ה

והנה בשו"ת בית יעקב סי' י"ג משמע דיש לחלק ולהקל יותר לענין אכילת החלב מחיים. אף בספק טרפות ויש ריעותא שאין להקל כן לאחר שחיטה. שכתב וכיון שכן בנ"ד אם ידוע שניקב בשר החופה את רוב הכרס כשיעור שמיטרפה בו דהיינו אורך טפח כמ"ש בש"ע סי' מ"ח. א"כ הוה טרפה מחיים (אע"פ שהעור שלם) וחלבה אסור כדין חלב טרפה שנתבאר דינו בסי' פ"א אך מאחר שאין ידוע אם הנקב הוא בשיעור אורך טפח. א"כ נראה דאין לאסור החלב מחיים מספק. כמ"ש בטוש"ע סי' פ"א דכל טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה מותר דשמא מחיים לא היה כשיעור טפח כו' עכ"ל. ולאחר שחיטה החמיר מאד בהבדיקה לבדוק גם באברים הפנימיים כו'. הביאו הבל"י סי' מ"ח סק"ז. והסכים עמו הגאאזמ"ו נ"ע בתשו' סי' ט"ו. ומיהו שם יש עוד טעמים להקל ע"ש בתשו' בית יעקב. ומ"מ ראיית הבי"ע מסי' פ"א אינה ראיה דהתם הספק שמא מחיים לא היתה טרפה וגם שמא לא היה אז שום ריעותא בכה"ג מוקמינן אחזקה לענין החלב. משא"כ הכא דהריעותא ודאית והספק על הטרפות בכה"ג לא מוקמינן אחזקה. והנה בתויק"ו סי' פ"א דקנ"ב ע"א בד"ה ועתה נסביר ובד"ה ועתה נבא ובד"ה ולפ"ז. גם כן חילק בין הבהמה עצמה שבספק שקול לא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת משום שבחייה היתה בחזקת איסור אבר מן החי ומחזיקין מאיסור לאיסור. אבל החלב שמעולם היה בחזקת היתר ע"כ בספק מוקמינן על חזקת היתר. וסברא זו שהחלב היה בחזקת היתר כ' ג"כ אאזמו"ר ז"ל בסי' כ"ד ס"ק ל"ו וסמך רמ"א ע"ז להתיר החלב והביצים כו' שאינן בחזקת איסור עכ"ל וכ"מ בתשו' גבעת שאול סי' וא"ו. וע' בתויק"ו סי' י"ח. מיהו כ"ז אינו מספיק לספק שקול שיש בו ריעותא. ואין לומר דהריעותא שבהבהמה כיון שאינו בגוף החלב ה"ל כמו סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי אע"ג דזה תולה בזה ממש. אך זה אינו כיון שהחלב יוצא מגוף הבהמה ה"ל דבר אחד ממש וריעותא שבגוף הבהמה היא ריעותא גם בהחלב. וכ"כ התויק"ו עצמו סס"י פ"א וז"ל ודוקא שנחלב או שהטיל ביצים קודם שנודע הספק אבל אם נודע ספק טרפות בבהמה או בעוף אז החלב שנחלב אחר זה או הביצים הם טרפות מספק משום דא"א לאוקמא אחזקה כו' וכ"כ המרדכי כו' עכ"ל. וע"כ הטעם של היתר הנדון דהבית יעקב צ"ל משום ששם יש עוד צדדים דהא הב"ח מיקל לגמרי כו':

קיצור. מ"ש בתשו' בי"ע סי' י"ג להקל בהחלב שיש ספק בהבהמה. ומ"ש התויק"ו דהחלב יש לו חזקת היתר ברורה משא"כ הבהמה מיהו כ"ז אינו מספיק בספק שיש ריעותא ממש. וטעם דהבי"ע ששם יש עוד צדדים להקל: