ב

אמנם בענין מלוחים או מרים יש מקום עיון. והנה מ"ש מעלתך דהמתירים במ"ז בתב"ד. היינו משום שמפרשים מ"ש בגמרא (דנ"ה) לפי גירסת הרי"ף שם ומים זכים דכשרים הכא והכא לא אמרן. פי' הכא דריאה היינו דייקא בתרתי בועה דסמיכי דא"א לומר דקאי על בועה יחידית. דהא אפילו עכורים וסרוחים כשרה. וכדעת רש"י ושא"פ ודלא כהרי"ף ורמב"ם דמפרשי לה אבועה יחידית. ולפ"ז ודאי דין מ"ז בכוליא הוא כדין תב"ד דפסילי במלוחים ומרים מאחר דמדבור אחד בגמרא למידין שניהם. הנה סברא זו מבואר בתויק"ו סי' ל"ז סק"ב. וביאר שם דלכל גדולי הפוסקים א"א לפרש כן. ועוד נלע"ד דמהסוגיא עצמה מוכרח דא"א לפרש כן. דגירסא זו הכי הביאה בתה"א דל"ג ע"א ודף נו"ן ע"ב יש כשר בזה ובזה מים זכים (כלומר כשר בריאה ובכוליא) יש פסול בזה ובזה לקותא (דכשמעמידין אותה נפלי תלחי תלחי) יש כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא. יש פסול בריאה וכשר בכוליא נקב. ומים זכים שהם כשרים כאן וכאן לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי כו'. והנה לפ"ד רוב גדולי הפוסקים ומכללם הרב"י בשו"ע דכל הנך פסולי דכוליא הן מוגלא הן לקותא. כולהו דייקא בדמטיא המוגלא או הלקותא למקום חריץ. הא לאו הכי כשרה. א"כ לכאורה צ"ל אמאי לא תנא ג"כ כשר בזה ובזה מוגלא והיינו בדלא מטיא למקום חריץ. א"ו עכצ"ל משום דמשמיענו דין דמוגלא בכוליא בההוא גוונא דמים זכים כשרים דהיינו אפילו בהגיעו למקום חריץ ובכה"ג מוגלא ולקותא פסולה. וא"כ כמ"כ יש לנו לומר דמוגלא ומים זכים בריאה מיירי ג"כ בחדא גוונא. ולרוב המפרשים דס"ל דבאמת אין שום חילוק בריאה בין מוגלא למ"ז דבחדא בועה שניהם כשרים ובתרתי בועה דסמיכי שניהם טרפה א"ש. ולהאומרים דבמים זכים אפילו בתב"ד כשר ג"כ עכצ"ל דהש"ס שם מיירי רק בבועה יחידית דאת"ל דמים זכים דשם מיירי בתב"ד. א"כ א"א לומר דמוגלא כשר בריאה. דהא מוגלא לא כשרה רק בבועה יחידית. ומסתמא בההוא גוונא דמיירי במ"ז מיירי במוגלא כמו בכוליא דע"כ מיירי מוגלא ומ"ז בחדא גוונא דהיינו כשהגיע למקום חריץ כנ"ל. וה"נ במ"ז ומוגלא דריאה מיירי בחדא גוונא. ועיין בכנה"ג סי' ל"ז בהגהת הב"י אות למ"ד. ואף שאין זה ראיה מכרחת עכ"ז פשוט דעכ"פ א"א להוכיח דין זה דהיתר מ"ז בתב"ד מהסוגיא דנ"ה הנ"ל. אלא טעם המתירים הוא רק כמ"ש הרא"ש פא"ט סכ"ו שדקדקו מדנקט בועי משמע שמלאין מוגלא מלשון פרח אבעבועות. וצ"ע מלשון המרדכי דמשמע דמפורח אבעבועות דייק רשב"ט לאסור במים זכים בתב"ד ודייק מלשון פורח שגם בועי דמ"ז היא כפורחת וכמ"ש בכנה"ג שם סוף אות ל"א. וא"כ לפ"ז מש"ש המרדכי תחלה דיותר נ"ל להתיר במ"ז עכצ"ל דלאו מלישנא דפורח אבעבועות דייקו לה כמו הרא"ש בשם רשב"ם וריב"ן. ואפשר י"ל דטעמו כמ"ש השמ"ח סי' ל"ז סעיף ח' דס"ל דמים זכים לאו לקותא הוא. ועוד ראיה לדברינו דלעיל ממ"ש בבדיקת מהרי"ו גבי תב"ד וז"ל ובמים זכים יש מכשירים בשפולי ובסמיכי ויש מטריפין. וי"א אפילו במקום שמכשירים מ"ז היינו דוקא שאינם מסריחים דמשמע שלסברא הראשונה אפילו בסרוחים כשר כל שהם זכים. וזהו נגד הש"ס דנ"ה ע"ב דמבואר לשם דמים זכים היינו דוקא בדלא אסרוח אבל אי סריחי ה"ל כעכורים. אעכצ"ל דס"ל דאינו ענין להתם כלל מאחר דלא משם אנו למידין היתר דמ"ז בתב"ד. כ"א משום דמ"ז אינן נק' בועי לכן ס"ל דאפילו הן סרוחים י"ל דכשר ואין למידין ממ"ז דלענין כוליא דטרפות קמדמית זו לזו. וגם היש אוסרים בסרוחים י"ל דס"ל הטעם דאין זה שלמידין בטרפות זו לזו דמאחר שהמקילים במים זכים לא אמרו רק הלשון דמים זכים ע"כ יש לנו ללמוד בזה מ"ש בגמ' מהו מים זכים. או דס"ל כמש"ל להמרדכי דההיתר משום דמ"ז אינו לקותא וכל שהם סרוחים ודאי היינו לקותא כמ"ש בגמ' גבי כוליא. ולפמש"ל בשם תשו' פנ"י יש לזה טעם אחר דמ"ז נק' שלחופית משום שרגילים להיות בשלחופית לכן אין זה בכלל בועי שבגמרא ואין רגילות להיות שלחופית רק למ"ז מתוקים וצלולים כמ"ש האחרונים:

קיצור. ובענין מלוחים מה שכתבת דהמתירים מ"ז בתב"ד הוציאו זה ממ"ש בגמ' (דנ"ה) כשר בזה ובזה מים זכים וא"כ דין א' לכוליא ותב"ד. זה אינו שלא משם הוציאו זה כ"א עפמ"ש הרא"ש בשמם פא"ט סי' כ"ו או כמ"ש בשמ"ח סי' ל"ז ס"ח. וראיה לזה ממ"ש במהרי"ו ובמ"ז כו' וי"א כו':