ה

אמנם גבי מים מלוחים או מרים בכוליא. אין לנו ראיה מכרחת להקל רק שביארנו שאין ללמוד להחמיר ממהרי"ו ומהרי"ל די"ל שלא אמרו להחמיר רק בתב"ד ומטעם דלעיל. אבל להכריח להקל אין לנו רק לפ"ד הרי"ף והרמב"ם אבל לפ"ד רוב הפוסקים החולקים עליהם דלדבריהם אין הכרח לחלק בין מוגלא למים עכורים או סרוחים. כמ"כ אין לנו הכרח לחלק בין מים מלוחים או מרים לעכורים או סרוחים. רק אעפ"כ גם לדבריהם אין ללמוד חומרא וכמשנ"ת למעלה אות גימל. אך יש ראי' להקל ממ"ש בהג"א פא"ט בשם בה"ג והובא ב"י סי' מ"ד שאם היה דם בכוליא כשרה דהא לא חשיב הכא דם בהדי עכורים וסרוחים עכ"ל. ובב"י לעיל מיניה סד"ה וכ' הרשב"א. ועוד מדהכשיר בהיה בה דם כו' משמע דמים זכים לאו דוקא אלא כל שאינם עכורים ממש כו'. א"כ לפ"ז הרשב"א שם דפסל מים שמראיהן רע אבל לא היו עבים ועכורים כו' י"ל דחולק ג"כ על דינו דהג"א בשם בה"ג. ועכ"ז בש"ע סי' מ"ד ס"ב משמע דפוסק כדעת הג"א גבי דם. אף שבמים דכרכומי הביא דעת הרשב"א ג"כ משמע דאינו חושש כלל גבי דם. כן הבינו הל"ח והש"ך והט"ז והת"ש. והטעם י"ל מאחר דגם גבי מים הנ"ל כ' הרשב"א עצמו שיש לדון ולהקל אלא שחשש להחמיר בשל תורה. ומשמע בש"ע וב"י שתופס עיקר דלא כהרשב"א כמ"ש בתויק"ו. א"כ גבי דם דהוא עכ"פ ענין ונדון אחר לא החמיר כלל למה שהתיר בהדיא בהג"א. ועיין תויק"ו סק"ד שכתב די"ל דגבי דם שהוא מין אחר שפיר י"ל כמ"ש בהג"א מדלא מני בהדי עכורים אבל מים שמראיתן כמראה כרכומי י"ל כמ"ש הרשב"א שזהו שקראו עכורים כו'. אך הנה מהרש"ל ביש"ש פא"ט סי' פ"ז נחלק על הג"א וז"ל דהא לא חשיב ליה בהדי עכורים וסרוחים ותימא נידוק לאידך גיסא לחומרא דוקא מ"ז הוא דמכשיר ולא דם. גם לא מסתבר כלל שיהא דם עדיף מעכורין כי מסתברא דאין לך לקותא גדול מזה אם מליאה דם או שהיתה בועה מבחוץ מליאה דם עכ"ל. ובסימנים כ' ואם יש דם בכוליא נראה שהוא אסור. והנה בד"מ כאן ובת"ח כלל פ"ט סי' ה' כתב טעם אחר בשם או"ה כלל נ"ג להקל בדם משום דכוליא כולה דם. ועפ"ז כ' הט"ז סק"ט לתרץ קושיית רש"ל למה לא חשיב בהדי מים זכים דכ"ש הוא דכשר בדם. וגם הב"ח סס"י זה חלק על מהרש"ל אבל התב"ש סק"ז כתב שהטעם דאו"ה אינו מספיק אלא דוקא כשהדם הוא באודם הכוליא לבד. אבל כי נהפך הלובן לדם ודאי ה"ל לקותא לפ"ד האו"ה. וא"כ דעת הרב"י בש"ע להכשיר אינו כלל מטעם דהאו"ה אלא ס"ל כמ"ש בהג"א מדלא מני ליה בהדי עכורים כו'. וגם הת"ש כ' דטעם האו"ה קליש טובא כו'. וכן מבואר בכו"פ סק"ז. אלא שעכ"ז דעת הת"ש להחמיר בנהפך מהלובן לדם מטעם הנ"ל וגם הכו"פ כ' להחמיר בדם ממש משום דהוי לקותא כמו בכבד ועיין מ"י כלל פ"ט ס"ק ט"ו שכ' שאין ללמוד מכבד. והפרי תואר משמע שאינו חולק על הש"ע. והנה לפ"ד הג"א והרב"י בש"ע ודאי יש להקל בנ"ד ג"כ דהיינו במים מלוחים בכוליא משום דלא מנאו בהדי עכורים כו' דהא א"א לומר ע"ז שזהו עכורים. דדוקא במראה כרכומי כ"כ הרשב"א משום דנראה שמיחוי בשר הכוליא הוא שנתערב בהם וזהו שקראו עכורים כו'. משא"כ במים שמראיהן כשאר המים צלולים אע"פ שהן מלוחים לא שייך לומר כן. ומאחר דאינן עכורים כלל א"כ אין לאסור רק מצד הסברא דהוי לקותא כעכורים ע"ז ודאי י"ל דלא גריעי מדם דג"כ י"ל שאין לך לקותא גדולה מזו כמ"ש רש"ל והכו"פ א"ו צ"ל דס"ל להג"א והש"ע דלא אזלינן כלל בתר סברא לדמות בטרפות זו לזו אף שהם ממין אחד. ולפ"ז ה"ה בנדון דמים מלוחים. אבל להרש"ל יש לאסור גם כאן. הגם שיש לחלק להקל טפי במים מלוחים מבדם. דמ"ש מהרש"ל נידוק לאידך גיסא דוקא מ"ז כו' י"ל דלא שייך לומר כן רק בדם משא"כ במים מלוחים הרי באמת מ"ז וצלולים הן. וגם מ"ש לא מסתבר שיהא דם עדיף מעכורין. אפשר דלא פשיטא לומר כ"כ על מים מלוחים. כי הדם י"ל דהוי ג"כ עכור באמת בערך המים הצלולים. דאף את"ל דדם הוה כמוגלא צילא. מ"מ אין זה בערך צלילות המים ועמ"ש מזה לקמן בס"ד. אלא דבאנו להכשירו מצד היותו דם ולא מים. שלכך נאמר שאע"פ שבערך המים אינו צלול כיון שבערך מהות הדם הוא צלול אינו פוסל. ועז"א דלא מסתבר שיהא דם עדיף ממים. וזהו כעין הפירכא דפריך הרז"ה או הרא"ש על הרי"ף במה שחלק גבי ריאה בין מוגלא למים עכורים. משא"כ במים מלוחים כשהם צלולים ממש י"ל דלא פשיטא כ"כ להחמיר גם למהרש"ל. בפרט שע"ז ודאי יגדל הראיה אמאי לא מני ליה בהדי עכורים או סרוחים. אמנם הטעם שכתב עוד דאין לך לקותא גדול מזה י"ל דשייך כמ"כ במים מלוחים וכמש"ל בשם יש"ש סי' ל"ז שהם מבלים את הסמפונות. וא"כ לדברי רש"ל וסיעתו יש לאסור. וצ"ע שהרש"ל מחמיר בדם בבועה מבחוץ דא"כ חמירא אצלו מלקותא כ"א כמו מוגלא ומים עכורים כו' ועת"ש סק"ז וגם כו' לקותא כו'. ולכאורה יש קצת ראי' למהרש"ל ממ"ש בסה"ת סי' כ' מליא מוגלא טרפה או לקוי אחר עכ"ל ולא פי' דלקותא היינו נתמסמס דוקא כמ"ש הרשב"א ושא"פ. מזה מוכח דס"ל דכל לקותא טרפה וכ"ד הראב"ד בתמים דעים סי' י"ג כדלקמן א"כ לכאורה ה"ה בדם או מים מלוחים אבל התוס' (דמ"ג ע"א ודנ"ה ע"ב) דס"ל דאיכא לקותא דכשרה א"כ אין ראיה דדם הוי לקותא דטרפה וה"ה מים מלוחים. ועוד דהנה הרשב"א בתה"א ד"נ ע"ב משמע דמפרש דלקותא דפסול גבי כוליא היינו דוקא לקותא דפוסל ג"כ גבי ריאה מדאמרינן בגמ' שם פסול בזה ובזה לקותא ולכן השיג על רש"י דפי' דלקותא היינו מוגלא דהא מליא מוגלא כשר בריאה והעלה דלקותא היינו בשר שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי דזה אפילו בריאה פסולה. וכ"כ בחידושיו דף נ"ה בד"ה לקתה בכוליא אחת טרפה. וכ"כ הר"ן שם. (וצ"ע דהא מ"מ לאו מחד טעמא פסולים דלקותא דריאה פוסל משום דה"ל כנקובה ולקותא דכוליא משום לקותא ולא משום נקובה כמ"ש רש"י דמ"ג ע"א ד"ה לקותא. ואפשר זהו לעולא שם דמכשיר בלקותא דרכיש וס"ל דשמונה טרפות נאמרו לו למשה בסיני דלפ"ז צ"ל דכל לקותא דריאה משום נקובה הוא. אבל לרכיש דס"ל דלקותא הוא טרפות בפ"ע בכוליא י"ל דכמ"כ בריאה הוא טרפות בפ"ע וע' מזה לקמן) והרא"ש פא"ט סי' מ"ה כ' דלפרש"י אין לקותא פוסל בכוליא אלא מוגלא. ולגירסת הרי"ף לקותא היינו נתמסמס וגם בריאה פסול וכנ"ל בשם הרשב"א והר"ן. וכ"ד הרמב"ם ספ"ח מה"ש שכתב וכן אם לקתה הכוליא והוא שיעשה בשרה כבשר המת כו'. ולפ"ז אין לפסול דם בכוליא מחמת לקותא שהרי אין לקותא זו פוסלת בריאה עב"י סי' מ"א ד"ה כתב הרוקח ובט"ז שם ס"ק ב'. וגם מים מלוחים אין לפסול בכוליא מחמת לקותא שהרי לקותא זו ג"כ כשרה בריאה לדידן דלא קיי"ל כהרי"ף אפילו מים עכורים או סרוחים לאו לקותא הוא בריאה. וכ"ש מים מלוחים דלהרי"ף ג"כ י"ל דלאו לקותא הוא כנ"ל אות ג'. ואין לפוסלם אא"כ נאמר דדמי למים עכורים או סרוחים וע"ז יש להשיב גבי מים מלוחים עכ"פ מדלא חשיב להו בהדי עכורים או סרוחים י"ל דהן בכלל מים זכים וכנ"ל. נמצא דגם למהרש"ל וסיעתו המחמירים גבי דם בכוליא י"ל להקל במים מלוחים או מרים. דהתם אין עיקר טעמו משום לקותא כ"א דס"ל להחמיר בו כמו במים עכורים מדלא מנאו בהדי מ"ז. משא"כ הכא דהן מ"ז באמת י"ל דיודה דאין להחמיר מצד לקותא כיון שאין זו לקותא הפוסלת בריאה:

קיצור. אך גבי מ"ז דכוליא צ"ע להחולקים על הרי"ף דלעיל אות ג'. אך לפ"ד הרב"י בש"ע סי' מ"ד דדם בכוליא כשר ולא מטעמו דהאו"ה כמ"ש בת"ש שם סק"ז כ"א מדלא מני בהדי עכורים כו' י"ל דכמ"כ במים מלוחים יש להקל מה"ט. וגם לרש"ל שחלק שם גבי דם יש לחלק ולהקל טפי במים מלוחים. אף דלהטעם שכתב גבי דם דאין לך לקותא גדול מזה י"ל דכמ"כ גבי מים מלוחים מ"מ טעם זה אינו כעיקר משום דהרשב"א והרא"ש והר"ן כתבו דלקותא דפוסל גבי כוליא היינו דוקא לקותא דפוסל גבי ריאה וכ"מ בגמרא ובהרמב"ם ספ"ח. והרי מים מלוחים אינו פוסל בריאה לכ"ע וכמ"כ דם עיין ט"ז סי' מ"א סק"ב. ושאר טעמים שכ' רש"ל גבי דם י"ל דלא שייך במים מלוחים: