ג

ויש לכאורה ראיה ברורה לזה ממשנה שלימה בבכורות פרק על אלו מומין (דף מ' ע"א) השחול והכסול איזהו שחול שנשמטה יריכו וכסול שאחת מירכותיו גבוה. ופירש"י שנשמטה יריכו כגון דלא איעכול ניביה דאי איעכול ניביה טרפה נמי הויא כדאמרינן באלו טרפות (דף נ"ד) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה ה"מ דאיעכול ניביה. והתוספות שם הקשו על פירש"י והאחרונים בי"ד סי' נ"ה הסכימו לפירש"י. וכ"כ בטוי"ד סי' ש"ט. הרי שאין זה רק מום מזה מבואר דאין בו איסור ספק טרפה מאחר דרק מפני המום נאסר לגבוה ובספק טרפה פירש"י בזבחים פרק התערובות (דע"ד סע"ב) וז"ל וכיון דאתחזק בה ספק טרפה אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך עכ"ל. ובכ"מ פ"ב מה' איסורי מזבח דין יו"ד כ' שבתמורה פ"ו דכ"ט יליף כן מן התורה וכן פב"ת דבכורות (דף נ"ז) וע"ש. ועוד דהא לקמן (דמ"א ע"א) אומר במשנה על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המקודשין נפדין עליהן. ואי איתא דנשמטה יריכו הוא ספק טרפה עד שתבדק אם לא איעכול ניביה. איך פודין את פסולי המוקדשין שנשמטה יריכו הא שנינו במשנה ספ"ו דתמורה כל הקדשים שנעשו טרפה אין פודין אותן שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. אע"ג שבגמרא שם מביא בזה פלוגתא דתנאי קיי"ל כסתם מתניתין וכ"מ עוד במשנה פ"ב דבכורות ובחולין פרק יו"ד. וכ"פ הרמב"ם פ"ב מה' איסורי מזבח דין יו"ד. וא"ת דזהו בטרפה ודאית ולא בספק טרפה דשמא תמצא כשרה לכן פודין אותן. מנלן לומר כן. וע' תוי"ט פ"ו דבכורות משנה ז' כ' בשם הרמב"ם דשחול זהו שרוע דקרא. והבחיי פ' אמור פי' שרוע הוא מום שמתחלת ברייתו וכן פירש"י ס"פ כל שעה (דמ"ב ע"א). אכן בתמורה פ"ק (ד"ז ע"א) פי' שרוע שנשתברה אחד מאבריו וזה כפירוש הרמב"ם. (בתשו' חתם סופר חי"ד סי' נ"ו כתב שצ"ל שנשתרבבה אחד מאבריו). עיין בתוספות פ"ה דבכורות (דל"ב ע"ב) דהיכא דשרי לישראל כו' ושרי אף לעו"ג כו' ועיין בסמ"ג עשין סס"י רי"א. ואפשר לדחות דמ"מ בספק טרפה שאפשר לבודקה פודין אותן על תנאי שאם תמצא כשרה הרי נפדית ואם תמצא טרפה יקבר הבשר. וכן הבכור שוחטין אותו ואם ימצא טרפה עורו ובשרו אסור בהנאה וטעון קבורה בש"ע סי' ש"ז. ודחייה זו צ"ע. רק מלשון רש"י כגון דלא איעכול ניביה משמע ג"כ לכאורה שצריך לידע דלא איעכול ניביה. ועיין בהריב"ש סס"י קס"ג לענין סירכות הריאה בקרבנות ובתשב"ץ ח"א סס"י ס"ז:

קיצור. שלכאורה מהמשנה פ"ו דבכורות משנה ז' משמע דנשמטה יריכה היא בחזקת כשרה ולכן פסולי המוקדשין נפדין על מום זה. ומ"מ אין זה מוכרח. ומלשון רש"י שם משמע קצת דצריכה בדיקה שלא איעכול ניביה: