א

סימן נח

בהמה שנשחטה ונמצאת טרפה ע"י סירכא מחיתוך לגב. מה דין החלב:

בש"ע סי' פ"א ססע"י ב' ואם נטרפה ע"י סירכא אין אוסרין הגבינות שנעשו מחלבה משום דהוי ספק ספיקא. והש"ך סק"ט כ' דוקא בסתם סירכות שאנו אוסרי' מספק מכח שאין אנו בקיאין בבדיקה. אבל ודאי איכא סירכות טובא דטרפות בודאי עכ"ל. ולפע"ד מלשון התוספות (דף י"א א') מיהו בטרפות מחמת שהריאה היא סרוכה דאם היינו בקיאין לבדוק אפשר שהיה לו היתר אין לאסור דה"ל ספק ספיקא ספק אינו טרפה ואת"ל טרפה אימא דאח"כ נטרפה עכ"ל. הרי לא חילקו בין הסירכות. וכ"כ בפסקי תוספות סעיף ל"ז עשו גבינות מבהמה ונשחטה ונמצאת טרפה אסורים ובסירכא מתירים עכ"ל. וכ"כ באגודה שם וז"ל ודוקא שנמצאת טרפות גמור כגון חסרה ויתרת שלא בדרא דאוני. אבל מחמת סירכא אין מטריפין אלא מה שיעשה ממנו תוך ג"י סמוך לשחיטה עכ"ל. מיהו י"ל כוונתו מטעם שכ' סה"ת סי' ע"ג. דשם משמע דהעיקר משום חזקה ומ"מ משמע שם ג"כ בסה"ת שגם עכשיו בסירכא אינו טרפה ודאית. דלכן גבי הוגלד פי המכה דהיא טרפה ודאית נסתפק. וכ"מ בהרא"ש פ"ק סי' י"ו ומיהו אם טרפה מחמת סירכא כו' ובמרדכי פא"ט סי' תרל"ה. ולכאורה היה אפ"ל הטעם דהא דאמר רבא הני תרתי אוני דסריכא אהדדי לית להו בדיקותא. היינו שאין לסמוך על הבדיקה דכיון דקרוב הדבר שניקבה. אבל לא שהיא טרפה וודאית. דהא בגמרא (דמ"ח א') מר זוטרא ס"ל דרב נחמיה בדיק לה בפושרי. ואע"ג דרב אשי פליג עלי' אי האי נקיב כו' י"ל מ"מ זהו רק ספק טרפות או קרוב לודאי. ותדע דהא גבי תרתי בועי דסמיכי אמר רבא ג"כ לית להו בדיקותא וכ' הרמב"ם פ"ז מה' שחיטה דין י"א שהדבר קרוב שיש נקב ביניהן ואין להן דרך בדיקה עכ"ל. א"כ כמ"כ י"ל גבי לית להו בדיקותא דתרתי אוני דסריכן. וא"כ אף שקרוב הרבה מ"מ אינו ודאי גמור. וקצת משמע כן בתשב"ץ ח"ג סי' רצ"ג דנ"ז ע"ד שכ' ואיסור הסירכות הוא מפני חשש נקב. ומ"מ בסירכא שלא כסדרן גמורה דהיינו מאזן הא' לשלישית י"ל דנהי דאינו ודאי גמור להטריף מ"מ רובא הוי לאיסורא. ואפ"ל הש"ך כ"כ משום לעשות שלום בין התוספות להרשב"א דהרשב"א מחמיר יותר בסירכא משאר טרפות. וע"כ י"ל דהרשב"א מיירי בסירכא שהיא טרפה ודאית אז יש להחמיר בה יותר משום דודאי נעשה מקודם. והתוס' לא התירו רק בסירכא שהיא טרפה מספק. וכן משמע ברבינו ירוחם סוף נט"ו אות ל"א שמתחלה הביא דעת הרשב"א ואח"כ כ' זולתי אם היה הטרפות בענין שאם היו בקיאין לבודקו כו'. מובן מדבריו דיש סירכות דלא שייך ע"ז לומר כן והיינו כמ"ש הש"ך. ומ"מ בנד"ז שהסירכא היא מחיתוך לגב אפשר שיש לומר דה"ל ספק טרפה כי בפא"ט (דמ"ו ע"ב) בתוספות ד"ה אבל. כיון דחדא סריכא על גבי חברתה [ע' מפתח]. משמע דס"ל דסירכא מקמא של זו לגב זו ה"ל כסדרן וא"כ כמ"כ מחיתוך לגב. ובערוך ערך אוני כיון דחדא סריכא על חברתה היא מרביצה ומרבעתה. משמע ג"כ זו ע"ג זו. וא"כ זה כפרש"י דלא נקרא שלא כסדרן אלא מן הראשונה לשלישית. וכן דייק הכנה"ג סי' ל"ט בהגהב"י אות נ"ח ממ"ש הערוך וכ"ש אם דבוקות זו ע"ג זו הראשונה עם השלישית. אלא שהתוס' אין גורסין כן בערוך. אבל בסה"ת הגירסא כמ"ש בערוך שלפנינו עכ"ד. וכ"נ דעת ריב"א בתוספות (דף מ"ז ע"א) שכ' דאי לא הוו אוני בכלל אומי לא תמצא שלא כסדרן בשמאל. וכ"נ ממ"ש הב"י רס"י ל"ט סד"ה ולענין דעת. שכתב העיטור שהרי"ף כתב בתשובה אין בנו כח להחמיר בזה והמחמיר צריך להביא ראיה עכ"ל. ולכאורה קאי זה על שני אונות מחיתוך לגב. ועיין שו"ת מהרלנ"ח סי' ו' שכ"ד הרמב"ם משורש הדין. וא"כ אע"ג דקיי"ל ודאי דזהו שלא כסדרן עכ"ז י"ל דזהו ספיקא דאורייתא ולא איסור ודאי. דאע"ג דרוב הפוסקים הסכימו דלא כרש"י וה"ל המכשירים רק מיעוטא מ"מ י"ל לצרף מיעוט זה אל המיעוט דגם שלא כסדרן גמור אינו טרפה ודאית כ"א כמו רובא. ובצירוף הנך תרי מיעוטי י"ל דה"ל רק ספק טרפה ואע"פ שהפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט תופש דסירכא מחיתוך לגב הוה ג"כ טרפה ודאי ולא ספק. אין דבריו מוכרחים. ואפשר מה"ט יש לצדד לענין המיעוך הנהוג עכשיו. שהוא קולא גדולה ולא כמו המיעוך שנהגו מקודם שי"ל טעם קולא זו משום צירוף דיעות הנ"ל אע"ג דלא קיי"ל כן מ"מ סמכינן ע"ז על המיעוך הנהוג והבדיקה דפושרי מיהו באמת יש מחמירין שלא לסמוך על המיעוך הזה והבדיקה כ"א בריאה הסרוכה למקום שאין הנקב פוסל. ועיין בתשו' אאזמ"ו הגאון ז"ל סי' י"ב חילק ג"כ ביניהם לענין אחר. ואפ"ל סירכא מאונא א' לשלישי' ה"ל ודאי טרפה שהרי הרמב"ם פ"ח דין ה' כ' טרפה. ולא כמ"ש גבי תרתי בועי דסמיכי שהדבר קרוב כו'. ואעפ"כ כשהסירכא בתרי אוני דסמיכי מחיתוך לגב י"ל ה"ל רק ספק טרפה. ועכ"פ לענין החלב יש לצדד בכה"ג דהא לפ"ד הרמ"א אפילו בטרפה ודאית מתירין החלב שקודם ג' ימים לשחיטה וכ"ש בכה"ג שיש עכ"פ סברא שאינה טרפה ודאית ממש: