ו

והנה בתוספתא פ"ג איתא דרוסת הזאב לבית חלל פסולה דרוסת הנץ לבית חלל פסולה ריה"ו אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס. ובגמרא פי' הברייתא דתניא עד שתנקב לחלל אבל דרוסה לית להו. א"כ לפ"ז כמ"כ כאן גבי זאב דוקא שניקב לבית חלל פסול. אבל דריסה לית להו. וצ"ל דמיירי בבהמה גסה. וריה"ו מפרש דברי ת"ק דבדקה הוא דורס אפי' לא ניקב לבית חלל. וא"כ יהי' מהתוספתא ראי' דזאב בגסה לא דריס. אך אפשר לדחות דפי' לבית חלל אינו עד שתינקב לבית חלל אלא עד שיגיע ארס הדריסה לבית חלל דהיינו עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים. ועוי"ל דאפי' אם פי' לבית חלל היינו עד שתינקב לחלל י"ל הת"ק דתוספתא ס"ל כבריבי וס"ל אין דרוסה לזאב ג"כ אלא במקום שיש מצילין ואנן קיי"ל כרבנן דפליגי אבריבי ומ"מ נראה שמהתוספתא יש ראי' דריה"ו דמתני' פירושא מפרש דברי ת"ק דמתני' שמאחר שבתוספתא לא נמצא כלל מי שיחמיר בדרוסת הזאב בגסה. שאדרבה ת"ק מיקל טפי מדברי ריה"ו. א"כ איך יתכן דת"ק דמתני' מחמיר טפי מריה"ו. א"ו ריה"ו מפרש דברי ת"ק ועיין בתשו' בית חדש החדשות סי' י"ח י"ט שהחמיר בדרוסת הזאב בגסה ואזיל לשטתי'. ולעומתן מהר"מ לובלין סי' צ"ג מיקל לגמרי שאין לו דריסה אפילו בעגלים וכ"ד הט"ז סק"ג. והסברא הממוצעת היא כמש"ל בשם התויק"ו:

ולענין דוב ונמר בגסה. הרשב"א בחידושיו דנ"ג סד"ה איבעי' להו כתב ומיהו בשלמעלה מן הזאב כגון דוב ונמר משמע דלית להו דריסה בשור ובשאר בהמה גסה דהא ארי קתני דאלמא כל שלמטה מן הארי אין לו דריסה בבהמה גסה עכ"ל. והתה"ד סי' קע"ח כ' בשם הא"ז דדוב יש לו דריסה בבהמה גסה וכ"ד הראב"ן סי' רנ"ב אלא שממנו אין ראי' דס"ל דזאב נמי דריס בגסה. ומדברי תה"ד נראה דמחשב זה לספק שקול. ובמהרש"ל ביש"ש סס"י ע' חולק עליו ואינו מחשיב זה לספק כ"א לודאי דרוסה. ובש"ע משמע דהרב"י ס"ל להפך דהלכה כהרשב"א דאין לו דריסה בגסה. ודעת הרמ"א והט"ז והש"ך נראה כדעת תה"ד דה"ל ספק והפר"ח סק"ז הקשה על הא"ז דא"כ איך קתני ודרוסת ארי בגסה. אלמא דכל שהוא למטה מן הארי אע"פ שהוא למעלה מן הזאב אין לו דריסה בגסה ונ"ל דס"ל דריסת ארי בגסה היינו אף בדרברבי מיני' והחי' שהיא למעלה מן הזאב דקאמר יש לו דריסה בגסה היינו בדכוותיה או בזוטר מיני' ופסק המחבר עיקר עכ"ל ר"ל שאין לדוב דריסה בגסה כלל כמו הזאב:

ולכאורה נ"ל להוכיח מהש"ס דדוב יש לו דריסה בגסה. מדאמרי' פ' בהמה המקשה (דע"ה ע"ב) בענין בן פקועה דנפל דובא עלי'. ומשמע בהרא"ש שם דבן פקועה ההוא הוא מבהמה גסה וכן מוכרח מהמשנה דתנן מצא בה בן תשעה חי כו' דע"כ מיירי בגסה דדקה אין עיבורה רק חמשה חדשים כדאיתא פ"ג דנדה וכ"מ מלשון אפי' בן שמונה שנים וחורש בשדה דחורש היינו רק גסה. ומבואר בתוס' והרא"ש שם דהגמ' קמ"ל דבבן פקועה אע"ג דגזרו רבנן שצריך שחיטה עכ"ז אין טרפות פוסלות בו ולכן אין איסור מחמת דריסת הזאב. והנה התוס' י"ל דאזלי לשטתם דס"ל דזאב בגסה נמי דריס עכ"ל. שפיר קמ"ל בזה דאין אסור מחמת דרוסת הזאב. אבל לפ"ד רוב הפוסקים דס"ל דזאב אין לו דריסה בגסה. א"כ מאי קמ"ל בזה וכמו שכ' הרא"ש בשם יש מפרשים ע"ש. ע"כ נ"ל דהתם מיירי בדרוסת הדוב ולא בדרוסת הזאב. וכ"כ המתורגמן דתרגום דדוב הוא דובא בוא"ו אחר הדלי"ת אבל התרגום דזאב הוא דיבא ביו"ד אחר הדלי"ת. וכ"מ ממ"ש בגמ' פא"ט (ד"נ ע"ב) בענין סניא דיבי. דפירש"י מקום מאוס וכחוש אפי' לזאבים. הרי זאבים נקראו דיבי ביו"ד אחר הדלי"ת. וכיון דהכא אמר דנפל דובא עלי' בוא"ו אחר הדלי"ת משמע דהיינו דוב ודוב י"ל דדורס בגסה כמ"ש הא"ז. ע"כ שפיר קמ"ל דמפני שהוא בן פקועה אינו נאסר ע"י דריסה וכ"ש ע"י שאר טרפות וכמ"ש בטור וב"י סי' י"ג. מיהו יש לדחות מתרי טעמי הא' דבמשמרת הבית בית שני שער ה' דנ"ח סע"א פי' דגרע מדריסה וכמ"ש רש"י ולא הי' יכול להחיות עוד. וצ"ל שניקבו באברים הפנימים. או דלא גרע מדריסת הנץ כשנקב לחלל. וה"נ דרוסת הזאב כשנקב לחלל כמ"ש בתוספתא י"ל טרפה אף בגסה. הב' י"ל דהתם בר פקועה הי' רק עגל. ובעגלים י"ל שיש דריסה אף לזאב כמש"ל. ותירוץ זה למדתי מדברי התל"מ שכ' שמכאן משמע כפי' המשנה להרמב"ם דזאב יש לו דריסה בעגלים: