ה

ומעתה נבואה לשאילתינו אם החיוב לבדוק הדקין או רשאי להעלים עין ולמוכרן לא"י או להשליכן לנהר. והנה עם היות כי בפוסקי' ראשונים לא נזכר רק בדיקת הריאה משום דהוי מיעוט המצוי. והרשב"א ז"ל בשם רבו כ' דהטעם משום דאם לא יבדק יוכל לבוא לידי מכשולות כו' ועוד דאם לא יבדוק הוה כמעלים עין מן האיסור. ומ"מ בתה"ק הביא רק טעם דמיעוט המצוי וכ"כ עוד בתה"א גבי תמרי דכדא דבעו בדיקה מפני שתולעים מצוים בהן וה"ל כטרפות הריאה. ובשו"ת דבר שמואל סי' ר"ס פסק ג"כ שכל טרפות דשכיח באיזה מקום לפי המקום והזמן חובה על הבעלים לבודקן והביא ראי' מפסק רמ"א סי' ל"ג גבי בדיקת הוושט ומתשו' מהרשד"ם. ולפענ"ד עוד ראי' לזה מהא דרשב"ג דס"ל כל שלא שהה ח' ימים בבהמה הוי ספק נפל ואע"ג דרובן ולד מעלי' ילדן וכ' התוס' בנדה (דף מ"ד ע"ב) משום דמעט נפלים שכיח ודבר ההוה גזרו חכמים ואע"ג דהתם הרוב קבוע ג"כ בטבע בריאות העולם דרוב ולד מעלי' ילדן אפ"ה החמירו חכמים אפי' דיעבד מכש"כ בשאר מיעוט המצוי דיש להחמיר לכתחלה עכ"פ אף אם אינו דבר ההוה. ועוד דנ"ד דפאקין הוי נמי דבר ההוה ואף שרובן לחיים מ"מ המיעוט הוה כמיעוט נפלים דאע"ג דרובא ולד מעליא ילדן חיישי' למיעוטא. וגם לפי הטעם שלא יבא לידי מכשולות שלא להעלים עין בנד"ז הוי נמי שייכים טעמים אלו דאם לא יבדוק ה"ל כמעלים עין ויוכלו לבוא המכשולות ההמה ע"ש. משא"כ בשאר טרפות שצריך חיפוש. מיהו לפמש"ל יש לחלק דהתם שאני שבקל לתקן ע"י שיהוי והמתנה ימים מועטים וכמ"ש הט"ז בי"ד סס"י ט"ו דדומה לדבר שיש לו מתירין. ואף שבנה"כ שם השיג ע"ז משום דאין המתיר עתיד לבוא בודאי מ"מ כיון דקרוב עכ"פ ובקל לתקן ע"כ החמירו לחוש למיעוט. משא"כ הכא. וכן משמע לכאורה מלשון רמ"א בד"מ סי' ל"ג אבדיקת הוושט שכתב ותקנה טובה היא מכלל דאינה חיוב ממש כבדיקת הריאה. ולכן כתב ויותר טוב כו'. ואפשר משום בריאה איכא נמי טעמים הנ"ל. משא"כ בוושט רק משום מיעוט המצוי. אבל הדקין דומה לריאה. אך העיקר נראה בטעם רמ"א עפמ"ש בשו"ת צ"צ סי' קט"ו לחלק בין ריעותא דתחיבת קוץ באווזות שמלעיטין ובין ריעותא דסירכות בחיה (דאין מכסין דם שחיטת חיה אלא עד אחר בדיקת הריאה משא"כ באווזות שמלעיטין מכסין מיד) דבאווזות אע"ג דשכיחי בהו טובא ריעותא דתחיבת קוץ ע"י הלעטה. מ"מ לא שכיחא כ"כ דמיטרפא בהו. משא"כ בחיות דשכיחי בהו ריעותא דסירכות (אע"ג דלא שכיחי כ"כ כמו בבהמה) והיכי דאית בה סירכא מיטרפא בה דאין סירכא בלא נקב כו' לכך שפיר דמי שלא לכסות אלא עד אחר הבדיקה משום דהטרפות מצויות בהם. אבל אווזות אע"פ דתחיבת קוץ מצויות בהם מ"מ הטרפות אינו מצוי כ"כ דהרבה נמצאים כשרות ע"י בדיקה כו' אע"ג דהחמירו בהו לבדוק את הוושט מ"מ לא החמירו להשהות את הכיסוי עכ"ל. הרי מדבריו למדנו הטעם דאין הבדיקה חיובית ממש רק דהחמירו בהו לבדוק כו'. דאע"ג דהריעותא מצוי' מ"מ יש מהן כשרות וא"כ אין הטרפות מיעוט המצוי כ"כ. הן אמת דחילוק זה ג"כ צ"ע קצת לפמ"ש בש"ע סי' פ"א ססע"י ב' ואם נטרפה ע"י סירכא כו' דהוי ס"ס. דמזה משמע דסירכא האסורה ג"כ הוה רק ספק טרפה. מיהו הש"ך סק"ט פי' היינו בסתם סירכות כו' ע"ש. וצ"ע בלשון התוס' והרא"ש פ"ק דחולין עיין לקמן אות ז'. והנה עכ"פ מתשו' צ"צ הנ"ל נראה מוכרח דאפי' היכא דרק הריעותא לבד הוי מיעוט המצוי תקנה טובה היא לבדוק כמ"ש רמ"א בד"מ סי' ל"ג. ומ"ש בהג"ה ש"ע ויותר טוב כו' היינו להקל כעולא שהוא נגד רוב הפוסקים. אבל דעתו דזה וזה לא יוכשר כמ"ש הש"ך סס"י הנ"ל. ולא דמי למ"ש בהגמי"י פ"ד מהא"ב בשם מהר"מ שמיחה באשה שלא לבדוק כו' דהתם שאני דא"צ בדיקה כלל מדינא. משא"כ גבי אווזות שמלעיטין משמע בכל האחרונים דיש לבדוק דוקא. ובשו"ת הגאון מוהר"ר מרדכי זיסקינד ז"ל (שהי' בזמן קרוב אחר הש"ך) סי' י"ד אסר אפי' דיעבד באווזות שלא נבדקו הוושטין. ופי' דמה שהיקל בתשו' מהר"מ לובלין סי' כ"א בדיעבד היינו רק כשלא נבדק תורבץ הוושט כו' ע"ש. וגם בת"ש סס"י ל"ג החמיר בכ"ז. וא"כ מכ"ז נשמע לנ"ד דאף אם רק הריעותא הוי מיעוט המצוי היינו שהי' נמצאי' פאקין במיעוט הנשחטים והרי ודאי מהן כשרות ומהן טרפות. מ"מ יש להצריך בדיקה לכתחלה עכ"פ דהיינו ממש דומי' בדיקת הוושטין לפ"ד הצ"צ דג"כ רק הריעותא מצוי. ומ"מ כ' כל האחרונים לבדוק דוקא כנ"ל:

קיצור. להעיר מדין בדיקת הריאה. ומ"מ גבי בדיקת הוושט משמע שאין חיוב רק תקנה. והטעם כמ"ש בצ"צ סי' קט"ו אע"ג דשכיחי ריעותא יש מהן כשרות. ומ"מ תקנה לבדוק עכ"פ: