ה

ועמ"ש על הסוגיא פ"ק דבכורות (ד"ז ע"ב) ומוציא אני דבש גיזין וצירעין מפני שיש לו שם לווי. והקשה הב"י סס"י פ"א וק"ל מנ"ל לר' יעקב כו' וכ"כ הפר"ת סס"י פ"א. ועיין בלחם חמודות פ"ק דבכורות מ"ש בשם רש"ל בהגש"ד נ"ל דהכי פירושא מכח סברא לא מרבינן אלא חדא מילתא ואידך אסור מכל היוצא מן הטמא טמא יעו"ש. ואפ"ל גם כאן כיון דקרוב לומר דקשקשת היינו קליפי הדג שגלדן דומה לצפורן אין לנו לומר ה"ה גם קליפין העשויין כמסמורין. מיהו יש לחלק דשאני התם דאידך אסור מכל היוצא מן הטמא טמא. משא"כ כאן לא שייך זה. והנה הה"מ ספ"א מהמ"א כתב בשם הרמב"ן וז"ל ודע אע"פ שאמר קשקשין הקבועים בו. הקשקשים הם אותן הקליפות הנקלפות ממנו ביד או בכלי אבל הקבועים ואין נקלפין מעור הדג אינה קשקשת וזה ברור כתבו הרמב"ן ז"ל ולהודיענו זה שנה רבינו לשון המשנה וכתב הדבוקים בכל גופו עכ"ל הובא ב"י רס"י פ"ג. וראיתי להנ"ב במה"ת חי"ד סי' כ"ח כתב אלמלי אמרה אדם אחר הייתי דן כנגדו ומה בכך שאינן נקלפים והיכן הוזכר הקילוף בבבלי או בירושלמי כו' עכ"ד. ולפע"ד ד' הרמב"ן מבוארים בתרגום ובגמרא דהתרגום קשקשת קילפין. וכן בגמרא פא"מ (דל"ט ע"א) קילפי. וכן שריון קשקשים אמרו בגמרא קליפה. וכמש"ל סעיף א'. ופירש קליפה היינו דבר הנקלף. משא"כ הקבועין ואינן נקלפין אין שייך לקרותו קילפין. אע"ג דמשארז"ל גבי עופות שיש קשקשת ברגליהן כדגים. והם אפ"ל שאינן נקלפין ועכ"ז נקראים קשקשת. י"ל שהם רק דומים לקשקשת. וכמ"ש בערוך ערך פלתה בשם פסק' דפרה רגלוי דתרנגולתא דמי לפלתא דנוני פירוש לקשקשת עכ"ל דומה דוקא. ועוד אפ"ל שגם הם נקלפין בכלי. וא"כ למדנו מדברי הרמב"ן דצ"ל דוקא קילפין כמ"ש התרגום. וא"כ מזה י"ל דקילפין שיש להם שם לווי פסול. וא"כ לפ"ז יש להקשות עמ"ש הפר"ח בק"א סי' פ"ג והובא בל"י סי' פ"ג סק"ב דגם שם י"ל דכיון דאין כשאר קשקשין א"כ ה"ל קשקשת שיש לה שם לווי. ויש לחלק דהתם הקשקשת מצד עצמה דומה לשאר קילפין יעו"ש. אך לכאורה מצאתי ג"כ קצת ראיה להקל ממ"ש בגמרא פ"ק דשבת (די"א ע"א) אבל בקשקשי ואברורי לית לן בה. ופירש"י בירניות ומגדלים הרי קשקושי פירושו דבר הבולט הרבה. וכן בערוך ערך אברורי כתב דתרגום מגדול עוז קושקא עושנא. הרי קושקא פירושו מגדל. וקשקושי קרוב ללשון קשקשת. א"כ י"ל דגם קליפות הבולטים נקראו קשקשת. וא"כ לפ"ז הנך בליטות שבדג שאטריא י"ל דנקראו קשקשת. וגם לפי פשט ל' הגמרא דקשקשת לבושא הוא י"ל גם קליפות כמסמרים נקרא לבוש דגם כל מיני תכשיטין נקרא לבוש. גם ממ"ש רש"י (דס"ו סע"א) בענין אלו הן קשקשים הקבועים בו יותר מן הסנפירין שאין זזין מאליהן אלא בידים אבל הסנפירין הוא יכול לכשכשן. משמע קצת כשאין זזין אף כשהן בולטין כמו סנפירין נקראו קשקשת. כל שהם קילפי כנ"ל. והנה הפר"ח סי' פ"ג ס"ק כ"ו בשם אהל מועד הביא ב' דיעות בדג אושטריאון שהוא השאטרי'. אפ"ל דפליגי במה שכתבתי דהמתירין ס"ל כיון שהם נקלפים אע"פ שהם בולטים נקראו קשקשת. והאוסרים ס"ל כיון דמשונה הרבה משאר קשקשים וקילפין ה"ל קשקשת שיש לה שם לווי ולא מהני וכנ"ל. דרק גבי הדס מכשירין הדס שיש לו שם לווי. דשם ברור דנכלל בכלל וענף עץ עבות. אבל הכא אינו ברור דבליטות הנקלפים נכללו בשם קשקשת. ובשו"ת שמש צדקה חלק י"ד סי' י"ד כתב שהרה"ג מהרש"א ז"ל כ' אמור לי דג האושטריאון מי התיר לך. נ"ל דזה קאי על הרה"ג מ' שמואל אבוהב זצ"ל בעל שו"ת דבר שמואל שהי' באיטליא. הג"ה. אחר זמן ראיתי לשון הפר"ח סי' פ"ג ס"ק כ"ו כ' וז"ל כתב בספר אהל מועד הדג שקורין אושטריאון מותר ויש שאוסרין אותו והרמב"ן בדקו ושרה אותו במים רותחין ונשתיירו קשקשים הלכך מותר וגם ר"ת מתיר עכ"ל. וממ"ש ונשתיירו בו קשקשין מזה משמע שאינו דג השאטריא. דהשאטרי' כמדומה יש לו הרבה חדודין אלו אלא שאינן נקלפין בנקל וגם הם חדים כמסמורים. משא"כ באושטריאון י"ל שנשתיירו בו קשקשים כקליפות פשוטים:

הלכות תולעים