א

סימן מט

בדין מחט שניקב הקיבה מעל"ע רק שלא נמצא ק"ד ולא חלודה ת"ש סי' מ"ח ס"ז ד"ה כתב הש"ך וס"ק ט"ז. פמ"ג סי' מ"ח בשפ"ד סק"ל דקורקבן עב ביותר כו' ומשם ראי' להתיר כאן בהמסס עכ"ל. יש להשיב דדברי הט"ז סי' מ"ח ס"ק י"ז לומר בקורקבן הואיל ודאי ניקב הרוב מחיים תלינן גם המיעוט אחר הרוב ור"ל משא"כ בביה"כ י"ל שלא ניקב הרוב מחיים כ"א רק עור א' ניקב מחיים כו' אבל בהמסס כיון שהוא רק עור אחד י"ל ג"כ גרע מביה"כ ולא תלינן שניקב חצי עור מחיים וחצי עור לאחר מיתה. דכיון שהוא עור א' מהסתם ניקב כולו מחיים. דהא לרש"י אפי' ניקב רק חצי העור טרפה דחיישינן שמא הבריא. ולא דמי לקורקבן כמו שהאריך בתה"ד סי' קס"ה משום דאין דרך המחט לינקב וליכנס רק מעט. ובדופן דק בדבר מועט שתפס תעבור הדופן להכי אע"פ שניקב רק חצי העור וחצי השני שלם חיישינן שמא הבריא. משא"כ בביה"כ כשניקב רק עור א' לא חיישינן לכ"ע שמא הבריא. א"כ כש"כ כשניקב ההמסס לחוץ רק שאין ק"ד דטרפה. דזה חששא יותר מהחששא דשמא הבריא. לכן לא מצינו היתר כשאין ק"ד רק בביה"כ שיש בה שני עורות משא"כ בהמסס. ואפ"ל אף לר"ת דמתיר בניקב חצי עור ההמסס דלא חיישינן שמא הבריא. כי רק בוושט חיישינן שמא הבריא דפעיא ביה וגמדא לי' וחיישינן שמא חזרה המחט לאחוריה. משא"כ בהמסס. מ"מ לענין אם ניקב כולו מעל"ע רק שאין בו ק"ד י"ל דמחולק מביהכ"ס. כמו שהקורקבן מחולק בזה מביה"כ לפ"ד הט"ז. כ"ש המסס יש לחלק יותר מביה"כ מה"ט דכיון שהוא עור א' בדבר מועט שתתפס המחט תעבור הדופן. משא"כ בביה"כ שיש לו שני עורות. ואע"פ שהש"ך סי' מ"ט סק"ד מתיר גם בקורקבן אם לא נמצא עליו ק"ד התב"ש סי' מ"ט אות ג' חלק עליו והסכים עמו הפמ"ג סי' מ"ח במשבצות ס"ק י"ז. ואפ"ל גם הש"ך לא כ"כ רק בקורקבן דעורו עב ומפני שהוא עב ביותר לא חולק ואין תולין בזה המיעוט אחר הרוב. אבל בהמסס שהוא עור אחד י"ל דיודה לסברת התה"ד דכיון שהדופן דק בדבר מועט כו' והקיבה כיון שהיא ג"כ עור אחד ה"ל כדין ההמסס. וראיתי במכ"א כלל כ' סעיף כ' בשם הרדב"ז ח"א סי' קי"ג דכל הכרס נידון כביהכ"ס אף לרש"י. הת"ש סי' מ"ט סק"ג מחולק עם הט"ז סי' מ"ח סקי"ז דלהט"ז כיון שרובו ניקב מחיים תלינן המיעוט בתר הרוב ולהת"ש משמע כל שהתחיל לינקב מחיים אף מיעוטא לא תלינן שהרוב ניקב אח"כ ע"ש. וא"כ להת"ש נ"ד שיש נפוח במקום הנקב מבפנים ומבחוץ. א"כ עכ"פ ודאי התחיל הנקב מחיים לא תלינן בלאחר שחיטה. אך אף להט"ז י"ל הכא כיון שרק דופן אחד ודאי שעכ"פ ניקבה רובה מחיים וגם הנפוח מעיד וע' תשו' הרדב"ז ח"א סי' רכ"ז. (וע"ש [בשט"מ בכתובות] בפי' בידוע שלאחר שחיטה דהיינו בפשוט יד הטבח כו'. מזה ראי' להת"ש סי' מ"ט סק"ג יעו"ש) עכ"פ הכא כיון שהנפוח הי' גם מהצד השני. וגם המחט ניקבה מעל"ע נראים הדברים ודאי שניקב כן מחיים. ועדיף מחלודה. ומ"ש המיקל ממ"ש בתשו' שבס"ס בית אפרים סי' ל' בשם השבו"י ח"ב דיש לתלות שהנפוח מבחוץ נולד ע"י הנקב שמבפנים אף שלא ניקב מעבר לעבר עכ"ז הגדיל הכאב שיתהוה שם נפוח. הנה גם השבו"י לא כ"כ רק כשלא ניקב משני צדדים ורק מצד אחד ע"ז כ' שמצד הניפוח אין להכריח שנקב משני צדדים. אבל בנד"ז שהמחט ניקבה מעל"ע משני צדדים אז ודאי אין סברא להקל לומר שהנפוח נולד ע"י הנקב שמבפנים ושהמחט ניקבה צד השני לאחר שחיטה כולי האי ודאי אף לדבריו אין להקל. ולא עדיף מאם ניקבה משני צדדים והודח שלא ידענו אם יש ק"ד דטרפה. וה"נ הניפוח שמבחוץ עושה ספק גדול שניקבה מב' צדדים מחיים. ועוד ראיתי בכנה"ג כשהמחט לא יצאה לחוץ וטמונה תוך העור לא בעינן קורט דם וכשהנקב משני צדדים טרפה. וה"נ אפשר המחט טמונה תוך הנפוח שמבחוץ: