ה

ולפע"ד י"ל דהרז"ה לשיטתי' דמפרש דורס ואוכל היינו דורס ואוכל עוף כיוצא בו כו' דומיא דארי דורס ואוכל. וכדפי' ר"ת בתוספות (ד"ס ע"א). ע"כ ע"ז שפיר מסתבר הקבלה שכשכף רגלו רחבה אינו מן הדורסים וכמ"ש הכוזרי מאמר שלישי סי' י"א ושם לצבועים מדת הגבורה וכלי הדריסה והטרוף ושם לארנבת ולאיל כלי הבריחה עכ"ל ופי' הא"נ וז"ל לצבועים העופות והחיות הדורסים הנזונים מן הבשר. וכלי הדריסה כמו הצפרנים והפה והשיניים עכ"ל ע"כ אם כף רגלו רחבה וחרטומו רחב י"ל שזה אינם כלים הראוים לדריסה. ולכן באה הקבלה שעופות אלו שחרטומם רחב וכף רגלם רחבה אינן דורסים. ר"ל שאינן דורסים העופות. שאין להם כלי הדריסה. אבל לפמ"ש רש"י בפי' דורס ואוכל הנזכר בסימני עופות טמאים שאינו כלל דריסה הנ"ל. כ"א כמ"ש (דס"ב ע"א) ונ"ל שכל עוף הנותן רגלו על האוכל ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו הוא דריסה וכן דרך העורבים שגדלים בבתים שקורין קוקואה עכ"ל. א"כ לפ"ז אף אם כף רגלו רחבה י"ל שאינו ראיה כלל שלא יתן רגלו על האוכל כו'. והנה בפי' המשניות להרמב"ם משמע ג"כ כפי' רש"י וז"ל דורס הוא שיתן ידו על הדבר שהוא אוכל ואח"כ אוכל ממנו וכן עושין כל בע"ח שהם טורפים עכ"ל. הרי מבואר בלשונו דדורס הנז' כאן הוא רק שיתן ידו על דבר שהוא אוכל. ולא שדורס בעל חי ממש. וכן פי' הרע"ו ברטנורה. אלא שמ"מ נראה מלשון הרמב"ם שזהו מנהג בע"ח הטורפין. והנה בכנה"ג בהגהב"י אות ב' כ' וז"ל וכתבו ב"ח ודמש"א דמ"ש רש"י במשנתינו הדורס האוחז בצפרניו וכו' אין פירושו שאוחז המאכל בצפרניו ומגביה בפיו מן הקרקע מה שאוכל אלא הכי פירושו אוחז בצפרניו ומגביה קצת בצפורניו מן הקרקע מה שאוכל ומגיעו לפיו ואין צפור טהור עושה כן עכ"ל. ולפע"ד דבריהם אלו הם נגד פירש"י בגמרא (דס"ב ע"א) הנ"ל שכתב בפי' ולא ינטל כולו אצל פיו. דמזה משמע שמגביה בפיו מן הקרקע מה שאוכל הפך דבריהם. ועיין בהגמי"י אות יו"ד נראה דנוטה ג"כ לפרש"י בענין דורס. וכ"כ בכלבו סי' ק"א בשם הראב"ד וז"ל ולשון הראב"ד ז"ל בענין הדריסה אני קבלתי עוף הדורס ברגלו מה שהוא אוכל בין חי בין מת ואפילו ירקות ה"ז דורס וטמא. והעורב והעטלף עוזרים זה הפירוש שאין מכין שום עוף חי והם בכלל הדורסים וזה כמו שפירשו כל עוף שנותן רגלו על האוכל ומחזיקו ברגלו שלא ינטל כולו אצל פיו דריסה היא כמו שעושה העורב שקורין קוו"ה. ואי אפשר לפרש דורס בעוף שמטיל ארס לפי שהעורב ורוב המנויין בפרשה אין להם ארס עכ"ל. והנה הב"י לא הביא מהעומדים בשטת רש"י בפי' הדורס ואוכל שום פוסק כ"א שדחו דבריו. אבל לפמ"ש שהרמב"ם והראב"ד והגמי"י עומדים בשטתו ודאי יש לחוש מאד לשטה זו גם הפמ"ג במשבצות סק"א כ' שיש לחוש בפי' הדורס ואוכל לכל הפירושים א"כ עפ"ז יש ליתן טוב טעם לדעת הרמ"א בש"ע ס"ג דס"ל שאין לסמוך אפילו על ג' סימנים בגופו עם קבלת הרז"ה ושאין לשנות והיינו משום שי"ל שקבלת הרז"ה אינו מוציא מספק דורס ואוכל דשטת רש"י. וכן הבין הט"ז סק"ד דרש"י לא ס"ל הא דהרז"ה. וכן פי' במשבצות שם:

קיצור. אפ"ל דהרז"ה לטעמיה דפי' כל עוף הדורס דומיא דארי דורס ואוכל שדורס בעל חי. וא"כ כשכף רגלו רחב וחרטומו רחב אין לו כלי הדריסה. וא"כ זהו ראיה שאינו דורס. אבל רש"י מפרש דורס שנותן רגלו על האוכל ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו. וכ"כ בכלבו בשם הראב"ד. א"כ גם כשכף רגלו רחבה וחרטומו רחב יכול לעשות כן: