתרין בשחיטתה כיון שלא היו נבדלים ממנה אבל חיותן גורם להיות כאילו מנחי בדיקולא וכריאה בדף ל"ב ב' ע"ש. ואף שמתים אח"כ מאי מהני כיון שכבר נבדלו ומונחים בדיקולא בשעת שחיטה. וגם אם היו מתים בשעת שחיטה לא מהני מאחר שכבר הובדלו פעם אחד במה שהיו חיים שעה אחת. דדמי לחותך מן הטחול ומן הכליות שהם ג"כ מתים כבר בשעת שחיטת הבהמה (וע' רמב"ם פ"ה מהמ"א דין ט' ורש"י פא"ט דנ"ה ע"א ד"ה מן הטחול) ולא ידעתי מקום לחלק לב"נ בין תולעים חיים למתים מאחר שאמ"ה אינו נוהג בתולעים כלל ע' סנהדרין נ"ט א' למשרי שרצים כו' ואם יש להתירן מתים יש להתירן ג"כ חיים והכי מסתברא מסוגיא דתמורה וממ"ש התוספות ספא"ט ע"ש. ומיהו ודאי לר' אליעזר המטמא רימה באמ"ה פשיטא דאסורין לב"נ אף במיתתן דאנן לא קיי"ל כדיחוייא דמדחי התם משום דמחיים אקרי רימה. דהא קיי"ל ביצת טרפה אסורה כו' ואפרוח ה"ט משום דאימת קא גביל כו'. ואין לחלק בין אמ"ה לבמ"ה לב"נ כמבואר בגמ' (דל"ג ע"א ודף קכ"א ב') וכ"פ הרמב"ם בהלכות מלכים וכ"כ בחי' הרשב"א ס"פ העור והרוטב עכ"ל תשו' אאזמו"ר הגאון נ"ע: