ט

ואחר כל זה נבוא לשאילתינו. ונאמר דאם בנ"ד הי' הריעותא דבועות רק במיעוט בהמות והרוב לא היה בהם ריעותא זו הרי היה זה כשאילה שבשו"ת בית אפרים חי"ד סי' ו' שיש מהחכמים מצריכים בדיקה דוקא. והוא הגאון ז"ל פסק להקל שא"צ לבדוק. וכבר נתבאר למעלה מה שיש לפקפק על דבריו דכשאין טורח לא סמכי' כלל לא על רובא ולא על ס"ס וחזקה ומצריכין לבדוק וכמ"ש הפמ"ג בפתיחה לי"ד סי' ל"ט ובא"ח במשבצות סי' ח' ס"ק ח'. גם בדיני ס"ס ס"ק ס"ה מסיק אפי' כשיש ס"ס וחזקה צריך שאלה וה"ה בדיקה כשאין טורח כו'. ומ"מ הראיתי פנים לדברי הגאון הנ"ל מסוגי' דנדה (ט"ו ב') דכשיש רובא ועוד ספק שקול וגם חזקה כנדון דהגאון הנ"ל י"ל שא"צ שום בדיקה אף שאין טורח כלל (ולפ"ז טעם בדיקת הוושטות י"ל דהתם לא ברור דהוי רובא ע"ל אות ו'. או י"ל דממיעוט שיש בהן ליכא ודאי מחצה כשרות) ואף שלכאורה אפי' בכה"ג יש צד להחמיר יותר בנדון שאילתינו. לפמ"ש הרשב"א והובא בפמ"ג בפתיחה בסי' ל"ט הנ"ל סד"ה ומעתה עוד טעם שהצריכו לבדוק הריאה דאם אינו בודק הוי כמעלים עין מן האיסור לפי שבקל יוכל לראות אם יש סירכא וזה שייך ג"כ בנדון שאילתינו לראות אם יש בועות על הדקין ג"כ בקל לראות ואם אינו רואה הוה כמעלים עין מן האיסור. משא"כ בנדון דהבית אפרים שהיה הריעותא תוך עצם הגולגלת. וא"כ א"א לראות בקל אלא ע"י פתיחת עצם הגולגלת אם אינו בודק לא הוי כמעלים עין כו' כמש"ל. מ"מ אין לחלק כ"כ דאין טעם זה עיקר כ"כ לפ"ד רוב הפוסקים. ועוד דלעומת זה יש צד יותר להקל בנד"ז דאפי' באותן בהמות שיש הריעותא י"ל דאפשר רובן כשרות דהא רוב הבהמות חיים אשר החולי הפאקין כו'. אך אפשר שלא כל הבהמות יש להם חולי הפאקין (ול"ד לאנשים) וא"כ אין ראי' דרובן (של בהמות שיש להם החולי) כשרות כו'. ואיך שיהיה אם היה המעשה בכה"ג י"ל המיקל כדעת הב"א יש לו על מה לסמוך. ואעפ"כ המחמיר ג"כ אינו מן המתמיהין וראי' ברורה שיש מקום לחומרא זו ממ"ש הבל"י סי' ל"א סק"ז הובא בפמ"ג שיש להחמיר לפתוח הראשים בחודש תמוז דשכיחי אז מים במוח והוי מיעוט המצוי ולכן יש לבודקן. וכ' הבל"י שכן היה נוהג הוא ז"ל מסתמא ר"ל דהורה כן גם לאחרים ע"ש בבל"י. והרי התם רק הריעותא הוי מיעוט ופשוט דגם כל א' שיש בה ריעותא זו יש ספק שקול ממש שמא היא כשרה היינו אם המוח מקיף להמים כו' וכמ"ש הת"ש סי' כ"ט דלא שכיח טפי שיהי' מגולה אצל הקרום מאינו מגולה ע"ש. הרי נדון זה ממש כשאילת הב"א דיש כאן רובא וחזקה וגם בהמיעוט שלהחמיר יש עוד ספק שקול כנ"ל. ועכ"ז החמיר הבל"י לבדוק דוקא. וגם דעת הת"ש סי' ל"א סק"ה נוטה כן דבעי בדיקה רק שלא עשה זה לחיוב גמור. וכן פסק כאאזמו"ר הגאון נ"ע בשולחנו הט' בסי' ל"א סק"י וז"ל ובחודש תמוז דשכיחי מים בגדיים וטלאים כל ירא שמים יחמיר לעצמו לכתחלה לפתוח הראש ולבדוק אם המוח מקיף. אבל בדיעבד אין לחוש (עת"ש) עכ"ל והפמ"ג החמיר יותר וכמ"ש הבל"י. ומהתימא על הגאון הב"א שלא הביא ד' הבל"י והפמ"ג שהם כנגדו. הרי מבואר היטב דאף אם רק במיעוט בהמות לבד יש ריעותא דהאבעבועות מ"מ לפי פסקו של כאאזמו"ר הגאון ז"ל יש לכל ירא שמים להחמיר לעצמו ולבדוק. ולדעת הבל"י והפמ"ג יש להורות כן לאחרים ג"כ ואפשר גם הב"א מודה לזה דכל י"ש יחמיר לעצמו. וגם הנה הפמ"ג בסי' ט"ו סק"ז פסק בפי' דבקיץ ששכיחי אבעבועות בדקין של אווזות יש לבודקן דוקא. א"כ כ"ש בנד"ז בזמן שיש חולי הפאקין בבהמות. דא"כ שכיח ודאי הענין. ומ"מ המיקל כדעת תשו' בית אפרים ג"כ יש לו על מה לסמוך כנ"ל. שלכאורה יש לזה ראי' מסוגיא דנדה (דט"ו) כנ"ל ממש"ש בגמ' בילדה דבזיזא לטבול. דבכה"ג אין הספק השני רגיל כ"כ ואעפ"כ היקל ר' יוחנן. כמ"כ י"ל בשהריעותא רק מיעוט המצוי. ובאותו ריעותא יש ספק שקול א"צ לבדוק מדינא:

קיצור. אם בנ"ד הי' הריעותא רק במיעוט בהמות הי' זה כנדון הב"א הנ"ל שהמיקל שלא בדק יש לו על מה שיסמוך וגם המחמיר אין מן המתמיהין. ועיין בבל"י סי' ל"א סק"ז ובת"ש סי' ל"א סק"ה: