א

סימן ס

ע"ד האווזות המצויים במדינתכם ואוכלים אותם רוב אנשי מדינתכם והיינו שחרטומיהן שחורים ועם עוד איזה שינויים קצת מאווזות שלנו ומ"מ אינן אווזות הבר הנק' ווילדע גענז. וכן הנקראים קיטאייסקע גענז [ע' מפתח]. מקודם נציע השטות בסוגיא דנשר. שנינו במשנה פא"ט (דנ"ט ע"א) וכל שיש לו אצבע יתירה. [וזפק] וקורקבנו נקלף. ויש בזה ב' פירושים. הא' שטת רש"י בגמרא (דס"ה ע"א) עמש"ש בברייתא בידוע שהוא טהור. שכתב וארישא סמיך כו' ואם אינו דורס ויש לו עוד שלשה סימנין כו' והביאו כן בשמו התוספות דף ס"א ע"א ד"ה כל שיש. ודס"ב ע"א ד"ה מפני. דארישא סמיך כו'. ולא נתיר בשלשה סימנין הללו כו'. הב' שטת ר"ת הנז' בתוספות שם ושם דלאו ארישא סמיך אלא כל שיש בו שלשה סימנין הללו של טהרה בידוע שאינו דורס וטהור וא"צ לבדוק בסימן של דריסה. והנה רש"י ור"ת שניהם שוין בזה דבכל עשרים עופות הטמאים יש שלשה סימנין של טהרה. רק לפר"ת א' מהן אינו דורס ושני סימנין בגופו ולכן כל שיש לו שלשה סימנין בגופו ודאי אינו מעשרים עופות הטמאים וא"כ הוא ודאי עוף טהור ובודאי אינו דורס. אבל לפירש"י י"ל ששלשה הסימנין שבעשרים עופות הם שלשה סימני טהרה בגופו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף רק שדורסין ולכן א"א להתיר עוף שיש לו ג' סימנין בגופו עד שיוודע בבירור שאינו דורס. דאל"כ י"ל שהוא מעשרים עופות הטמאין. כ"כ התוספות ד"ה מפני הנ"ל. וכ"כ הרשב"א בחידושיו דף ס"א ד"ה וכל שיש לו וז"ל נמצא עכשיו דמתוך דבריו אנו למדין דשלשת סימנין הנוהגין בעשרים עופות הן אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף ולפיכך עוף הבא בשלשתן אסור עד שיתברר שאינו דורס עכ"ל. ובאמת שכן משמע ג"כ מדברי ר"ח שהביאו התוספות דס"ב ב' שכ' כגון שיש באלו עשרים זפק וקורקבן נקלף ואצבע יתירה אבל דורסין ואוכלין כו' עכ"ל. אלא שהתוספות כתבו שר"ח לא כתב כן אלא לסימן בעלמא. וכ' בספר אשל אברהם פא"ט רס"י ל"ו. שמדברי התוספות דס"א ע"ב סד"ה מכדי שכתבו ופי' הקונטריס עיקר והכריח דס"ל להתוספות גם בזה פירש"י עיקר דסימן החדש שאינו בעשרים עופות הוא סימן שאינו בגופו דהיינו אינו דורס ובזה אני מתמיה על הפוסקים שכולם תפסו עיקר כדברי תוספות דהיינו פר"ת די"ט עופות ועורב אינם דורסים. ובאמת לפמ"ש התוס' דפירש"י עיקר דילפינן מחדש ע"כ גם בזה פירש"י עיקר די"ט עופות ועורב דורסים עכ"ל. והנה התוספות דס"ב א' שם כ' כפי' הקונטרוס כו' ולא כפר"ת כו'. ומ"ש אח"כ ומיהו אין הלשון משמע כן. הנה אדרבה הרי ר"ח כ' קבלנו מרבותינו כי זה הסימן קורקבנו נקלף וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהמ"א הי"ט והמ"מ שם בשם הגאונים וכ"כ הראב"ן סי' רס"ח ושא"פ והרי זה לא כפר"ת לא כמ"ש התוס' בד"ה והוא דלא דריס. גם פשט לשון הבא בסימן אחד. משמע סימן שבגופו ולא מה שאינו דורס שזהו רק שלילה ועוד שזה א"א לידע בבירור גמור כמ"ש בגמ' גבי תרנגולתא דאגמא חזיוה דדריס דס"ב סע"ב ואין שייך כ"כ ע"ז לשון הבא בסימן. וכן לשון והוא דלא דריס דוחק לפרש דהיינו הבא בסימן אחד דנקט תחלה. ושוב מצאתי כן להריב"ש סס"י קצ"א גם בכלבו רס"י ק"א בשם בעל העיטור ואי ידעינן ביה דלא דריס טהור בסימן אחד ואי לית ביה שום סימן אע"ג דלא דריס טמא שאין זה סימן טהרה עכ"ל. וכיון שכן כמ"כ פי' הבא בשני סימנין היינו ג"כ בשני סימנין שבגופו וא"כ ממה שלא נסתפקו עליו בי"ט עופות מזה ראיה לשטת רש"י דבהם יש שלשה סימנין בגופן ממש. ומיהו ממ"ש רש"י דס"ב ב' גבי שמונה ספיקות מבואר דגם רש"י מסופק מהו סימן החדש. ושטה ג' היא שטת רבינו משה בר' יוסף שהביאו הרשב"א בחידושיו ובתה"א והר"ן דס"ל ג"כ בחדא כשטת ר"ת דמ"ש במשנה כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור לאו ארישא קא סמיך אלא אז ודאי ידוע שאינו דורס והוא טהור. רק דבזה פליג עליה דס"ל דבי"ט עופות אין רק סימן אחד של טהרה בגופו וכולם דורסים כו' כמ"ש בב"י סי' פ"ב. ועיין בספר המאור להרז"ה כ' ג"כ וז"ל וקבלנו פירושה בג' דרכים ע"ד ג' כתות מן החכמים וע"ש דהאחד שטת רש"י ע"ד שכתבתי לעיל בשם הרשב"א רק מ"מ יש שינוי בפי' עוף הבא בסימן אחד טהור ע"ש. הב' שטת ר"מ בר"י. הג' שטת רבינו יעקב היינו שטת ר"ת דלעיל. ויש דעה ושטה רביעית היינו דעת הרמב"ם לפמ"ש הריב"ש כדלקמן. ונפקותא בין פר"ת ופי' רמב"י לענין עוף הבא לפנינו בשני סימנין של טהרה בגופו וגם ידוע ברור שאינו דורס. א"כ לפי שטת רמב"י ודאי עוף טהור הוא דהא בי"ט עופות ודאי ליכא לספוקי שאין להם רק סימן א' בגופם ובעורב נמי ליכא לספוקי אע"ג דעורב ג"כ יש לו ב' סימני טהרה בגופו. מ"מ הוא דורס וזה כיון שאינו דורס ליכא לספוקי בעורב. וכ"כ בהדיא הר"ן פא"ט לשטת רמב"י וז"ל בא בשני סימנין בגופו ואינו דורס טהור שאין בעופות הטמאין כיוצא בו עכ"ל. אבל לשטת ר"ת וסיעתו יש לומר שהוא מי"ט עופות הטמאים שהם כן. וכ"כ בכנה"ג סי' פ"ב בהגהת הטור אות ז' בשם הדרישה ופרישה עמ"ש הטור ואם הוא בחזקת שאינו דורס ויש לו אחד מג' הסימנים כו' נ"ב דוקא בסימן אחד הא בשני סימנים אסור דאיכא לספוקי בחד מעשרים עופות עכ"ל:

קיצור. שטת רש"י דמ"ש וכל שיש לו אצבע יתירה וקורקבנו נקלף טהור ארישא קאי דהיינו בידוע שגם כן אינו דורס וכ' התוספות דס"א ע"ב סד"ה מכדי שפירש"י עיקר. הב' שטת ר"ת דלאו ארישא סמיך אלא כל שיש בו שלשה סימנין של טהרה בידוע שאינו דורס וטהור וא"צ לבדוק בסימן של דריסה וכ"כ הרשב"א בחידושיו דס"א ע"ב לשטת ה"ר משה בן יוסף. רק בחדא פליג רמב"י על ר"ת והוא דס"ל דבכל הי"ט עופות אין רק סימן אחד של טהרה ור"ת ס"ל דיש להן שלשה סימנים שנים בגופן וסימן שלישי שאינו דורס. ויש עוד שטה רביעית והוא הריב"ש בשם הרמב"ם כמשנ"ת לקמן סעיף ג'.והנה עוף הבא לפנינו בשני סימנין של טהרה בגופו וגם ידוע ברור שאינו דורס א"כ לשטת רמב"י ודאי עוף טהור הוא אבל לשטת ר"ת י"ל שהוא מי"ט עופות הטמאים: