ג

ולכאורה היה עוד סברא להקל עכ"פ בבועות אלו הנק' פאקין. אם הוא כמין פאקין שבאנשים שהן נוהג שבעולם שמוכרחים להיות לכל בהמה כמו שמוכרחים להיות באדם לכל איש פעם אחד בימי חייו. וא"כ הרי עכ"ז רוב בהמות כשרין הן ובודאי שאין הפאקין מכלים רק חלק קטן מהסך הכל. וכמו שנמצא בס' רפואת העם פרק ל"ג סי' תקס"ה בפאקין הטבעים שבאנשים שאחד משבעה של החולים בפאקין אלו מת וי"ל דכמ"כ בבע"ח. ואע"ג דשאני אדם דאית לי' מזלא. ולכן ניצול יותר מבע"ח ועיין בתוס' רפא"ט דמ"ב ע"ב מזה. וא"כ י"ל שבבע"ח הפאקין הטבעים מכלים יותר. אך לפי הנראה אינו כן שהרופאים המבריכים הפאקין בבני אדם מבריכים דוקא קוה פאקין שהם הפאקין של בהמות. אלמא שהם קלים ונוחים יותר מפאקין הטבעים של בני אדם. וכיון שכן ודאי דרובא (דרובא) אינן מיטרפות ע"י חולי זה. ועכצ"ל דאין הדקין מתקלקלין כ"כ לשיהיו כבשר שהרופא גורדו ואף שאנו רואים שהעור רע. עכ"ז הנסיון יעיד שבאמת אין הקלקול גדול כ"כ. ולכן יש להקל ולהכשיר דבתר רובא אזלינן ואע"ג דחיישינן למיעוט המצוי י"ל דאחד משבעה או מעשרה המתים מחולי זה אינו חשוב מיעוט המצוי. מיהו זה אינו דאיתא בנדה ר"פ בנו"כ (דל"ב ע"א) הא נמי מיעוטא דשכיח הוא דתניא אמר רבי יוסי מעשה בעין בול והטבילוה קודם לאמה כו' ע"ש ובודאי דלא אתרמי אפי' אחד מעשרה כן ואעפ"כ נק' מיעוטא דשכיח. ולכאורה י"ל דלא חשו למיעוט המצוי רק היכא דאפשר לבדוק [כגון] הריאה. אבל הכא שא"א שהרי אין אנו בקיאין בבשר שהרופא גורדו ושנאסור כולן מפני זה הרי אנו אוסרים הרוב מחמת המיעוט. מיהו לפי האמת זה אינו דהא גדולה מזו מצינו בגמ' דחשו למיעוט נפלים אע"פ שודאי רוב ולדות בהמות אינן נפלים הרי דלא סמכי' ארובא. מכש"כ שאין לסמוך כן בענין בועות אלו דלא אתחזק לן האי רובא כ"כ דשמא לא כולן יש להם חולי זה. מיהו יש לדחות דהתם שאני כיון דבקל להשהות שמנה ימים שיצאו מספק נפל ע"כ החמירו בזה חכמים אף דיעבד. משא"כ הכא ליכא למימר הכא. ותדע דגם שם מצינו ביבמות (דל"ז ע"א) היכא דלא אפשר סמכינן על רבנן דפליגי על רשב"ג. ועיין בתוס' פרק החולץ (דל"ו ע"ב) ד"ה הא לא. ומחמירין נמי כו'. ובפ"ה דנדה (דמ"ד ע"ב) ד"ה דקים. כתבו ודבר ההוה הוא. אך י"ל דנהי דרוב בע"ח אינן מיטרפות מחמת הפאקין. באמת אותן שנשארו כשרים ובריאים לא נתקלקלו עור הדקין מעבר לעבר כלל. ואותן שנתקלקלו כ"כ הם באמת טרפות וימותו. וא"כ יש למיקם ע"ז בבדיקה. ולכן אין להקל בפאקין ג"כ וצריכים בדיקה כדין שאר אבעבועות. ואע"ג שע"י שאין אנו בקיאים בבשר שהרופא גורדו יתרבו הטרפות יותר מערך הנ"ל. מ"מ הרי גם בסירכות כן שנתרבו הטרפות מחמת חסרון יכולת הבדיקה ואעפ"כ אין מניחין מפני זה שלא לבדוק ולסמוך על הרוב כיון שמ"מ ע"י הבדיקה יש להכיר הבהמה שיש בה ריעותא וספיקא דאוריי'. אף שבאמת קמי שמיא גלי' שיש מהן כשרות. עכ"ז כיון דלדידן הוי ספיקא צריך לבדוק אחר זה. וכך ג"כ בפאקין הנ"ל שע"י הבדיקה יתברר אותן ששלטו בהן הבועות מעבר לעבר דה"ל ספיקא דאורייתא עכ"פ דכיון דהבשר רע שמא הגיע לבשר שהרופא גורדו ונהי שיש מהן כשרות רק דאסרי' להו מפני שאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גורדו מ"מ ההכרח לאוסרן מחמת ספיקא דאוריי'. וכמו בסירכות ממש דאסרו חז"ל חכמי הש"ס הסירכות אפי' הספקות מחמת דלית להו בדיקותא ועיין בי"ד סי' פ"א. גם ממ"ש הד"מ והט"ז והש"ך סס"י מ"ו שבתרנגולת שיושבת על הבעים להוציא אפרוחי' יש להחמיר יותר בהבועות מכח חלישותן עכ"ל א"כ כש"כ מכח שהם חולים בחולי הפאקין ע"כ קרוב לומר שהן צריכין בדיקה. ועכשיו נבאר איך יהיה הבדיקה:

קיצור. עוד סברא להקל בבועות אלו הנק' פאקין שהן מוכרחים להיות. ומבואר בספרי הרפואות שאין מתים מהם רק חלק אחד משבעה או פחות. וא"כ ניזיל בתר רובא. ולא דמי כ"כ למיעוט נפלים דשם בקל לתקן והוי כמו דשיל"מ כמש"ל אות ה'. אך י"ל כיון דחזינן שנתקלקל העור. א"כ י"ל שהן מהמיעוט שימותו דהרוב שחיים י"ל שאין בהם קלקול כ"כ בהעור ע"כ י"ל שהן צריכין בדיקה: