ד

מיהו מאחר שמצינו בגמרא בב"ק (דמ"ז) שנקרא גם ביצת תרנגולת בשם פירשא בעלמא הוא. אע"ג דהיא אוכל טוב ומשובח. אלא דפי' פירשא בעלמא היינו כדפרש"י שם דבר המופרש ממנה. ור"ל רק שאינו מגוף התרנגולת כ"א דבר בפ"ע. וא"כ שמא עד"ז יש לפרש מ"ש בתמורה דל"א גבי רימה דפירשא בעלמא הוא ר"ל שאינו כגוף האדם כלל. ועד"ז י"ל ג"כ בשליא מ"ש בגמ' (דקי"ג ע"ב) פירשא בעלמא הוא דלאו גדי נינהו כדפירש"י שם. אלא דמ"מ אמת הוא דשליא אינו אוכל ונופל עליו ג"כ שם פירשא כפשוטו. אבל גבי דרני שמא י"ל דאוכל גמור נינהו וכמו ענין ביצה שנק' פירשא כנ"ל. ועד"ז פי' הרא"ה בבד"ה (דנ"ב ע"ב) גבי כשרה שינקה מן הטרפה וע"ש במ"ה. ועכצ"ל כן לדעת הראב"ד פ"ה מהמ"א הי"ג דס"ל דשליא מפני שנק' פירשא אין בה שום איסור אמ"ה. א"כ עכצ"ל דדרני הם אוכל ולא פירשא. ומ"ש בתמורה פירשא הוא צריך לפרש דהיינו כענין פירשא דבב"ק (דמ"ז). אלא דגבי פירשא דשליא לא משמע ליה לפרושי הכי מדאמרינן בגמ' פכ"ה (דקי"ג ע"ב) דם לאו גדי הוא שליא פירשא בעלמא הוא. מכלל דר"ל פירשא ממש דאל"כ היינו לאו גדי הוא כמו דם. ולכאורה משמע כן לדעת הפוסקים החולקים על הרשב"א וש"ע סס"י ק"ד כמו שהביאם הב"ח היינו מהר"ם והרא"ש ושאר גאונים שאסרו הזבוב שנפל לקדרה עד ששים. ואף שרמ"א בש"ע סס"י ק"ז כ' שאין לשנות המנהג להקל וכ"כ הט"ז סס"י ק"ד. איברא דהש"ך סס"י ק"ז כתב דרבו האוסרים. מיהו אף להרמ"א וסיעתו יש לחלק בין זבוב ובין תולע כמבואר בש"ך סי' פ"ד סס"ק למ"ד ושגם דעת הרשב"א כן ובכנה"ג סס"י ק"ד בהגהת הטור הקשה דברי הרשב"א אהדדי ותירץ דלא כתבו הרשב"א וסיעתו דתולעת מאיס ונ"ט לפגם אלא בתולעת הבא מחוץ כלומר שלא נתהוה שם כגון תולעת וכיוצא בו שנפל לקדרה ולכל דבר האוסרו אבל תולע שנתגדל עם הפרי שנתהווה מלחלוחית הארץ אותו התולע בפרי שנתגדל בו אינו נ"ט לפגם אלא לשבח כו' וה"ה נמי תולעים המתהווים בפירות כו' עכ"ל. ובשם הדרישה כ' דה"ה תולעת שבבשר ודגים. וא"כ לפ"ז צ"ל דדרני שהם בהבשר עצמו נ"ט שם לשבח וכ"מ ממ"ש (אביי) [רבינא] ספא"ט אבלע לי ואנא איכול. והגם דפירש"י שלא אראה ואקוץ בם מ"מ י"ל דאע"פ שקץ בם כשרואה. אבל יש בהן טעם. ולכאורה זה ראי' לפרש"י בע"א (דס"ח ע"ב) גבי עכברא דמאיס כו' דאין ר"ל נטל"פ. ואף להתוס' שם דפי' דהתם ר"ל נטל"פ מ"מ כאן דאומר ואנא איכול לא משמע כן אלא דמשום דאנינא דעתו ההפך מנפש היפה שבמשנה ס"פ בהמה המקשה אמר אבלע לי כו'. מיהו במשמרת הבית בית ד' סוף שער א' (דקי"א ע"א) משמע בהדיא דס"ל דכל תולעים כיון דבדילי אינשי מינייהו ה"ל מאיסי כעכברא. אך א"כ לדבריו י"ל בהפך מאחר דדרני ג"כ מאיסי ואעפ"כ אסירי הדר הוה אינהו כנמלים ושאר בריות ואע"ג שהן פגומין ומאוסין חידשה התורה לאוסרן ואינן בטלים כשהם שלימים כשאר בריה. וא"כ ממ"נ יש להחמיר בהן [ע' מפתח]:

קיצור. י"ל מה שנק' פירשא היינו דלאו מגופה אבל נ"ט לשבח ועכצ"ל כן לדעת הפוסקים המצריכים ששים אפי' נגד פליטת טעם דזבוב וכ"ש בתולע עש"ך סי' פ"ד ססק"ל וגם לפמ"ש בכנה"ג בהגהת הטור סס"י ק"ד י"ל כן בנד"ז וגם למ"ש במ"ה דקי"א יש להחמיר: