א

סימן נא

שאלה. איש ממחנינו אכל קורקבן של אווז עם לחם והרגיש בפיו על השניים יתד של ברזל וכמעט ניכר שהוא מן הקורקבן הנ"ל שהי' כעין רקבון של בשר ואווז הנ"ל נמלח עם שארי אווזים וגם נתערב השומן בהתיכתן יחד. ונשאל אצל האשה אשר תיקנה האווזים הנ"ל ואמרה שעשתה בזהירות ובבדיקה שבדקה וראתה כל אווז בפ"ע וגם בכל קורקבן ולב בפ"ע ובזה הלשון אומרת עבור שיראתה משאלות וטרפות לכן רמי' על נפשה לעשות זאת ולא ראתה שום שינוי במראה ולא שום נקב מבפנים ומחוץ וגם לא שום קורט דם:

בט"ז סס"י מ"ח סקח"י בשם תשו' אחיו (ע"ש בתשו' סי' כ"ה) החמיר בזה לאסור גם התערובות ושם בתשו' ביאר הטעם דלא מוקמי' אחזקה נשחטה הותרה משום דודאי איתרע מחיים כו' יעו"ש. ומה שאסר בפשיטות גם התערובות אע"ג דאיכא ס"ס לשטתי' אזיל בסי' ק"י סקי"ד ע"ש. אבל לפ"ד תשו' מ"ב סי' ל"ז הובא בש"ך בדיני ס"ס דין א' יש להתיר התערובות אם לא נודע הספק טרפות עד אחר שנתערב וכ"פ המ"י כלל מ"ג ס"ק כ"ה ובדיני ס"ס סק"ה. ובנד"ז אפשר לצדד קצת יותר משום מ"ש בהשאלה שאמרה האשה שבדקה כל קורקבן בפ"ע עבור שיראתה משאלות וטרפות לכן רמיא על נפשה. דא"כ כיון שבמתכוין בדקה הקורקבנין ולא ראתה שום נקב ולא שום שינוי א"כ קרוב הדבר שלא ניקב לחוץ כ"א היה כולו טמון מבפנים ובפרט שהי' יתד של ברזל דאם היה נוקב לחוץ היה הנקב גדול. והגם שבתשו' מהר"י ז"ל אחי הט"ז כ' שאם באנו להתיר מפני שהדיחו התרנגולים ומלחום ומלגום ולא ראו שום ריעותא כלל אמרינן נשחטה הותרה כו' הא ליתא כו' ומה שלא ראו את המחט בולטת בשעת הדחה ומליחה ובישול אפשר שלא דקדקו יפה מרוב העסק לסעודה. או שהמחט נקבה מחיים לחוץ ולא בלטה מחוץ והלאה עד אחר הבישול שנתכווץ הקורקבן עכ"ל. יש לחלק דהתם לא נתכוונו כלל לבדוק הקורקבנין מחשש טרפות וכן בדין דא"צ כלל לבדוק אחר הטרפות רק טרפות הריאה. וכיון שכן יש לחוש כמ"ש הוא ז"ל אפשר שלא דקדקו יפה. משא"כ הכא שבמתכוין בדקה עבור שיראתה משאלות וטרפות. לא אמרינן שמא לא דקדקה יפה. ויש לדמותו קצת להנדון שנחלקו בו בעל תשו' עה"ג סי' ע"ט עם חמיו הצ"צ סי' ס"ה ועיין מזה בה' נדה במ"י סי' קצ"ו ס"ק י"ג ובס"ט שם ס"ק ל"ג. אף שי"ל שא"א לבדוק כ"כ בטוב ויפה מבחוץ. ולא דמי ממש לנדון העה"ג. מ"מ עכ"פ י"ל דבדיקה זו מהני לצרפה לסמוך בכה"ג ע"ד תשו' מ"ב והמ"י דלעיל להכשיר התערובות והיינו לאוכלן שנים שנים כמ"ש הש"ך בדיני ס"ס דין א'. ועיין בפרק השוחט (דכ"ח) גבי וושט אין לו בדיקה מבחוץ. ובפירש"י ותוספות שם דמשם מוכח דבשאר אברים יש להם בדיקה מבחוץ לענין נקב לכ"ע. ויש להביא ראיה דבדיקה דנ"ד מלתא היא ממ"ש בסה"ת סי' י"ד גבי מחט הנמצא בריאה וז"ל הלכך מחט שנמצא בתוך הריאה אם שלימה באה לפנינו ואין המחט ניכרת מבחוץ וגם אין אנו רואין שום נקב מבחוץ כשרה עכ"ל. וכ' הב"י סס"י ל"ו שמדבריו נראה דמכשר לה אע"פ שלא נפחוה. ואע"ג דכתב דכל הפוסקים לא הכשירוה אלא בנפיחה היינו משום שרוב הנבלעים דרך הוושט הם נכנסים וע"כ מהסתם יש להחזיק שניקבה הריאה וכדפירש"י (דמ"ח ע"ב) ד"ה סמפונא נקט וד"ה דילמא וכ"כ הר"ן וכדי להוציא מרובא בעינן בדיקה ע"י נפיחה דייקא. משא"כ הכא דליכא רובא המסייע לאיסורא כ"א ספק נקובה שפיר מצטרפת הבדיקה הנ"ל לחזקת כשרות. וגם לפי' הרשב"א שם בשם הרי"ף והרמב"ם דלכ"ע כל שנמצאת בריאה או בכבד או במרה אין חוששין שמא דרך הוושט נבלע אלא דרך הקנה נכנס ודחק ובא. ואפ"ה בעינן דבדקוה לה ע"י נפיחה י"ל דהתם שאני שמפני שהיא נכנסת בדוחק חוששין שמא ניקבה כמש"ש בטעמא דרבנן טרופאי. משא"כ הכא. אמנם מלשון הרא"ש שם סס"י כ"ו משמע דבלאו ה"ט חיישינן שמא ניקבה את הריאה לחוץ ועיין תוס' (דמ"ח ע"ב) ד"ה דילמא. מיהו יש לתרץ עפמ"ש הגאון אאזמו"ר נ"ע סס"י ל"ג וז"ל משא"כ בריאה שנכנסה שם המחט שלא כדרך הילוך כל הנבלעים אלא ע"י כח המושך וכיון דאתרעי ריאה בכניסת המחט בה חיישינן נמי כו' שכן דרך כח המושך כו' ע"ש. משא"כ בנד"ז שפיר י"ל דבדיקה זו מלתא היא. ומ"מ היינו רק להקל לסמוך ולהכשיר התערובות כדעת המ"ב והמ"י דלעיל נגד דעת הט"ז ואחיו הגאון וסיעתם אמנם לענין השומן דליכא ס"ס רק שמצד התערובות הוי ספק דרבנן ובזה דעת הש"ך ומ"י ג"כ בדיני ס"ס דין י"ט להחמיר ובפמ"ג בדיני ס"ס דין א' צידד גם בזה להקל בלא נודע הספק עד אחר שנתערב. ועיין מזה בשער המלך סוף הלכות מקוואות כלל ו' שהעלה להקל אם באו ב' הספיקות כאחד ממש כמו בתבשיל שנמצאו בו חטים שאינן מבוקעות המבואר בא"ח סי' תס"ז דמיד שנאסרו החטים מכח ספיקא דאורייתא הותר התבשיל מכח ספיקא דרבנן ע"ש. ומ"מ לדבריו משמע דגם בספק דרוסה שנתערב לא מהני מה שלא נודע הספק עד אחר התערובות ע"ש בד"ה הכלל העולה כו'. ומ"מ בנ"ד מצד ההפסד הגדול שנתערב השומן בשומן של עשרים אווזות יש להקל מצד צירוף הבדיקה של האשה מקודם כנ"ל. וגם שיש לעשות עוד סניף דשמא היה שומן שעל הקורקבן סותם הנקב כי באווזות פטומות יש שומן ברוב הקורקבן וע' במשבצות סס"י מ"ט. הלכך יש להתיר גם השומן. אבל גוף האווזא שהקורקבן שלה אם ניכרת היא בפ"ע יש לאוסרה. גם הכלים שנתבשל בה הקורקבן הנ"ל יש לאסור. וכן הכלים שעירו לתוכן התבשיל. רק כלי שני יש להתיר: