ז

אמנם כ"ז לענין אווזות הבר הנק' ווילדע גענז שהן מין בפ"ע מאווזות שלנו. כדאיתא בגמרא ספ"ה דב"ק (דנ"ה ע"א) אווז ואווז הבר כלאים זב"ז. אבל אווזות אלו שהן בני תרבות אלא שיש להן קצת שינוי מאווזות שלנו שחרטומן שחור. הנה מחמת זה כ' בתשו' תשואת חן הנ"ל שיש להסתפק עליהן אולי הם מבר אווזות הבר. והעלה. ומנעתי את ידי לא לאיסור ולא להיתר כיון שאין להם ג' סימנים בגופן עכ"ל. ובספר פתחי תשובה סי' פ"ב כ' ועיין בתשו' בית אברהם בקונטריס משפט שלום שהאריך להכשיר האווזות שראשי חרטומן שחורות אשר קצת מחכמי הדור אסרוהו כו' והוא האריך לסתור דבריהם עכ"ל. ולכאורה יש לקיים יותר דברי הבית אברהם דמהיכי תיתי נספק עליהם שהן מאווזות הבר מאחר שהן בני תרבות ושמן אווז ויש להם הסימני טהרה כמו באווז וגם מסתמא הן לבנים בכל גופן כמו אווז רק שחרטומן שחור. והרי שמא מלתא היא כדאיתא לענין חגבים ושמו חגב. ואף דבעינן ג"כ שיהיה שוה לחגב בכל ארבעה הסימנים. ה"נ הרי הן שוין בסימנין לאווזות וגם שמו אווז. ואם משום שנק' עוד בשם לווי כמו קיטאייסקע גענז [עי' מפתח]. הרי ה"נ לענין כופשני צוצייני איתא (דס"ב ב') דכשרין אפילו לגבי מזבח משום דבאתרייהו כופשני קרי להו. וה"נ י"ל דרק כאן נק' קיטאייסקע גענז ובאתרייהו נק' אווזות סתמא. ועוד דאיתא (דס"ה א') אחרים אומרים שכן עם טמאים טמא שכן עם טהורים טהור. ומסקינן שכן ונדמה קאמרינן ופרש"י ונדמה. דומה להן במראיתו. ובחידושי הר"ן דס"ב ע"א כלומר נדמה בפרצופו ומנהגו. ודס"ה ע"א כ' שהרי"ף ז"ל פוסק כאחרים. ולפ"ז צ"ל דנדמה דאמרינן היינו נדמה בסימנין כו' עכ"ל. והאווזות אלו יש לחקור אחריהן אם הם שכן ונדמה עם שאר האווזות א"כ כיון שהם דומים ג"כ בסימנין ובמראיתן שהן ודאי לבנים כל גופן. וגם בפרצופן ומנהגן. וגם שמן אווז מהכ"ת נספק עליהן. אך אפשר שהן רק נדמה ולא שוכן אצלם. ומ"מ לא שנסמוך ע"ז לכתחלה אלא לענין לסמוך על המנהג שכבר נהגו אצליכם לאוכלן. דלכאורה שי"ל שזה שנהגו כן ה"ל כמסורת. אלא שבתשו' הרא"ש כלל כ' סי' כ' כתב ודע כי אני לא הייתי אוכל ע"פ המסורת שלהם כי אני מחזיק את המסורת שלנו כו' עד לא יאכלנו ע"פ מסורת אחרים הפחותים מהם עכ"ל. והביאו ג"כ בתשו' מהרי"ל סי' צ"ה דמסורת אשכנז הוא עדיף כו' ע"ש. י"ל התם שאני שבאשכנז יש מסורת להיפך. אבל בנד"ז שלא נשמע מסורת להפך ובכמה עיירות במדינתכם מנהג פשוט לאוכלם. אפ"ל דה"ל כמסורת וכמש"ש במהרי"ל אנשי מדינה או עיר אחרת שהוא מנהג פשוט שם לאוכלו כו'. ע"כ בכה"ג יש לסמוך על התשו' בית אברהם שלא לסתור מנהגן במקום שנהגו לאוכלן:

קיצור. מיהו כ"ז באווזות הבר. אבל הני אווזות שהן בני תרבות רק שחרטומיהן שחורין. ובתשו' תשואת חן נסתפק עליהם. ובספר בית אברהם האריך להתיר אותן. לכן במקום שנהגו לאוכלן אין לסתור מנהגן מטעם המבואר בפנים:

הלכות דגים