ב

ולכאורה היה נראה דהנך בליטות כיון דגובה להן ובולטין הרבה מעור הדג י"ל דנקרא ציץ ועיין פירש"י בירמיה סי' מ"ח ט' ע"פ תנו ציץ למואב. שפירש כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם או מן הבהמה קרוי ציץ עכ"ל. וכן פטורי ציצים הנזכר במלכים א' סי' ו' כמה פעמים. ובערוך ערך צץ אלו הן ציצין המעכבין את המילה תשובת רב האי גאון ואביו רב שרירא ז"ל בשר החופה את רוב העטרה דאמריתו אמאי אפקוהו בלשון ציצין. כך הוא כל הבשר החופה את רוב העטרה אינו נקרא ציצין אלא אם נטל מקצתו הנה ושייר מקצתו הנה מעט והנה מעט אותן מעט הנותרים נק' ציצין מפני שדומה לסנפירין ותרגום סנפיר ציצין עכ"ל. והרי התם נק' ציצין מצד שתולה ובולט מהבשר אע"ג שאינו נד. וגם לכאורה נקלף הוא שהרי יכולים לקלפו מהעטרה ע"י הפריעה כנראה בחוש. אלמא דגם דבר הבלתי נד וגם נקלף כל שתולה ובולט נקרא ציץ שהוא תרגום סנפיר. וא"כ הנך בליטות היוצאים מהשאטריא שיש להן גובה הרבה ועוקצין כמחט י"ל דנקרא ציצין אע"פ שנקלפין בטורח. כמו שגם ציצין המעכבין את המילה נקלפין בטורח. וא"כ הם כמו סנפיר דתרגומו ציצין ולא קשקשת. ומ"מ יש לחלק דגבי ציצין דמילה אינו נקלף לגמרי מהגיד רק שנקלף מעל העטרה. ונשאר דבוק ע"ג הגיד שלמעלה מהעטרה ולכן יש דיעה דהציצין מעור הערלה לא מהני בהו פריעה. אף שנתגלה העטרה רק צריך לכרות אותם. ועכ"פ כיון שאין נקלפין לגמרי נקרא ציץ כמו הסנפירין שג"כ א"א לקולפם. אבל הנך בליטות דדג שאטריא כיון שנקלפין לגמרי מהדג. י"ל שאינן נקראים ציצין כלל:

קיצור. (לכאורה היה מקום לומר דהנך בליטות נקראים ציצין כדפירש"י בירמיה סי' מ"ח ט'. וכמו ציצין המעכבין את המילה. מיהו יש לחלק דכיון דהנך בליטות נקלפין לגמרי מגופו של דג אינן נקראים ציצין):

ומ"מ כ"ז אינו טענה רק לומר דאינם נכללים בשם ציצין שהוא ענין סנפיר. כיון שנקלפין. אבל מ"מ אפ"ל שגם כן אינן בכלל קילפין שהוא קשקשת שבתורה. והטעם הוא דסתם קליפות הם קליפות העגולים שכתב הרמב"ן שאין להם גובה ובליטות. אבל הנך קליפות אע"פ שג"כ נקלפין מעור הדג כיון דדומין למחטין או למסמורים לא דמי כלל לסתם קליפות א"כ אינן נקראים קילפין סתם אלא בשם לווי. היינו קליפות העשויים כמסמורים. או מסמורים הנקלפין. אבל לא יוכללו בלשון קליפות בלי צירוף שם לווי. דהא לא דומים כלל לסתם קליפות. ובודאי שינוי קליפות אלו מסתם קליפות הדג גדול יותר מהשינוי שבין אזוב יון ואזוב כוחלי ואזוב מדברי וכה"ג לבין סתם אזוב. ואעפ"כ פסלו אותם מפני שיש להם שם לווי. במשנה פי"א דפרה מ"ז. והובא בגמרא פ"ק דסוכה (די"ג ע"א) ובפא"ט (דס"ב). וכן השינוי בין אסא מצראה לגבי סתם אסא ודאי פחות הרבה מהשינוי שבין קליפות כמסמרים דדג שאטריא ובין סתם קליפות. ואעפ"כ משמע בגמרא פ"ג דסוכה (דל"ג ע"א) דהיה נפסל משום שם לווי שנק' אסא מצראה ולא אסא סתם. לולי משום דבקרא לא כתיב אסא והדס כ"א עץ עבות יעו"ש. וא"כ הכא דכתיב קשקשת דהיינו סתם קשקשת ולבושא. א"כ קליפין אלו שיש להם שם לווי י"ל דאינן בכלל זה. דנלמוד מאזוב והדס. ומים פ"ו דמכשירין משנה ד' דכל היכא שהקפידה התורה על דבר אחד כמו אזוב כנ"ל בעינן שיהיה הוא הדבר כמ"ש בתורה בלי שום שם לווי וכן אמרינן גבי תורים בפא"ט (דס"ב ע"ב). אבל אם הדבר נקרא בשם התורה עם שם לווי ולא יקרא בשם התורה בלבד אמרינן דלא זה הוא מה שכתוב בתורה. וה"נ לענין קשקשת שבתורה נאמר דהיינו קילפין שנקראים קילפין סתם בלי שם לווי. משא"כ קילפין אלו שבדג שאטריע. דעל כרחך צריכים הם לשם לווי קליפות כמסמרים או מסמורים הנקלפין א"כ י"ל דלא זהו קשקשת שבתורה:

קיצור. אף דאינן נקראים ציצין שהוא סנפיר. עכ"פ אינן ג"כ סתם קילפין. כ"א מובדלים מסתם קליפות. יותר מהבדלת אזוב יון או כוחלי או רומי או מדברי מסתם אזוב. וא"כ יש להם שם לווי קליפין כמסמורים. וגבי אזוב ומים ותורים אמרינן דשם לווי פסול. וה"נ נימא גבי קשקשת דכיון דקשקשין אלו ע"כ לא יובנו בלי שם לווי א"כ לא זהו קשקשת שבתורה שהיא קילפין סתם כמו אזוב זה כו':