ב

והנה הרשב"א והרא"ש מחולקים בדין מחט שנמצאת בביה"כ מצד אחד כשרה. דהרשב"א בחידושיו דנ"א ד"ה מחט. כ' ואע"ג דאמרינן כשרה לאו כשרה ממש קאמרינן אלא בבדיקה. ור"ל לבדוק כנגדו בעור החיצון דלמא איכא קורט דם בצד החיצון יעו"ש ולעיל מיניה בד"ה לא נמצא עליו קורט דם. [כ'] וטובא כשרה איכא דבעי בדיקה קודם גמר כשרותה כו'. ומ"ש ובשמעתא נמי אשכחן כשרה בבדיקה. הנה לדעת הרבה פוסקים שם כשרה בלי בדיקה והרא"ש פא"ט סס"י ל"ד כ' אם הפכה ומצא קורט דם מצד אחר טרפה כו'. א"כ ס"ל כשרה בלי בדיקה אחר קורט דם. וכ"מ עוד ממ"ש הרא"ש רפא"ט סי' ד' גבי ישב לו קוץ בוושט וראב"ן זקני פסק כעולא. והביא ראיה ממחט שנמצא בעובי ביה"כ בצד אחד כשרה. ולא חיישינן שמא הבריא ופי' בקיצור פסקי הרא"ש שם וז"ל ישב לו קוץ בוושט הראב"ן מכשיר בלא בדיקה ולרב אלפס צריך לבדוק אם ניקב כו' ולרש"י אינו ניתר בבדיקה עכ"ל. והיינו כמש"ש הרא"ש לעיל מיניה דאפילו בדיקה לא בעיא. וגם לפירוש הראשון שבהרא"ש משום דנקב משהו בעור החיצון של וושט לא מינכר עכ"פ אין הבדיקה מעכבת ועיין מזה בש"ך סי' מ"ח ס"ק ל"ב וס"ק כ"ה. ועיין מזה בדברי הגאאזמ"ו ז"ל סי' ל"ג ס"ק כ"ג. וע' עוד בהרא"ש פא"ט סי' י"ג גבי ריאה דאגליד כאהינא סומקא שכתב דלשון כשר משתמע אף בלא בדיקה הובא ב"י רס"י ל"ו. וכ"כ הרשב"א שם בחידושיו דמ"ו. ד"ה האי ריאה דאגליד דכשרה לגמרי משמע דאי לא הל"ל תבדק. ובתה"א דל"ב ע"א כתב ואע"פ שמצינו כשרה וצריכה בדיקה במתניתן אפילו כן אין דרכן של אמוראים לסתום אלא לפרש עכ"ל. וכ"כ הרא"ה בבד"ה שם העיקר דכשרה ולא בעיא בדיקה וא"כ גם כאן הרי ר' יוחנן לא היה לסתום אלא לפרש. וכן א"ר יוחנן (דנ"ז ע"א) לענין שמוטת גף בעוף תבדק. רק יש לדחות כיון דר' יוחנן דאמר כשרה מפרש שזהו כונת המשנה אלו טרפות. והרי במשנה יש כשרה וצריכה בדיקה כש"כ כאן שלא אמרו במשנה כשרה רק מדיוקא דאלו טרפות מוכח כן. לכן ודאי י"ל כשרה ע"י בדיקה [ע' מפתח]. ומיהו אף להרשב"א יש לחלק בין שם לנד"ז. דהנה בתה"א דל"ח ע"א ודל"ה ע"א כ' שהרי התחיל בה מעשה האוסר כו' וכיון שכן צריכה בדיקה כו' י"ל התם נקיבת עור אחד מביה"כ ה"ז התחלה ממש לטרפות ניקב ביה"כ. אבל שף מדוכתיה אינו התחלה גמורה לענין איעכול ניביה. וע"כ י"ל ודאי כשאפשר בבדיקה כגון לאחר שחיטה צריכה בדיקה אבל מחייה דלא אפשר אין לאסור החלב. וה"ז כדין בדיקת הריאה. דאף שלאחר שחיטה אסור לאכול הבשר קודם בדיקת הריאה. ולדעת מקצת הפוסקים אם לא בדקו הריאה הבשר אסור באכילה. עכ"ז אוכלין החלב בחייה ולא חיישינן שמא תמצא טרפה בבדיקת הריאה. ועיין מזה בהרא"ש פ"ק סי' י"ו. ובהג"א שם שהשיבו על רש"י דלא דמי לאכילת חלבה מחיים דלא אזלינן בתר רובא אלא היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר לא וע"ש בגמרא (די"א סע"ב). וכך ממש י"ל לענין בוקא דאטמא דשף מדוכתיה דאע"ג דלאחר שחיטה צריכה בדיקה לעכב אם לא איעכול ניביה מ"מ בחייה אוכלין חלבה:

קיצור. הרשב"א והרא"ש מחולקים בדין מחט שנמצאת בביה"כ מצד א' דכשרה אם בבדיקה אחר ק"ד מצד החיצון או א"צ בדיקה. וטענת הרשב"א כיון שהתחיל מעשה האוסר. מ"מ הכא י"ל שאין זה התחלה גמורה כמו התם. וע"כ אפ"ל דלאחר שחיטה צריכה בדיקה כדין בדיקת הריאה ומ"מ בחייה אוכלין החלב כיון דלא אפשר לבדוק: