ב

אך כפי שמשמע מפשט ל' הא"ח דאינו מצריך בדיקה כלל וכ"כ הת"ש סס"י ל"ז והגאון ר"ז הנ"ל בשמו אפשר שצריך לומר דפליג בהא על רש"ל ג"כ וס"ל דה"נ העור שע"ג הבועה מגין ומציל דמ"ש מריאה. אך לפ"ז א"כ בתרתי בועי דסמיכי ודאי א"א לומר דהעור שע"ג מגין דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וכשם שבריאה אינו מגין ה"נ הכא. וא"כ לכאורה צ"ל מה זה שכ' דלא אשכחן בועה אלא בריאה. וי"ל דמ"מ הכא מהני בדיקה מלמטה מבפנים. משא"כ בריאה דהתם הטרפות תלוי רק בקרום שע"ג הבועה משא"כ הכא. א"נ בועה מליאה מים סרוחים ועכורים דפוסל הרי"ף בריאה משא"כ בדקין. והנה לפ"ד תה"ד סי' קס"ג דס"ל דדקין שוה לריאה לענין סירכא להחמיר כמ"כ נימא ג"כ להקל לענין בועה דהעור שע"ג בועה יהיה לו כדין עור הריאה שע"ג בועה דל"ח בי' שמא ניקב. גם קשה לשאר הפוסקים שהקילו בסירכא בשאר אברי' לגמרי והחמירו בבועה בשאר אברי' יותר מריאה. וצ"ל דכך קים להו מסברא דעור הריאה שע"ג בועה הוא שאינו עומד לינקב כדאי' בגמרא. אבל בשאר אברים קים להו בפשיטות שהעור שע"ג בועה עומד לינקב וכנקוב דמי. ועיין בתויק"ו סי' מ"ו סק"ב שתמה אהט"ז וכ' וז"ל אבל אם יש בהן לחות ומוגלא והבשר רע מ"ט דכשר הא קיי"ל בכ"מ בשר שהרופא גורדו ה"ל כניטל והא דבועה כשר בריאה היינו משום דבועה אינה אלא חסרון מבפנים והקרום שעליה קיים. אבל בבני מעיים אם הבועה הוא עד החלל מהיכי תיתי לא נימא שהוא בשר שהרופא גורדו עכ"ל. ולכאורה תמוה נימא הקרום שע"ג הבועה נידון כדקין וכמו בועה מעבר לעבר בריאה. וצ"ל כנ"ל דצריך לחלק. והטעם י"ל פשוט דבריאה יש עור ובשר לכן הבועה גדילה בין העור לבשר ודוחק הבשר לצדדים והעור קיים אבל בדקין שהם רק עור. הבועה גדילה בהעור ומקלקלת העור ביותר. וה"ל כניקב וזו סברא נכונה. וראי' לסברא זו ממחלוקת הש"ך ות"ש סס"י ל"ז גבי בועה מעבר לעבר בריאה דס"ל להש"ך דהיא טרפה והיינו משום דאע"ג דכ' הפוסקי' דבועה גדילה בין עור לבשר היינו סתם בועות אבל זו אנו רואים שקלקלה הבשר שנהפך הבשר לבועה וה"ל ריאה שנשפכה כקיתון והת"ש חלק עליו שי"ל שלא נהפך הבשר לבועה רק שהבשר נדחק לצדדי' וממוצא דבר נשמע דע"כ לא כל הבועות שוות. וא"כ דוקא בריאה שהבועה גדילה בין עור לבשר אבל בדקין שכולן עור לבד עכצ"ל שהעור נהפך לבועה לפ"ד הש"ך דומיא דמעבר לעבר בריאה. ולהת"ש ג"כ י"ל דדוקא גבי ריאה אמרי' נדחק לצדדי' כיון שכן טבען להיות גדילי' בין עור לבשר. משא"כ בדקין שהן עור. הבועה מקלקלת העור כו'. וכיון שכן ודאי [יש] לאסור בבועה דדקין כל שהבועה מעבר לעבר היינו עד לחלל הדקין ולכן כ' כל הפוסקים דבנמצא הבשר רע תחת הבועה טרפה כמ"ש באו"ה ורש"ל ורמ"א בד"מ וש"ך וכל האחרונים. והפמ"ג פי' גם דעת הט"ז כן ע"ש במשבצות סס"י מ"ו:

קיצור. מ"מ מהא"ח משמע דא"צ בדיקה ובתויק"ו סי' מ"ו סק"ב תמה אהט"ז וי"ל טעמו דבריאה שיש עור ובשר הבועה גדילה בין עור לבשר ודוחק הבשר לצדדין והעור קיים. אבל בדקין שהם עור [לבד] הבועה גדילה בהעור ומקלקלת אותו ביותר. וה"ל כדין בועה מעבר לעבר בריאה להש"ך וגם להת"ש שם יש להחמיר כאן: