ד

וכן בסה"ת סי' כ"ה ובסימנים שם כ' שאם נשמט הירך ממקום חיבורו בבוקא דאטמא ולא ידע אי איעכול ניביה או לא כתב בה"ג דיש לאסור. הביא הב"י דין זה רס"י נ"ה בשם וכ' המרדכי ס"פ בהמה המקשה. ולעיל מיניה הביא הב"י סד"ה ותמיהני. שכתב המרדכי רפא"ט (סי' תרי"ג) אם אינו בקי באיעכול ניביה או לא איכא למיטרף מספיקא. וז"ל בה"ג ה' טרפות זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה. זה הכלל לאתויי מאי לאתויי שב שמעתתא מאי נינהו דאמר רב מתנא האי בוקא דאטמא דשף מדוכתי' בדקינן ליה אי אית ליה לשורייקי סומקי דבין אסיתא לבוכני כשרה ואי איפסיק ניביה טרפה והלכתא איפסק נמי כשרה עד דמתעכל איתעכולי עכ"ל. אך גירסת הש"ס שלנו אינו כן ועיין בחידושי הרשב"א דף נ"ד שהאריך ושהעיקר כגירסת הש"ס שלנו. ומ"מ אפ"ל דעל זה שצריכה בדיקה הדין אמת גם לגירסא שלנו. ואפ"ל להפך דהבה"ג לא החמיר בהבדיקה אלא למ"ד דאי איפסיק ניביה טרפה. אבל למ"ד עד דאתעכל עיכולי י"ל יותר שהיא בחזקת כשרה ומ"מ הסה"ת ג"כ י"ל מיירי לאחר שחיטה ולא בחייה לענין החלב. וכן מובן הפירוש מדברי כנה"ג סי' נ"ה בהגהת הב"י אות כ"ט. וז"ל מה הוסיף המרדכי פרק בהמה המקשה (שהן ד' סה"ת כנ"ל) עמ"ש ר"פ א"ט אם אינו בקי באיעכול ניביה. ואי הוה מצינן למימר דהמרדכי בכאן מדבר כשלא הספיק לבדוק אם איעכול ניביה או לא ונאבד ניחא. אבל לא משמע הכי מדברי המרדכי אדרבה מתוך דבריו משמע דמיירי דלא ידע אי איעכול ניביה מחסרון ידיעה עכ"ל. עכ"פ מחיים ודאי לא מיירי המרדכי והסה"ת. ומיהו י"ל דמאחר דלאחר שחיטה אם לא בדק אי איעכול ניביה אסורה ממילא ה"ה החלב אסור מחיים דמאי שנא. וכ"כ בספר בינת אדם שער או"ה סי' י"ח:

קיצור. מדברי סה"ת סי' כ"ה משמע דצריכה בדיקה לעכב אם איעכול ניביה. ומיהו דבריו אמורין על לאחר שחיטה אעפ"כ י"ל שאין לחלק: