ד

ולפ"ז הכא גבי קשקשת דתרגומו קילפין. הנה אם בפסוק במקום קשקשת היה נכתב קילפין או קליפות. היה הדבר פשוט דהנך קילפין דשאטריע שבעל כרחנו יש להם שם לווי. קליפין העשויים כמסמרים היו פסולים. (וגם היה מקום לומר דגרע משם לווי כי י"ל שלא נקרא אותם קליפין כמסמרים אלא להפך מסמר הנקלף. וזה גרע משם לווי. דשם לווי היינו כמו דבש גזין לגבי סתם דבש. דמ"מ שניהם עיקר שמם דבש רק שמוסיפים בדבש גזין שם לווי דבש גזין. וכך כאן אם נקראים קילפין כמסמרים דמ"מ עיקר שמם קילפין. אבל י"ל שעיקר שמם מחטין ובליטות רק שהם נקלפים ג"כ וא"כ גרע משם לווי. ואיך שיהי' עכ"פ זה א"א לומר שיהי' נקראים קילפין סתם בלי שום שם לווי ולפחות נקראו בשם לווי קילפין כמסמרים. וא"כ אם הי' נכתב בתורה קילפין היה הנך בליטות פסולין). אבל כיון דלא כתיב בתורה קילפין כ"א קשקשת. יש לספק אם ענין קילפין לקשקשת הוא כמו כופשני לתורים שהוא שם העצם של תורים. או שמא ה"ל כמו הדס לגבי עץ עבות דג"כ תרגום עץ עבות בפ' אמור הוא הדס. ומ"מ באמת אין זה שם העצם ולכן גם הדס שיש לו שם לווי נקרא עץ עבות סתם בלי שום שם לווי כנ"ל. והנה התרגום הוא קליפין וכן בגמרא פרק אין מעמידין (דל"ט ע"א). ובגמרא ר"פ השוחט (דכ"ז ע"ב) תדע (שמן הרקק נבראו) שהרי יש להן קשקשת ברגליהן כדגים. והיינו כמ"ש התוספות פ"ק דחולין (דכ"ג ע"א) סד"ה איצטריך וז"ל וי"ל דלשון קשקשת משמע דבר שאינו שוה וחלק דבר שהיד מסכסכת בו וסנפיר כך הוא ונופל בו לשון קשקשת עכ"ל. ור"ל דלכן אצטריך לכתוב סנפיר וקשקשת ללמדנו דסנפיר אינו קשקשת. ועיין מזה בחה"ר דס"ו ד"ה ת"ר אין לו עכשיו. הביא דברי התוספות הנ"ל וסיים ואסיקנא דקשקשת לשון מבואר הוא שהוא אלו שהוא מלובש בהן כדכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש וכתב רחמנא סנפיר לכדתנא דבי ר' ישמעאל. ומדבריהם מבואר להדיא דנהי דקשקשת לבושא הוא מ"מ אינו לבוש חלק. מ"מ י"ל נהי דאינו חלק והיד מסכסכת בו מ"מ אינו כמחט ומסמור. וראיה ממ"ש בגמרא פ"ק דחולין (די"ז ע"ב) בענין פגימת סכין אוגרת פסולה מסוכסכת כשרה. היכי דמי אוגרת היכי דמי מסוכסכת אוגרת משתי רוחות (שיש ב' עוקצין לפגם אחד לראשו ואחד לסופו כו') מסוכסכת מרוח אחת (שאין לפגימה אלא עוקץ אחד והשני הוחלק במשחזת כו') וע"ש בהרא"ש סי' כ"ד דהרמב"ם והרי"ף מפרשים מסוכסכת בענין אחר. שבדרך ירידתו אינו קורע. עכ"פ גם לפירש"י לא דמי מסוכסכת לעוקץ כמחט ומסמור דגרע טובא ממסוכסכת. וה"ל ודאי כאוגרת. ועיין בפירש"י בשבת פרק במ"מ (דכ"א ע"א) גבי שהאור מסכסכת בהן. ובערוך ערך סכסך. פ"ק דב"ק (ד"ו ע"א). ובפסוק וסכסכתי מצרים במצרים בישעי' סי' י"ט ב'. וסי' ט' ב' ואת אויביו יסכסך. ותרגום לשון גירוי וג"כ לשון חיכוך זה בזה. וכ"ז אינו נופל רק על דבר שאינו חלק ומסתבך זה בזה אבל לא על העשוי כמחטין. דא"כ זה נוקב זה. ומ"ש התוס' דחולין (דכ"ג) וסנפיר כך הוא. י"ל כשהסנפיר שוכב שאז אינו כמחט. וענין סכסוך זה דבשריון קשקשים היינו מפני שהשריון עשוי קשקשים על נקבים והם מגינים שלא יכנוס חץ בהנקבים וכדפירש"י בעו"א במ"א סי' כ"ב ל"ד ע"פ בין השריון ובין הדבקים ועיין בד"ה ב' סס"י י"ח ל"ג במצ"ד שם פי' כמ"ש רש"י במלכים שם וכ"מ בתרגום דרב יוסף שם. ורש"י שם פי' בע"א. ועכ"פ מלשון קליפין ודביקים לא משמע כלל שיהיו כמסמורים רק כקליפי הצפורן. רק אעפ"כ מסכסכת היד בהן מפני שהן קליפה וקליפה בפ"ע כקשקשי הדג. ובכתובות פרק אע"פ (דף ס' סע"א) צנור שעלו בו קשקשים פירש"י קשים ועשבים. ובב"ב פ' הספינה (ד"פ ע"ב) כגון שזב ע"ג קשקשים פירש"י קיסמין דקים. וביחזקאל סי' כ"ט ד' והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותיך. מבואר שהדגים נדבקים בקשקשת של הדג הגדול. וא"כ אם יש קשקשים חדים כמסמורים בלתי אפשר שידבקו שאר הדגים בקשקשים אלו מרצונם. וא"כ אין זה משל כלל אל הנמשל יעו"ש. אלא ודאי משמע דסתם קשקשים היינו קליפות העגולים כמ"ש הרמב"ן. וא"כ י"ל דקליפות העגולים הם שם העצם של קשקשת. וקליפות כמסמורים שיש להן שם לווי אינן מועילין:

קיצור. גבי קשקשת אם היה נכתב בתורה קילפין הי' פשוט דבליטות אלו דבשאטריא לא מהני. אבל כיון שנכתב קשקשת והתרגום קילפין עדיין אינו מוכרע. התוספות והרשב"א פירשו דקשקשת דבר שהיד מסכסך בו. משמע רק סכסוך. ולא שהם כמחטין וכ"מ מפסוק והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותיך: