ד

ומעתה נבוא נידון הסימן שאינו דורס שמחמתו כ' רש"י דס"ב סע"ב ד"ה דחזיוה דדרסה ואכלה דעוף הבא לפנינו י"ל שמא ידרוס כו' ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת כו' והרא"ש פא"ט סי' סמ"ך כתב בשם הרז"ה שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס וכן מסתבר וראוי לאוכלו אם ימצאו לו שלשה סימנים בגופו עכ"ל. וגם הרשב"א בחידושיו הביאו. אם זהו מוסכם אף לדעת רש"י. וראיתי בכנה"ג בהגהת הטור אות ח' שהפרישה כתב בשם רש"ל דכוונת הרא"ש לומר דאע"ג דלרש"י לא מהני קבלת הרז"ה אפילו בשלשה סימנים משום דהוא ז"ל ס"ל דעוף זה אסור ואין לסמוך על שום סימן אלא בקבלה הרא"ש סובר דבשלשה סימנים בגופו ובקבלת הרז"ה יש לסמוך עכ"ל. אך יש קושיא ע"ז מדברי הרא"ש בתשו' כלל כ' סי' כ' שנראה מפורש דאסר אף בשלשה סימנים בגופו ובקבלת הרז"ה כמו שאבאר. דהנה רבינו ירוחם נט"ו לאחר שהביא דברי הרא"ש שיש לסמוך על קבלת הרז"ה באופן אם נמצאו ג' סימני טהרה בגופו כתב ולפיכך זה הסיגוניא המקננת בבתים הגבוהים היא טהורה שיש לה כל סימני טהרה כמו אווז ממש. וגם כף רגלה רחב כמו אווז וידוע שאינה דורסת וקבלתי שהוא עוף טהור וראיתי כמה מקומות שנוהגים בו היתר. ויש מקומות שנוהגין בה איסור שסוברים שהיא חסידה הכתובה בתורה. ואין זה טעם כו' עכ"ל. הרי מלשונו נראה שעוף זה יש לו כל סימני טהרה דהיינו שלשה סימנים שבגוף א"י וזפק וקורקבנו נקלף. אף שכתב כמו אווז ממש והאווז אין לו זפק כלל רק שני סימנים בגופו א"י וקורקבנו נקלף כידוע ומפורסם וכמ"ש בסה"ת סי' כ"ו וז"ל כגון הני אווזין שאין להם זפק עכ"ל. וכ"כ בכלבו רסי' ק"א וז"ל ואי לא ידעינן אי דריס אע"ג דאית ביה שני סימנים טמא אי לא פשיטא ליה דלאו מין עורב הוא כגון אווזין ומינייהו עכ"ל. הרי דבאווזין אין רק שני סימנין בגופו והוא בשם בעל העיטור. וכמ"ש ג"כ בשו"ת תשואת חן סי' מ"ג שהשיג על הכו"פ ששגג בזה. מ"מ מדנקט כל סימני כו' מוכח שיש לה זפק ג"כ ועוד דאל"כ מהו ענין ולפיכך זה הסיגוניא כו' הרי אדרבה הרא"ש לא סמך על קבלת הרז"ה אלא כשיש לעוף שלשה סימנים בגופו אזי מהני קבלת הרז"ה על סימן הרביעי. משא"כ כשאין לו רק ב' סימנים בגופו אין לסמוך כלל על קבלה זו מכמה טעמים. ואווזות שאני שיש לנו מסורת שהוא עוף טהור והוא האווזא הנזכר בגמרא בדוכתי טובא. א"ו עכצ"ל דס"ל לרי"ו שסיגוניא יש לה ג' סימנים בגופו ומ"ש כמו אווז הוא באמת אינו מדוקדק. וכן הרש"ל ביש"ש סס"י קט"ו הבין בפשיטות דהסיגוניא יש לה שלשה סימנים ע"ש גבי ונפ"מ לעוף שיש לו ב' סימנים כו'. והנה הרא"ש בתשו' כלל כ' סי' כ' אסר עוף הנ"ל וס"ל שזהו החסידה האמורה בתורה. הרי ס"ל שאין לסמוך אף בג' סימנים בגופו ובקבלת הרז"ה. והרש"ל שם תירץ דבריו משום שהרא"ש סובר דתרתי בעינן חרטומו רחב וכף רגלו רחבה שניהם ביחד. אבל בחד מהני אפילו אית ליה ג' סימני טהרה לא סמכינן עלה ולכן הסיגוניאה שאין לה כ"א סימן אחד דכף רגלה רחב אבל אין חרטומו רחב אין לאוכלה. וכ"כ בכנה"ג אות ל"ח בשם הדרישה והל"ח אות שכ"ג והדמש"א (דקס"ו ע"ג). והוא ז"ל עצמו כ' ול"נ דס"ל להרא"ש דלא סמכינן על קבלת הרז"ה אלא בסתם עוף שאינו מוחזק לא לטהור ולא לטמא התם סמכינן אקבלת הרז"ה דמסתמא מהטהור הם אבל בעוף שאנו מוחזקים בו דטמא לא תועיל קבלת הרז"ה לטהרו אלא ע"פ מסורת אחרים הגדולים מאותם שאמרו שהוא טמא עכ"ל הרי עכ"פ קבלת הרז"ה עדיין אינה הלכה פסוקה אף עם ג' סימנים בגופו. ותירוץ דהרש"ל והל"ח הוא נגד משמעות לשון תשו' הרא"ש יעו"ש. ואם היינו אומרים דהסיגוניאה יש לה סימנים רק כמו אווז אז ודאי לק"מ. אך א"כ דוחק גדול דא"כ איך יעלה על הדעת להתירה בלי מסורת ברורה. הא אפילו נחזיק שודאי אינה דורסת הרי א"כ יש לה רק ג' סימנים ולדעת ר"ת כ"ה בכל עשרים עופות טמאים. וגם כבר פסקו כרש"י דבעינן כל ד' סימנים או מסורת כו' וצ"ע. ועיין עוד בכנה"ג אות ל"ד שהביא כמה אחרונים דס"ל דהאו"ה חולק על הרז"ה אף בג' סימנים בגופו והוא ז"ל דחה סברתן:

קיצור. הרא"ש פא"ט סי' סמ"ך כתב בשם הרז"ה שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס וכן מסתבר וראוי לאוכלו אם ימצאו לו שלשה סימנין בגופו עכ"ל. וכתבו בשם מהרש"ל דכוונת הרא"ש לומר אף שלדעת רש"י לא מהני זה. אך מדברי הרא"ש בתשו' כלל עשרים סי' כ' נ' שאין לסמוך כלל על זה ושי"ל שהוא עוף טמא גמור והיינו החסידה האמורה בתורה והרש"ל תירץ דעוף הסיגוניאה כף רגלו רחבה אבל אין חרטומו רחבה. ומדברי הכנה"ג בשם הדרישה ושאר גדולי אחרונים מובן שקבלת הרז"ה אינו הלכה פסוקה אף שיש לו ג"כ שלשה סימנים בגופו: