ז

אך מ"מ אין לסמוך ע"ז דמה שהיא אינה מתנוונה אין לדון זה כמו חזקה. דא"כ יהי' מהני זה בכל ספק טרפות לצרף זה לחזקת כשרות של בהמה וה"ל תרי חזקה. ולא נמצא סברא זו בשום אחד מהפוסקים כלל. א"ו אין זו חזקה. וגם הדין דתרי חזקה מהני נגד ספק שקול אינו מוכרח כלל. ולכן כשידוע שהיא בוקא דאטמא דשף מדוכתיה אין להקל בענין החלב כלל. אף שהבהמה בריאה בתכלית. אך כשהיא רק צולעת ויש ספק אם צולעת מצד שאר סיבה אם שהיא בוקא דאטמא דשף מדוכתיה. אבל אינו ניכר בודאי ששף מדוכתיה כ"א שהוא ספק. הן ספיקא דתרי ותרי שתרי אומרים שנראה להם שהוא שף מדוכתיה. ותרי אומרים להיפך שאינו שף מדוכתיה. או שאר ספק שקול אם הוא שף מדוכתיה או לא. אזי בכה"ג נראה להתיר החלב דהא איכא שני ספיקות להקל האחד שמא לא שף הבוקא דאטמא מדוכתיה כלל. הב' אף את"ל דשף מדוכתיה שמא לא איעכול ניביה כלל. כיון שהיא בריאה ומהלכת כמה מילין בכל יום רק שצולעת מעט. ובשני ספיקות ודאי יש להקל וכמו גבי פתח פתוח פ"ק דכתובות (ד"ט ע"א). ושם מקילין אף שהספק השני שמא באונס אינו ספק שקול גמור כו' ע"ש. וכן פסק בשו"ת גבעת שאול סי' וא"ו הביאו בפתחי תשובה רס"י נ"ה. וע' בחכמת אדם כלל כ"ד ססע"י י"ח ובבינת אדם. הוא ג"כ כמו שכתבתי רק שלא ראה תשו' ג"ש הנ"ל. וע' בל"י סי' נ"ה סק"ו משמע ג"כ כן. וע' כנה"ג סי' נ"ה בהגהת הב"י אות כ"ד שכ' וכן ידוע וניכר בחיי הבהמה אם בוקא דאטמיה שף מדוכתיה לפי שלעולם אותו צד הוא כחוש יותר מן השני. אבל זולת זה אי אפשר לידע כו' עכ"ל:

הלכות סימני עוף טהור