ג

ומעתה נבוא לדין מ"ז מלוחים או מרים. הנה טרפות דמלוחים גבי תב"ד הוא מבואר במהרי"ו הובא בד"מ סי' ל"ז סק"ג. ומשמע מלשונו דזהו חומרא יותר גם מהי"א הנ"ל דפסלי בסרוחין. שהם לא התנו רק שלא יהיו סרוחים. והוא ז"ל הוסיף ואנן לא מכשרינן במ"ז אלא בשאלת חכם והוא כשיהיו המים צלולים ומתוקים אבל עכורים או מלוחים טרפה. משמע קצת דזה שהצריך שיהיו מתוקים דייקא ולא מלוחים זהו הוספה על ב' דעות שהביא מקודם. וע' תב"ש סס"ק י"ז דמרים שיהיו דינם כמלוחים יש לדקדק כן מלשון מהרי"ל. ומ"מ מה שהשיג על הש"ך שכ"כ בשם מהרי"ו נלע"ד שאין שום השגה מאחר דכ' מהרי"ו שיהיו מתוקים. א"כ מבואר דמרים אסורים שהמר הוא הפך המתוק. והנה בראש אפרים סי' ל"ו ס"ק צ"ח הביא בשם ספר מחזיק ברכה. וספר תיקון הזבח שהקשה על מ"ש מהרי"ו לאסור במלוחים ומהרי"ל אוסר אף במרים דמנ"ל להוסיף על הטרפות. ומה שתירץ שם השיב ע"ז הראש אפרים שם. והוא ז"ל תירץ בשני אופנים הא' משום שי"ל שזהו בכלל העכורים והסרוחים או משום שאין אנו בקיאין עכשיו בין צילי ללא צילי ולכך צ"ל שהם מתוקים שאז סתמא דמלתא שהם צלולים כו'. ותירוצו השני הוא דוחק כדמשמע בש"ך סי' ל"ז ס"ק ט"ו. אלא העיקר צ"ל כתירוצו הראשון. וכ"מ ממ"ש ביש"ש פא"ט סי' ל"ז גבי בועה מעבר לעבר שכתב בשם מהר"ש מווינא דמכשירין מים זכים בבועה מעבר לעבר לפי שלא נמצא בתלמוד טרפות זה כו' ואך שקבלה בעלמא היא ולכן אין להחמיר בו כולי האי אך צריך שיהיו המים צלולין ולא עכורים. ומתוקים ולא סרוחים ולא מלוחים. כי המים הסרוחין והעכורין והמלוחים מכלים ומבלים את הסמפונות ואין מניחין להבריאה אבל צלולין ומתוקים הדרא בריא עכ"ל. ועכ"ז יש להשיב ע"ז ממ"ש הרמב"ן במלחמות פא"ט בישוב דעת הרי"ף דפוסל במים סרוחים או עכורים בריאה אע"ג דמוגלא כשר. שהשיג ע"ז הרז"ה דלא נפסלו עכורים וסרוחים רק מטעם מוגלא וכשם שמוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא כך עכורים וסרוחים מוגלא הם ואין לחוש להם בריאה אלא בכוליא. וע"ז השיב הרמב"ן לפי שאין אומרים בטרפה זו דומה לזו וכן אין אומרים שלא נפסלו מים עכורים וסרוחים אלא משום מוגלא שאין אומרים בטרפות זו דומה לזו. ועוד יש בזה בנותן טעם שהדבר ידוע שכל מוגלא קרובה מכה שלה לרפואה יותר מן המים הסרוחים והעכורים וכאן נמי אפשר שאין המים נעכרים ומסריחים כל זמן שהסמפונות שלה קיימין כו' עכ"ל. וא"כ כמו שאין ללמוד עכורים וסרוחים ממוגלא דאע"פ שמוגלא כשר י"ל דעכורים וסרוחים טרפה. כך ג"כ אין ללמוד מלוחים וכ"ש מרים מעכורים וסרוחים. דאין אומרים בטרפות זו דומה לזו. ומנלן להוסיף על הטרפות. ואין לומר דאדדייקינן משטת הרי"ף דמחלק גבי ריאה בין מוגלא למים עכורים וסרוחים נידוק להפך מרוב הפוסקים שחולקים עליו באמת בזה וס"ל דבאמת מים עכורים וסרוחים כשרים בריאה כמו מוגלא. דלדבריהם אדרבה י"ל דכמ"כ יש להשוות מים מלוחים או מרים לעכורים וסרוחים. כמו שהשוו עכורים וסרוחים למוגלא. דזה אינו דאע"ג דמלשון הרז"ה י"ל כן שכתב לא נפסלו עכורים אלא מטעם מוגלא וכשם שמוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא כך עכורים וסרוחים מוגלא הם ואין לחוש להם בריאה אלא בכוליא עכ"ל. וכ"כ הראב"ד בת"ד סי' י"ג עכורים בריאה אמאי טרפה מי גריעי ממוגלא עכ"ל. הרי טעמם משום דמדמים מים עכורים או סרוחים למוגלא. אך עכ"ז הרשב"א בחדושיו דנ"ה סד"ה יש כשר בריאה והר"ן שהכריעו כדעת הרז"ה בזה. אינו מטעמיה לבד משום דלמדו מים עכורים וסרוחים ממוגלא כי אם שהוכיחו זה בפני עצמו מהש"ס מהא דאמרינן גבי ריאה חזנהו דקיימא כנדי כנדי טינרי טינרי ולא אמר להו ולא מידי ומדלא בדקו אי אסרוח או לא משמע דבכל ענין כשרה. ועוד דאפילו טעם דהרז"ה והראב"ד שהשוו זל"ז היינו משום דמוגלא גריעא טובא ממים עכורים וכמ"ש בתה"א דל"ג ע"א ומוגלא גופא ממים עכורים היא באה ואף היא עכורה היא וכ"כ הרא"ש דסתם ליחה היא סרוחה או עכורה ולא עדיפי ממים זכים סריחי ועכירי. ור"ל דא"כ אין שייך מ"ש הרמב"ן דאין אומרים בטרפות זו דומה לזו מאחר דהיא היא אלא דגרעא מינה ג"כ. ר"ל מאחר שהמוגלא היא ג"כ סרוחה או עכורה. א"כ מצד שיש לה עוד חסרון שהיא ליחה לא עדיפא ממים סרוחים או עכורים. הא למה זה דומה למ"ש בספר החינוך להרא"ה פ' שמיני סי' קנ"ד ודין הוא ומה אלו שיש בהן סימן טהרה כו' ולא שייך כאן לומר אין עונשין מן הדין כו' ע"ש. והיינו משום דהיא היא ממש אלא דגריעא מינה ג"כ שאין לה גם סימן הב' ועיין כיוצא בזה בר"ן בנדרים פרק נערה (דס"ז ע"א) ד"ה קיים אחד מהם צריכא למיתני. ולהרמב"ן צ"ל כמ"ש הרשב"א בחידושיו דמוגלא נמי צילא היא בעינה וטפי גרע עכירי ואסרוח ממליא מוגלא כו' צילא כו'. ולפי זה במים מלוחים או מרים מאחר דלא שייך לומר דהיא היא ממש עכורים או סרוחים. שהרי אינם סרוחים והם צלולים. א"כ עדיפי טובא גם ממוגלא צילא לגבי מים עכורים או סרוחים ולכל הפוסקים יש לומר ששייך לומר ע"ז טרפות קא מדמית זו לזו. וכמ"ש הרמב"ן כנ"ל. ודוחק לומר דפשיטא לן דמים מלוחים או מרים קרובים יותר לעכורים או סרוחים ממה שקרוב אליהם מוגלא צילא. דמאן שם לן מאחר שאין מדמין בטרפות. גם מהרמב"ם פ"י מה' שחיטה במנין השבעים טרפות דמנה מים עכורים לטרפות בפ"ע וסרוחים בפ"ע בין בריאה בין בכוליא כמש"ש אות ל"ד ל"ה נ"ו נ"ז. מזה משמע דס"ל דלא כל המים הרעים פוסלים בריאה וכוליא כמלוחים ומרים. רק עכורין או סרוחים לבד. דאל"כ ה"ל למנות עכורים או סרוחים במנין אחד שהם דרך כלל מים הרעים שנוכל לומר מזה דה"ה לשאר מים הרעים. ומדנחת לפרט כל א' בפני עצמו וגם לא אמר דה"ה לשאר מים הרעים. ש"מ דהני דוקא. ואף שהשכל נותן דשוין זל"ז י"ל שזהו כמש"ש הי"ב ואין להוסיף על הטרפות כו' ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות כו' אין לך אלא מה שמנו חכמים כו'. ועיין בתשו' מיי' דשייכי לה' מאכלות אסורות גבי ניטל המרה דמכשיר ראבי"ה וכ' ואע"ג דניקבה המרה טרפה אין מדמין בטרפות זה לזה דגבי טחול נמי אם ניטל כשר ואם ניקב בסומכי' כו' ע"ש. הרי אפילו אינו לומד ניטל מניקב הגם דהשכל נותן דחמיר הוא טובא ואף דאנן לא קיי"ל הכי אלא דהיכא דניקב טרפה כ"ש ניטל כמ"ש התוס' והרא"ש והרשב"א והר"ן רפא"ט והרמב"ם ספ"ו מה"ש. התם שאני דהוא ק"ו רב ועצום ולא דמיון לבד. אבל בנד"ז דזהו רק דמיון י"ל דכ"ע מודו דאין מדמין בטרפות זה לזה. ולפ"ז לכאורה קשה אמהרי"ו ומהרי"ל שהוסיפו לאסור במלוחים ומרים. ולכן אפשר לומר דלא אסרו זה רק גבי תרתי בועי דסמיכי אשר שם אדרבה פשט לשון הגמרא משמע לאיסור בכל בועי. ולא נזכר כלל להתיר במים זכים וכ"ד רוב הפוסקים באמת לאיסור. אלא דהמתירים במ"ז סמכו על סברתם דמים זכים אינו לקותא או דלא נקרא בועי. ע"כ יש לנו לומר דאף לסברתם אין למעט מים זכים מכלל בועי. אלא כשהם צלולים ומתוקים ולא מרים ומלוחים. דכל שהם מלוחים או מרים ודאי הוה לקותא אע"פ שהם מים זכים. ואין בנו כח להוציאם מכלל בועי שבגמרא אף לסברת המתירים. דעליך הראיה דמים מלוחים או מרים עדיפי ממוגלא. (ועוד דהא גם במוגלא דצילא ולא עכירא ולא סריחא פסלי תב"ד א"כ מים מלוחים או מרים אף אם אין דינן כעכורים או סרוחים י"ל דעכ"פ לא עדיפי ממוגלא הנ"ל דג"כ עדיפא ממים סרוחים או עכורים לפ"ד הרי"ף ואפ"ה פסלי בה תב"ד). והכלל כיון שהאיסור נאמר בגמרא בפירוש בתב"ד ולא נז' שום חילוק כלל בין בועי לבועי. אלא שמסברא באנו להקל במים זכים. א"כ די להקל במ"ז מתוקים ממש ולא כשהם מים הרעים. ואין זה שום הוספה על הטרפות. כיון שלא נזכר ההיתר בגמ' במים זכים עד שנאמר דכיון שהם זכים לא איכפת לן מה שהם מלוחים או מרים. ורק מסברא באנו להתיר מים זכים משום שי"ל שאין זה לקותא ע"כ דוקא כשהם מים היפים. לאפוקי כשהן רעים ודאי הוה לקותא. ולטעם הפנ"י דלעיל י"ל דכה"ג לא נק' שלחופית אלא בועי דדוקא כשהם מים מתוקים רגילים להיות בכיס כו' כמובן מדברי הש"ך סי' ל"ז ס"ק ט"ו ושאר אחרונים. ואע"ג דהתוספות (דנ"ה ע"ב) כתבו דמים זכים ג"כ אתו מחמת לקותא וכ"כ עוד דף מ"ג ע"א ד"ה יפלח. וכ"כ בה"ג גבי כוליא וז"ל כוליאתא כי לקיא אי צילא היא שפיר דמי עכ"ל. ופי' בתויק"ו סי' מ"ד סק"א דמ"ש אי צילא היינו מים צלולים ואפ"ה כתב כולייתא כי לקיא הרי דקרי ליה לקותא. אפשר דהמתירים בתב"ד במ"ז לא ס"ל כהתוס'. ומ"ש בבה"ג אי צילא י"ל דמפרשים כמ"ש הפרי תואר סק"ו דקאי אמוגלא אבל מ"ז י"ל דאינו לקותא. וכ"כ בשמ"ח סי' ל"ז ס"ח דס"ל דאין זה לקותא כנז' לעיל אות ב'. וע' ש"ך סי' ל"ז סק"ג דלהמתירים אין בועה במ"ז נק' ריעותא להצטרף לתר"ל וכ"כ בלבושי שרד שם סק"ז. א"נ י"ל דגם המתירים לא פליגי על התוס' אלא דס"ל דהוי ריעותא כל דהוא. משא"כ כשהם מלוחים או מרים הוי לקותא ממש:

קיצור. ברא"פ סי' ל"ו ס"ק צ"ח הקשה עמ"ש מהרי"ו ומהרי"ל לאסור מלוחים וכי להוסיף על הטרפות יש ומה שתירץ יש להשיב ממ"ש הרמב"ן לשטת הרי"ף דאין לדמות בטרפות מים עכורים או סרוחים למוגלא ומהחולקים על הרי"ף אין ראיה להפך. לכן י"ל דטעמם משום דא"א לומר דמ"ז לא נק' בכלל בועה ושאין זה לקותא כלל רק כשהם מתוקים משא"כ כשהם מלוחים או מרים נהי דנק' מים זכים מ"מ א"א להוציאן עכ"פ מכלל בועה שבגמרא: