א

סימן סג

הנה בתמורה (דל"א א') גרסינן מלא תרווד רימה הבאה מאדם חי ר' אליעזר מטמא וחכמים מטהרין ופירש"י דאפילו בחייו של האדם נמי מטמא ר"א דאבר מן החי מטמא במגע ובמשא ובאהל כאבר מן המת בהעור והרוטב דקכ"ח. ומשמע ודאי דהלכה כחכמים וכ"פ הרמב"ם פ"ג מהט"מ ה"י. ובגמרא עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא ברימה דפירשא בעלמא הוא. אבל ביצה דמגופא דתרנגולת הוא אפילו רבנן מודו. היינו דמודו שביצת טרפה אסורה. כמו דר' אליעזר מחשיב אפי' רימה הבאה מאדם כאבר האדם עצמו לכן כמו כן גבי ביצה הנולדה מהטרפה אפילו רבנן מודו דכגוף (הבהמה) [התרנגולת] חשיבא. ואיכא למידק דבפרק שור שנגח את הפרה (דף מ"ז ע"א) אמר רבא עצמו שהוא מרא דשמעתא דתמורה הנ"ל. פרה שהזיקה גובה מולדה מאי טעמא גופא הוא. תרנגולת שהזיקה אינה גובה מביצתה מ"ט פירשא בעלמא הוא. ופירש"י דבר המופרש ממנה. הרי דגם ביצה נקרא פירשא בעלמא וא"כ איך אמר רבא בתמורה דרבנן לא פליגי עליה אלא ברימה דפירשא בעלמא הוא. אבל ביצה דמגופא דתרנגולת הוא כו'. הרי גם ביצה נקרא פירשא בעלמא לגבי התרנגולת ולא גופה. ויש לתרץ דהא כבר הקשו התוספות שם אסוגיא דפרק שור שנגח הנ"ל דאומר דביצה נק' פירשא בעלמא מהא דחולין (דנ"ח סע"א) דאמרינן גופה היא. ותירצו דהתם בב"ק מיירי בביצים גמורות דלא אגידי בגופה. ומ"ש בחולין (דנ"ח) דגופה היא היינו דוקא אותם שמעורות בגידין שנמצאו אדומות במעי תרנגולת כו'. ומ"מ לענין טרפה אפילו אותם שנולדו מיד אחר שנטרפה אסורות מגזירה דרבנן כמו שאסרו ביצה דתרנגולת נבלה כו' וכ"כ עוד התוספות בחולין פא"ט (דנ"ח סע"א) וכ"כ בחי' הרשב"א שם. ובהר"ן פא"ט שם משמע דפליג על התוספות והרשב"א וס"ל דאפילו מעורות בגידין לאו גופה היא מדאוריי' אלא דכיון דאגידה בה דמיא לגופה. ולדבריו צ"ל דביצת טרפה היא רק מדרבנן. וכן יש ב' שיטות אלו דתוס' והר"ן בשט"מ בב"ק (דמ"ז) שם. וע"ש דמ"מ ספיקה אסורה גם לשטה זו דהר"ן. ועכ"פ לפ"ז א"ש ג"כ דלק"מ מסוגיא דתמורה דאמרינן אבל ביצה דמגופה כו' מסוגיא דב"ק הנ"ל כמו דלק"מ אסוגיא דחולין פא"ט (דנ"ח) כנ"ל. וגם להר"ן הרי פי' דדמיא לגופה כו':

קיצור ישוב מ"ש בתמורה (דל"א) דביצה היא מגופה דתרנגולת דלק"מ מהא דאיתא בפ"ה דב"ק (דמ"ז) דביצה נק' פירשא. דכבר ישבו זה התוספות בב"ק שם ובחולין (דנ"ח א') וגם להר"ן פא"ט שם אע"ג דפליג על התוס' והרשב"א ע"ש. מ"מ אתי שפיר: