א

סימן מח

בגמרא חולין פא"ט (דף נו"ן סע"ב) ת"ר מחט שנמצא בביה"כ מצד אחד כשרה כו' ולא פרש"י ע"ז כאן. אבל בכתובות פרק המדיר (דע"ו סע"ב) כתב וז"ל בעובי בית הכוסות מקום יש בראש הכרס סמוך להמסס קרוי בית הכוסות שהוא כעין כוס ויש בו סביב שפתו עובי שני כפלים ודבוקים ובלע"ז רדובלין (ר"ל דובלין הוא דבר הכפול) ונמצא מחט תחובה באותו עובי. ומתוך עוביו אפשר לה שלא נקבתה כולה עכ"ל. ור"ל משא"כ בהמסס שהוא עור אחד מסתמא כשנתחב בו המחט נקבתו כולו. ובשט"מ שם כתב בשם הר"י מטראני כלשון רש"י. ולעיל מיניה כתב בשם רש"י במהדורא קמא וז"ל בעובי בית הכוסות מקום שהוא מתכפל ושם הוא עב. מצד אחד שלא נקבתו מצד זה לצד זה ולא יצתה לחוץ כשרה. ואהכי נקט עובי בית הכוסות דאילו במקום שהוא דק וקלוש אין לחלק בין מצד אחד לשני צדדין שהרי בתחיבת מחט כל שהוא נוקב משני צדדין ויצתה לחוץ עכ"ל. מבואר דבהמסס אפילו מצד אחד דהיינו שאנו רואים שלא יצאתה המחט לצד השני אפ"ה טרפה משום דכיון שאין לו אלא עור אחד וכיון שנתחב המחט לתוכו קרוב לודאי שנוקב משני צדדין. ולכן פי' ר"י בשבת ס"פ ב"מ (דל"ו סע"א) דבהמסס אפילו מצד אחד טרפה דחיישינן שמא ניקב לחוץ וחזר והבריא. ור"ל כיון דהמסס עורו דק מאד כמ"ש רש"י בשבת שם. א"כ בתחיבת מחט כל שהוא נוקב משני צדדים. ע"כ אף שלא יצתה המחט לחוץ חיישינן שמא ניקב לחוץ וחזרה לאחוריה והבריא. כמו בישב לו קוץ בוושט דהכי הלכתא התם דחיישינן שמא הבריא כו' ואפילו למאן דלא חייש התם (היינו עולא ושמואל דאינו חושש לספק דרוסה) בקוץ שמא במחט שהוא דק חייש עכ"ל. ולפי הנ"ל יש לחלק עוד דוושט יש בו שני עורות ע"כ י"ל זהו הטעם דלא חיישינן שמא ניקב והבריא וכמו בבית הכוסות שיש לו ג"כ שני עורות להכי מצד אחד כשרה כמ"כ י"ל בוושט. וזהו סברת הראב"ן שבהרא"ש פא"ט סס"י ד'. דמדמה וושט לביה"כ. ואף שכ' הרא"ש שהרי"ף מחלק ביניהן משום דביה"כ הוא עב ור"ל שהשני עורות דוושט אינן עבין כמו שני עורות דביהכ"ס ולכן בוושט אע"פ שיש לו שני עורות חיישינן שניקב לחוץ. מ"מ לפ"ז בהמסס שאין לו אלא עור אחד ודק כש"כ דחיישינן שניקב לחוץ ואח"כ הבריא. ואף שיש עוד טעמים לחלק בין וושט לביה"כ הא' מ"ש רש"י משום דנקב בעור החיצון של וושט לא מינכר. והיינו לפי הפי' דהחשש שמא הבריא היינו שמא ניקב כפי' השני דרש"י וכפירוש הרי"ף. וא"כ בביה"כ שנקב ניכר בו מחוץ לא חיישינן שמא הבריא. וא"כ גם בהמסס י"ל כן. וא"כ לא דמי לוושט. אך י"ל כיון דהמסס הוא עור אחד וקרוב לודאי יותר שניקב לחוץ מבוושט דיש לו שני עורות ע"כ חיישינן בהמסס שמא הבריא אף שיש לו בדיקה מבחוץ. וכן שאר החלוקים שיש לחלק בין וושט להמסס כמו שביאר אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' ל"ג ס"ק כ"ג. מ"מ י"ל לדעת רש"י זה הסברא שיש בהמסס שהוא עור אחד דק ע"כ קרוב יותר שהמחט נוקבתו לחוץ משני צדדין יותר מבישב לו קוץ בוושט. זה הסברא שקולה יותר מהסברות שיש להחמיר בוושט יותר מבהמסס ע"כ חייש בהמסס מצד אחד לשמא ניקב לחוץ והבריא. ועיין בתה"ד סי' קס"ה בענין קורקבן דלא חיישינן שמא הבריא אף אם נשאר רק מעט שלא ניקב. וז"ל דאמאי נימא שמא הבריא בשלמא בדבר שדופנו דק איכא למיחש שמא הבריא משום דאין דרך המחט לינקב וליכנס רק מעט קצת לאורכו ובדופן דק בדבר מועט שתפש תעבור הדופן אבל בדופן עב כו' עכ"ל:

קיצור. לפרש"י גבי ביה"כ דוקא שייך מצד אחד כשרה לפי שהוא כפול ועב ע"כ אפשר ואפשר שתנקוב המחט רק צד אחד. אבל בדבר שהוא דק וקלוש אין לחלק בין מצד אחד לשני צדדין שהרי בתחיבת מחט כל שהוא נוקב משני צדדין. ופר"י דחיישינן שמא הבריא כמו בוושט. אף שיש טעמים דוושט חמור יותר מ"מ כיון דוושט יש לו שני עורות ועכ"ז חוששין שמא הבריא. לכן בהמסס דאין לו אלא עור אחד דק ובדבר דק בדבר מועט שתפש תעבור המחט הדופן יותר מבוושט שיש לו שני עורות וגם שם רק קוץ ולא מחט. לכן חיישינן בהמסס שמא הבריא כמו בוושט. וכ' בתה"ד סי' קס"ה דיש להחמיר כרש"י: