ג

ועוד יש ליישב קושיי' מהרש"א לפי מ"ש בגמרא גבי רב חסדא הוא דאמר כי האי תנא דתניא בריבי אומר כו' א"כ בריבי ורבנן שניהם ס"ל דבמקום שאין מצילין אין דרוסה לחתול ונמייה ובמקום שיש מצילין ס"ל לבריבי דיש דרוסה ולרבנן ס"ל דאין דרוסה וא"כ י"ל ריה"ו ס"ל כרבנן. וזהו דאמרינן הוא דאמר כי האי תנא כו' ר"ל רב חסדא. אבל ריה"ו ס"ל כרבנן ורב כהנא ג"כ ס"ל כרב חסדא. א"כ אף אם רב יהודה ס"ל ג"כ כרב חסדא מ"מ ממעט חתול אפי' מגדיים וטלאים במקום שאין מצילין וכן משמע בהדיא ברש"י בד"ה איכא דאמר ומתניתן דנקט זאב משום אימרי רברבי נקט כו'. משמע הא לל"ק דרב חסדא י"ל דמתני' דנקט זאב היינו למעוטי חתול אפי' מגדיים וטלאים והיינו במקום שאין מצילין רק גבי רב כהנא פירש"י דנ"ג ע"א ד"ה באימרי רברבי דמ"ש רב בבהמה מן הזאב ולמעלה היינו למעוטי חתול מאימרי רברבי. וצ"ל משום דס"ל דרב כהנא ס"ל יש דרוסה לחתול בגדיים וטלאים אף במקום שאין מצילין וכל"ב דרס חסדא (דנ"ב סע"ב). וסה"ת סי' כ"ה כ' דרב דאמר דרוסת חתול בגדיים וטלאים מוקי לה תלמודא ביש מצילין דוקא עכ"ל א"כ לפ"ז לק"מ על לישנא דלמעוטי חתול קאתי רב מהא דרב חסדא כנ"ל. וממילא דאין שום קושי' על פירש"י לל"ק דמפרש דרב למעוטי חתול קאתי. אלא שיש להקשות לכאורה דא"כ מהו דאמר למעוטי חתול מבהמה אם במקום שיש מצילין הרי אף בעופות אין לו דריסה כדמוכח לכאורה מדפריך והא ההיא תרנגולת כו'. מיהו לפמ"ש הרשב"א בחידושיו דאפי' צחצוחי קושי' אין כאן י"ל דבאמת בעופות יש לחתול דרוסה אף במקום שאין מצילין. ועוי"ל דאף אם גם בעופות אין לו דריסה במקום שאין מצילין כמ"ש בסה"ת. מ"מ שפיר קאמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה למעוטי חתול מגדיים וטלאים במקום שאין מצילין. ולא קשה דא"כ גם בעופות כן דבעופות הא יש דריסה לעופות הדורסים נץ בעוף הדק וגם בעוף הגס אף במקום שאין מצילין. אבל בבהמה ואפי' בגדיים וטלאים לא דריס במקום שאין מצילין אלא מן הזאב ולמעלה:

קיצור. עוד יש ליישב דפי' למעוטי חתול היינו במקום שאין מצילין דאזי אינו דורס כלל אף בגדיים וטלאים וא"ת אם כן אף בעופות אין לו דריסה י"ל מ"מ שם יש דריסה לנץ ולגס. אבל בבהמה רק מן הזאב ולמעלה: