ו

אך ראיתי בתשו' הגאון ר' זלמן מרגליות ז"ל חלק יורה דעה סי' ו' דהעלה דכה"ג שהריעותא מצוי' ויש מהן כשרות שפיר דמי לסמוך ארובא כו' וכמ"ש רמ"א גבי בדיקת הוושט. ומ"ש הש"ך דרמ"א לא ס"ל לעשות כן הוא רק מצד התקנה ולא מצד הדין. או דהש"ך ס"ל דבוושט הוי טרפות מיעוט המצוי עכ"ד. וצ"ע דאף אם הוא מצד התקנה. מ"מ כיון שכל האחרונים פסקו לנהוג כן למה פסק כנגדם וכנגד דעת הש"ך וכנגד זקינו הת"ש. וצ"ל משום דס"ל שהאחרונים שהחמירו בבדיקת הוושטין ודימו זה לבדיקת הריאה לא ירדו לחלק כמו שחילק הוא ז"ל דבריאה הטרפות מצוי. משא"כ היכא דרק הריעותא מצוי ויש מהן כשרות כו' ע"ש בתחלת תשובתו שעל סמך חילוק זה היקל שלא לבדוק. אכן באמת הרי כבר מבואר חילוק זה בתשו' צ"צ כמש"ל. והובא זה בתשו' שער אפרים סי' ס"א. ואפ"ה לא הקילו כלל שלא לבדוק כו' (ועוד דלפמ"ש לקמן אות ז' שי"ל דכל הסירכות או רובא דרובא מהסירכות הוי רק ספק טרפות. א"כ גם בסירכות אפשר רק הריעותא הוי מיעוט המצוי וצ"ע בלשון הפוסקי'). ומה"ט ג"כ לא נהירא לומר דהש"ך ס"ל דבוושטות הטרפות מצוי דא"כ אמאי לא החמיר לבדוק הוושטין קודם הכסוי. א"ו דאף אם רק הריעותא שכיח טובא אע"פ שיש מהן כשרות אפ"ה לא יכשיר בלא בדיקה. וכאותה שנז' בגמ' דנדה (דט"ו ע"ב) בענין הצרכת בדיקה כמה הארכת עלינו את הדרך אמר להם מוטב שאאריך עליהם בעוה"ז כו' ע"ש. ואע"ג דהתם רק בעסוקה בטהרות היינו משום דלא שכיח ריעותא כלל ואשה בחזקת טהרה כו'. אבל מ"מ ראוי ליקח מזה ראי' דהיכא דשכיחא ריעותא טובא שיש להצריך בדיקה. ומ"מ קשה דלכאורה מסוגיא דיבמות (קי"ט ב') בהיתה לה חמות אינה חוששת משום דרובא לשוק דזכרים הוי מיעוטא נגד נקבות ונפלים (אע"ג דמ"מ זכרים הוי מיעוט המצוי ושכיח טובא) וחזקה לשוק להעמידה אמיעוטא שלא נתעברה ולכן הוי זכרים מיעוטא דמיעוטא ולא חיישי' לי' כלל. וחזקה זו עם מיעוטא דלא נתעברה הוי ודאי רק כפלגא ופלגא נגד רוב נשים מתעברות אפי' לר' מאיר דהא רוב זה רוב גמור (עיין גמ' שם ותוס' קדושין ד"פ ע"א). הרי דבמיעוט המצוי אבל יש מאותו מיעוט מחצה כשרות עד"מ ראוי שלא לחוש כלל ואפי' לר' מאיר דחייש למיעוטא לא חייש למיעוטא דמיעוטא וכש"כ לרבנן וכ"ש הכא דיש רובא וחזקה להקל רק שהמיעוט לבד עומד לנגד ובמיעוט זה יש מחצה כשרות עד"מ דא"כ ה"ל כמו מיעוטא דמיעוטא. ואין לחלק משום דהתם החשש איסור הוא תלוי במעשה לומר שנתעברה כו' דהא אכתי לא שמענו חילוק זה בגמ' שם. דאל"כ לא הי' צריך להעמיד המשנה כר' מאיר. ע' תוס' שם ד"ה ר' מאיר היא. ועוד דא"כ בנד"ז נמי החשש איסור תלוי במעשה כי שמא לא אירע לבהמה זו חולי זה ואת"ל דזה אינו חשוב תלוי במעשה הא התוס' שם כ' די"ל דהתם נמי אין חשוב תלוי במעשה אלא ממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו כו'. אך א"כ לפ"ז יהי' קשה על הפוסקי' שהחמירו בבדיקת הוושט מסוגי' הנ"ל. אכן יש ליישב מתרי טעמי חדא דהתם שאני שחמותה במדה"י מש"ה אין מחמירין עליה להמתין עד שיתברר הדבר. משא"כ בדאיכא קמן ממש לברורי צריכי' לברר ולבדוק וכמ"ש הפוסקים גבי רמאשמ"ה. דאע"ג דאי ליתא להשוחט קמן סמכי' ארובא מ"מ אי איתנא קמן שיילינן לי' וכ"כ הר"ן ריש פסחים (דא"ל דהתם משום חזקת איסור מחמירי' לשאול בדאיתנא קמן דמ"מ עכ"פ יש ראי' דמחלקינן בין כשבידינו לברר בקל כו'. ועוד דלפמ"ש הרשב"א במשמרת הבית ד"ח ע"א חזקה זו כמאן דליתא כיון שודאי שחטה א' וכמ"ש בחי' הרמב"ן נדה י"ח דה"ל כשליא ואשתמיטתי' זה לפי שעה להגאון ר"ז בתשובה הנ"ל בד"ה ואמנם צריך כו'). ועוד דהתם אע"ג דמיעוט זכרים שכיח טובא מ"מ לעומת זה גם הרוב קבוע בטבע העולם וכמ"ש הריב"ש בתשו' סס"י שע"ב וז"ל ומיהו היינו התם דמחצה זכרים ומחצה נקבות הוא ודאי ובהכרח כי כן יסד המלך מלכו של עולם לקיום המין ואם כן על כרחך הזכרים הנולדים מן המעוברות מיעוטא נינהו שהרי מעט מפילות ואין להמלט מזה בשום פנים. אבל כאן אין אנו אומרים שהנבעלות בזנות מחצה תחת בעליהן ומחצה בלתי תחתיהן כי היכא דנימא סמוך מיעוטא למחצה ונתירה דמניין לנו זה שיהי' מחצה על מחצה. אבל אנו אומרים שהדבר בספק שזה אפשר כמו זה ואף אם נאמר סמוך מיעוטא דאונס לאין תחתיו אכתי לא הוה תחתיו ברצון מיעוטא בודאי אבל עדיין נאמר שאפשר זה כמו זה עכ"ל. הרי מבואר דכשהרוב קבוע וברור ומוכרח הוא דאזלי' אבתרי' טפי. משא"כ כשאינו ברור לנו כ"כ אף שהסברא נותן דהוי רוב היינו מחצה תחתיו ומחצה אין תחתיו ומאותו המחצה דתחתיו יש לומר דמיעוטא יש מהן אונס כו'. אפ"ה לא מהני. וכך י"ל דרוב זה גבי אווזות שמלעיטין לומר דהרוב ודאי אין בהם ריעותא ג"כ לא אתחזק לן שפיר הלכך המיעוט מצוי שיש בהן ריעותא מגרע כח הרוב יותר ממה שמיעוט זכרים מגרע כח הרוב נקבות ונפלים דהתם ע"כ הזכרים הם רק מיעוט כו'. אבל הכא באפשר שיש ריעותא בוושט כמו שאפשר שאין ריעותא. ועוד י"ל דדומה למ"ש רש"י בנדה רפ"ג (דכ"א ע"א) ורבנן כו' כלומר דלא אתחזק לן האי רובא. וע"ש בחה"ר דלפירש"י לרבנן נמי ספק הוא ותולין כו'. וכיוצא בזה כ' הת"ש סס"י ל"ג בהלעטת האווזות דמאן יאמר דכה"ג רובו להכשיר כו'. וא"כ פשיטא דעכ"פ י"ל מאן יימר דרוב אווזות אין בהם ריעותא כו' כנלע"ד ליישב דברי הפוסקים הנ"ל. ולפ"ז היכא שברור לנו שבודאי ברוב הבהמות ליכא הריעותא רק במיעוט לבד יש ריעותא כהנדון שנשאל עליו הגאון ר"ז ז"ל כשישחט האיש ב' וג' בהמות ימצא הריעותא באחת מהנה אז י"ל דל"ד לבדיקת הוושט דהטרפות ה"ל מיעוטא דמיעוטא בודאי ואין לחוש. וכש"כ בנ"ד גבי הפאקין שהוא דבר טבעי י"ל דחשוב הרוב כשרות ג"כ קבוע בטבע של עולם ודומיא דהי' לה חמות אינה חוששת. אבל מ"מ לתירוץ הראשון דשאני התם שקשה להתברר כיון שחמותה במדנה"י. משא"כ זו שבידינו לברר י"ל דיש להצריך בדיקה אפי' כה"ג וכבר הראיתי פנים לחילוק זה מהא דשיילינן להשוחט כו' ומהר"ן ריש פסחים ועמש"ל בשם מ"ה. ומ"מ אף את"ל כן דדוקא נקט התם במדנה"י. אבל כשבקל לברר צריך לברר אין ראי' משם להחמיר בנד"ז שהרי י"ל דהכא עדיף שיש רובא ובמיעוטא יש רק ריעותא. ועוד נוסף עכ"ז יש חזקה להקל וא"כ הטרפות ה"ל מיעוטא דמיעוטא. משא"כ התם שהמיעוט הוא אוסרה לשוק ממש ולא ריעותא לבד לכן גם בהרי רובא וחזקה לשוק [אכתי] ה"ל מיעוטא. אע"ג דהתם איכא נמי מיעוטא שאין מתעברות מ"מ ל"ד דהכא יש בהריעותא ספק שקול להקל. מיהו יש לגמגם דחזקה דהכא הוי רק חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בהמות כשרות. מיהו זה אינו דלגבי ריעותא זו הנולד מהלעטת האווזות או מהפאקין ודאי הוה חזקה ברורה שכשנולדה לא הי' בה ריעותא זו ונדבר מזה לקמן אות ח' ואות ט'. ועוד יש לחלק ע"פ מ"ש בירושלמי שם פ' בתרא דיבמות דהתם הטעם משום דכתיב כי ישבו אחים בודאי ולא בספק. אך אין זה סוגי' הש"ס שלנו וכתבתי מזה בתשובה אחת בדיני יבום:

קיצור. בתשו' בית אפרים חי"ד סי' ו' היקל בכעין זה. ולכאורה ראי' מדין היתה לה חמות אינה חוששת למיעוטא כלל כיון דאיכא רובא וחזקה להקל. וכ"ש הכא. ויש לחלק דהתם חמותה במדה"י משא"כ הכא בידינו לבדוק ועוד דהתם הרוב קבוע בטבע העולם כמ"ש הריב"ש סי' שע"ב. מיהו בנד"ז י"ל ג"כ חשוב הרוב קבוע בטבע העולם: